סיכום: עיוורון מינים? – נשים בחברה ובעבודה / חנה הרצוג – חלק ב

סיכום: עיוורון מינים? – נשים בחברה ובעבודה / חנה הרצוג – חלק ב

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

נשים בחברה ובעבודה / חנה הרצוג – חלק א

החלק השני במאמרה של חנה הרצוג "עיוורון מינים – נשים בחברה ובעבודה" מציג את הדגם הקיבוצי, הסוציאליסטי. הרצוג טוענת שגם בדגם השוויוני הזה, לכאורה, ניתן לראות דיכוטומיה (הפרדה) בין הפרטי לציבורי, הקיבוצים לא נפרדו מסדר חברתי בינארי (דיכוטומי, קיצוני, או זה או זה) וכתוצאה מכך נשים נדחקו לשולי העשייה הכלכלית, וגם שם נמצא את הפרקטיקות שהכרנו (שוליות, משניות, בידול מיני, אידיאולוגיית תפקידים). טענתה של חנה הרצוג: הקומונות הראשונות והקיבוצים, שבאו בעקבותיהם, אמנם ביטלו את תלותה הכלכלית של האישה בבעלה, העבירו חלק ניכר מעבודות משק הבית והטיפול בילדים לתחום האחריות של הקולקטיב ונתנו לנשים אפשרויות להשתלב בתחומי עבודה וייצור שונים, אך לא נפרדו מתבניות החשיבה העמוקות של סדר חברתי בינארי, שבו יש חלוקת תפקידים בין המינים. כתוצאה מכך, נשים נדחקו לשוליים של העשייה הכלכלית למרות האידיאולוגיה השוויונית, וכשם שבחברה העירונית נמצאה חלוקה בין ספירה פרטית לציבורית, כך היה גם בקיבוצים. לפיכך, ניתן לראות שמבנה הזדמנויות שוויוני, כמו בקיבוץ, גם הוא לא מביא לשוויון.

נבחן את אופי הקיבוץ בכמה היבטים:

  • הבידול המיני – כמו בחברה העירונית כך גם בחברה הקיבוצית קיים בידול מיני בתחומי התעסוקה בין גברים ונשים. נשים נכנסו לעולם העבודה, אך לא נכנסו לתחרות עם הגברים על אותן עמדות בתהליך הייצור. ענפי המשק השונים היו מאופיינים בחלוקת תפקידים בין המינים. באופן בולט תחומי השירותים הפכו להיות יותר "נשיים", וברובם המכריע אלה מעניקים פחות יוקרה חברתית בכלכלה הקיבוצית. חשוב להבין כי אי השוויון המיני כשלעצמו לא בהכרח יוצר אי שוויון, אלא אם הוא מעוגן בתפיסות תרבותיות, שמעניקות הערכה חברתית שונה והיררכית לתחומים השונים.
  • האידיאולוגיה המשקיסטית – המושג של חברה חדשה, ששותפים בה גברים ונשים כשווים בכל תחומי החיים, קיבל כמובן מאליו את ההבניה החברתית של תחום ציבורי ופרטי – הלוא הוא הדיכוטומיה המינית. הגברים נתפסו כמתאימים לתחום העבודה היצרנית בעוד שהנשים – כמתאימות "באופן טבעי" להיות 'עקרות בית קולקטיביות'.

בתחום הציבורי ניתנה חשיבות מרבית לעבודה ולייצור, והתבנית התרבותית המבחינה בין שוק ובית, נשמרת. למשל: בקומונות הראשונות נשים נאלצו להיאבק על זכותן לקחת חלק בעבודות של גן-ירק, לול ורפת (שבחברות מסורתיות נחשבות כעבודות נשים, כי הן סמוכות למשק הבית), שכן עיסוקים אלו נוכסו ע"י הגברים בחברה הקיבוצית. אותו כנ"ל היה לגבי עבודה חקלאית – בתחילה לא הייתה לנשים נגישות לעבודה חקלאית, אך משצמחו ענפי החקלאות והייצור, נדחקו הנשים לעבודות החקלאיות, שבינתיים ירדו מגדולתן. הצידוק לדחיקת נשים לעבודות שירות הגיע מאינטרס של טובת הקולקטיב, שדרש פרודוקטיביות ורווחיות – נשים, שהוגדרו כחסרות הכישורים המתאימים, נאלצו לקבל את העבודות הלא פרודוקטיביות מחשש שתפגענה ברווחיות היחידה המשקית.

  • האידיאולוגיה של האימהות – במרכזה עמדה התפיסה, שאימהות היא נתון                   ביולוגי – האם אינה רק היולדת, אלא היא נחונה באופן טבעי בכל התכונות, הנדרשות לטיפול בילדים. כל אישה באשר היא אישה נתפסת כבעלת תכונות אימהיות, כבעלת תכונות טבעיות, שמתאימות פסיכולוגית ופיסיולוגית לטיפול בילדים. הנשים מלכתחילה השתלבו בחברה הקיבוצית לא כחברות שוות זכויות, אלא כחברות-אמהות, וסטאטוס האישה בקיבוץ נתפס, קודם כל, בשל היותה אישה. בגלל שמטרות הקולקטיב זוהו עם פרודוקטיביות, נוצר פיחות במעמדן של הנשים.
  • מרכזיות הילד – הביטוי המוסדי למרכזיות הילד בחברה הקיבוצית הוא היצירה הייחודית של החינוך המשותף והלינה המשותפת. למרות החידושים הרבים, שנוצרו סביב החינוך המשותף, בנקודה בסיסית אחת לא חל שינוי – חלוקת התפקידים המסורתית. החברה-האם נתפסה כאחראית המרכזית על חינוך הילדים, ולימים מרכזיותו של הילד הפכה להיות המנוף לחיזוק המשפחה. הקיבוץ הפך לחברה משפחתית, והמשפחה הפכה למוקד כוח בחיים הקיבוציים. חיזוק המשפחה והמשפחתיות הגבירו את כוחן של הנשים, אף גם חיזקו את חלוקת התפקידים המסורתית ואת האידיאולוגיות, התומכות בחלוקה זו.

לסיכום,

לטענת הרצוג, כל תכנית החשיבה הבינארית (פרטי-ציבורי) ממשיכה להתקיים, ולמעשה נמשך שעתוקו של אי השוויון. יציאת הנשים לשוק העבודה אינה מבטלת את אי השוויון, כיוון שגם בשוק העבודה יש דיכוטומיה. לא רק שאין עיוורון מינים במערכת הציבורית, אלא שאופן כניסתן של הנשים לספירה הציבורית ותפקודן בה חוזר ומאושש את אותן הבחנות מיניות (כמובן בזכות אותן פרקטיקות).

הבדל בין פרקטיקות של המגזר העירוני לקיבוצי הוא שיש החלפה של המימד הכלכלי ליוקרה, כי בקיבוץ אין תשלום תמורת עבודה, ואז הפער בין הגברים לנשים מתבטא בסטאטוס.      

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: