סיכום מאמר: מדינת רווחה \ ג'וני גל

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

מדינת הרווחה היא מדינה המספקת מענה לצרכים האנושיים הבסיסיים של תושביה (רצפת הכנסה, בריאות, חינוך, דיור, תעסוקה ושרותי רווחה אישיים) וזאת כחלק ממימוש זכויותיהם הפוליטיות.

מדינת הרווחה נולדה מחיפוש אלטרנטיבה שתשמור על הקפיטליזם מצד אחד, ושמירה על החלשים מצד שני.

מאפיינים משותפים למדינות רווחה

• מדינות מתועשות
• עשירות – קפיטליסטיות
• דמוקרטיות
• מכירות בזכויות הפוליטיות והחברתיות של אזרחיהן

שירותי הרווחה אינם בבחינת חסד אלא הם חלק מזכויות היסוד שלהם זכאי כל תושב, והינן חלק אינטגרלי מזכויות הפרט כולן.

מטרות עיקריות של מדינת הרווחה

• הבטחת בטחון חברתי – כלכלי לכל אזרח
• צמצום אי השויון בין פרטים (או משקי בית) בחברה

מטרות נוספות של מדינת הרווחה

• רצפת הכנסה
• תזונה
• טיפול רפואי
• חינוך
• דיור
• תעסוקה
• שרותי רווחה אישיים
• צמצום הפערים החברתיים

מטרת מדינת הרווחה היא מכלול הפרקטיקות שמטרתן להביא לדה-קומודיפיקציה של סיכויי החיים של אזרחי המדינה. כלומר, להבטיח תנאי חיים נאותים ללא קשר למעמדם של האנשים בשוק, להבטיח קיום בכבוד (לדוגמא: חוק חינוך חובה חינם).

ההתפתחות המשמעותית ביותר של מדינת הרווחה חלה בעקבות המשבר הגדול של 1929, מודל מדינת הרווחה הוצג ע"י קיינס כקריאת תגר על תפיסת היד הנעלמה ששלטה עד אז. בעקבות המשבר של 1929 היה חשש שהסדר החברתי יתפרק, עי אנשים שנותרו חסרי כל, מובטלים.

התיאוריה של קיינס מנסה להקטין את נזקי הקפיטליזם אך אינה קוראת למיגור הקפיטליזם, אלא להתערבות המדינה כדי להקטין את סיכוני השוק ולהגדיל את השויון. התערבות שתייצב את הביקושים ואת רמת התעסוקה ותביא לניצול מלוא הפוטנציאל היצרני של הכלכלה.

הגישה אינה מרקסיסטית, ההתערבות הינה למען הצלת הקפיטליזם מהאינטרס הצר של בעלי ההון.

עפ"י קיינס, השיטה הקפיטליסטית תשרוד רק ע"י התערבות המדינה. קיינס מאמץ את גישת מרקס למחזוריות הכלכלית קפיטליסטית, לפיה בקפיטליזם קיימת נטייה מחזורית להיכנס למשברים. נטייה זו נובעת מהאינטרס הצר של בעלי ההון להרוויח. הדרך היחידה להינצל ממשברים אלו היא ע"י התערבות של המדינה, ובשיקול מאקרו חברתי, להציל את הקפיטליזם מהאינטרס של בעלי ההון. (לדוגמא: המדינה תרכוש עודפי יצור כדי לייצב ביקושים, המדינה תדאג לתעסוקה כמעט מלאה).

המודל הקיינסיאני מציע פשרה בין בעלי ההון לעובדים, פשרה שמאפשרת צמיחה מוגבלת, יחד עם חלוקה מחדש של תוצרי הצמיחה. בעלי ההון מוותרים על חלק מהרווח ומקבלים שקט תעשייתי, העובדים מרוויחים עליה ברמת החיים, זכויות סוציאליות וכו'.

קיינס פעל בקונטקסט של האבטלה הגואה בשנות ה 30, זהו מודל סוציאל דמוקרטי, שמכוון כנגד האלטרנטיבה הסוציאליסטית על רקע המשבר בגישה הליברלית.

מימוש מדינת הרווחה קיבל גוון שונה במדינות שונות בעולם, בסקנדינביה יושם המודל המפותח ביותר, וגם שם רואים ביטויים של קפיטליזם, אמנם ברמה נמוכה יותר, אולם אי השוויון קיים,

המודל האמריקאי לעומתו, הינו בעל ההתערבות המינימאלית ביותר של המדינה.

בשנות השבעים, בעקבות המשבר הכלכלי (1973), עלו מנהיגים שהתנגדו בחריפות למדינת הרווחה (רייגן בארה"ב, תאצ'ר בבריטניה) והחלו בתהליכים שהביאו להיחלשות מדינת הרווחה.

מדינות הרווחה כיום פועלות בקונטקסט שונה:

1)      גלובליזציה ותלות הדדית גוברת. צמיחה כלכלית איטית ושינויים בשוק העבודה.

2)      גורמים פרטיים וללא כוונת רווח ממלאים תפקיד גדל והולך באספקת שירותי רווחה.

        ההפרטה הינו הביטוי הבולט ביותר להיחלשות מדינת הרווחה

3)      אמנם קיימת תמיכה רבה להתערבות המדינה בהבטחת בטחון סוציאלי ושירותי רווחה, אולם ישנה הכרה במוגבלותה של המדינה בפתירת בעיות חברתיות, והראיה – מרבית מדינות הרווחה אינן מצליחות להתמודד עם פערים הולכים וגדלים. לאור זאת מכנה החוקר פול פירסון את מצבן של מדינות אלו מצב של "צנע קבוע".

ראה גם: פרידה ממדינת הרווחה – יוסף קטן