סיכום: מגדור בשירות הצבאי בצה"ל – דפנה יזרעאלי

סיכום: מגדור בשירות הצבאי בצה"ל – דפנה יזרעאל

מתוך: חברה ומגדר – סיכומים

פרשת הכהן העלתה על סדר היום הציבורי את סוגיית האופי הממוגדר של הצבא. הפרשה נתנה ביטוי לעובדה שהייתה ידועה ומוכרת אך מיעטו לדון בה. היא מדגישה את הפרדוקס בשירות הנשים בישראל. ישראל היא המדינה היחידה בה נשים מתגייסות מחובה – זה עשוי לכאורה לסמל על שוויון בין המינים אולם למעשה הצבא מתגלה כאחד הכוחות המרכזיים בהבניית שלטון הגברים בחברה ושעתוקו. הצבא כסוכן דחיקת הנשים לשולי החברה. פרדוקס נוסף הוא שלמרות שאחוז ניכר מהנשים מתגייסות ומשרתות במגוון של תפקידים רבים רואים בשרותן משני, שולי וזניח.

המגדר איננו תכונה שהפרט מביא עימו מחוץ לצבא אלא להיפך הוא טבוע בעצם ההיגיון הצבאי ובמבנהו. המשטר המגדרי מתייחס לדרכי ארגון המוסדות, לאינטראקציות ביניהם, לאופן המיון, הגיוס וההשמה. טענתה המרכזית של דפנה יזרעאלי במאמרה "מגדור בשירות הצבאי בצה"ל" היא שהמשטר המגדרי של הצבא מבוסס על חלוקת עבודה ועל מבנה כוח ממוגדרים, מקיים ומנציח את התפקיד שיועד לנשים כדבר מובן מאליו – להיות עזר שכנגד. הצבא מעצים הבדלים מגדריים ולאחר מכן משתמש בהם כדי להצדיק את הבנייתם מלכתחילה ואת קיומו הנמשך של אי השוויון בין המינים.

במאמר מנותחים התהליכים והפרקטיקות החברתיים המבנים את אי השוויון בין המינים בצה"ל, את השלכותיהם של תהליכים אלה בשעתוק אי השוויון בין המינים חיים האזרחיים ואת דרכי ההתנגדות להם.

חשיבותו של הצבא למגדור נובעת מהשפעתו החודרת לכל פינה בחברה הישראלית, מהזיהוי החזק של הצבא עם המדינה, מעמדתו המרכזית בתהליך בינוי האומה, מהחשיבות הסמלית של השירות הצבאי לגבי האזרחות ומהעובדה שגברים ונשים מגויסים כאחד. הצבא מגדיר את השונות בין המינים באמצעות תהליכי הכללה והדרה המבוססים על מגדר וכך תורם לאי השוויון המגדרי. הבסיס החוקי להבחנות בין המינים התפתח תוך שהוא מעניק חשיבות עליונה לביטחון הלאומי וע"י השיח הביטחוני נוצר טשטוש של מבנה השליטה של מערכת היחסים בין המגדרים המהווה חלק מהמשטר הצבאי וזאת על מנת להעניק לגיטימציה לשליטה הגברית על הסמכות להחליט, ליצור ולקבוע וליצור בנשים מחויבות מוסרית להיענות להשארתן מחוץ למנגנוני הכוח של אותה סמכות. הנשים נכללות במשימה הביטחונית כאמהות, רעיות, עובדות ומתנדבות. הן יולדות ילדים ומחזיקות את החזית. ההבחנה בחוק במשך השירות נותנת לצבא תמריץ שלילי נוסף שלא להתייחס לנשים באופן שווה. כמו כן סגירת תפקידים בכירים בפני נשים מונעת מהן את האפשרות ליטול חלק בקביעת המדיניות הממסדת את מעמדן המשני בצבא.

התפקידים בצבא מוקצים ראשית כל לפי מגדר ואח"כ ע"י שיקולים אחרים. חסימת תפקידים קרביים בפני נשים היא המנגנון המרכזי השומר על זכות היתר של הגברים ועל ההגמוניה שלהם. תחילה מונעים מנשים לצבור ניסיון בשוק ואח"כ משתמשים בזה כטיעון לאי קידומן.

לאחרונה, טוענת דפנה יזרעאלי, נשמעות שתי סוגי דרישות: 1. לפתוח בפני נשים קטגוריות תפקידים רבות יותר 2. להפסיק לכלול ניסיון קרבי ברשימת הדרישות המקדימות לתפקידים בכירים.

נשים מבצעות שלושה סוגי תפקידים בצבא: 1. ביצוע משימות שהצבא מייעד לחיילות. 2. מאגר כוח עבודה שיוכל להחליף גברים. ( לאחר שנשים נכנסות לתפקיד הוא מוגדר מחדש כנשי וכך מתחזק שוב ההבדל בין המינים. ) בנושא זה מרחיבה המחברת וטוענת שנשים הנכנסות לתפקידים גבריים עלולות למצוא עצמן בלחצים הקשורים למגדרן. ככול שהעיסוק ממוגדר יותר הלחץ על בן המין "הלא נכון" להוכיח את התאמתה והמחיר הנתבע ממנה גבוה יותר. הנשים מגיבות בעבודה קשה על מנת לשמור על המוניטין שלהן. לעיתים הן גם מאמצות דפוסי התנהגות גבריים.  3. תפקידים שנשים מבצעות כנשים המגבירים את הערצת הגבריות ככלל ואת ההגמוניה הגברית בפרט. אלה הם תפקידים סטריאוטיפיים. הנשים מכוננות כהיפוך לגברים וההבחנה בין המגדרים חיונית לביצוע תפקידן. הן גמול לשירות הקשה שמבצעים הגברים. הן משאב נדיר הנגיש במיוחד למפקדים. הנוכחות הנשית היא תמריץ להישגים של הגברים והן מהוות השפעה מתרבתת על הגבר החיה.

מכיוון שהצבא הוא הזדמנות חשובה לפיתוח הון חברתי נשים סובלות גם מנחיתות לאחר שחרורן. ישנם עיסוקים בהם שירות צבאי הוא תנאי הכרחי לקבלה.

היחסים בין הצבא ומעמד הנשים בחברה הם מעגליים: 1. התהליכים הממוגדרים לשילוב גברים ונשים בצבא מעצימים את ההבדלים ביניהם ודוחקים את הנשים לשוליים. 2. ההזדמנויות לניוד חברתי שונות ונותנות יתרון לגברים  הן בצבא והן באזרחות. 3. אליטות צבאיות גולשות לחיים האזרחיים שם הן תורמות לשעתוק אי השוויון באזרחות. מכיוון שהאינטרסים של הקבוצות השליטות לשמר את מעמדן נתפסים כאינטרסים לטובת הכלל, הם מתקבלים ברצון ע"י הקבוצות הכפופות להם כגון נשים.

מלחמת  יום כיפור נתפסת כנקודת מפנה בנושא עקב התעוררות תנועה פמיניסטית והכישלון הצבאי. נוצר אקלים נוח להעברת ביקורת. בשנות השמונים והתשעים התפתח מאבק לקידום נשים לתפקידים בכירים. ישנן שתי אסטרטגיות למאבק: 1. ביטול שירות חובה לנשים. 2. מאבק למיתון החשיבות שמייחס הצבא למגדר.

ב"מגדור בשירות הצבאי בצה"ל" מציעה דפנה יזרעאלי פתרון: החלפת שירות החובה בשירות התנדבותי שיביא להתמקצעות. זו תביא עימה לעוצמה נמוכה יותר של הרואיזם גברי. צבא התנדבותי לטענתה אפשרי רק במצב של שלום בו הצבא יאבד מכוחו בעיצוב אידיאולוגיות והפרקטיקות השולטות בחיי היומיום. השפעתו של הצבא על אי השוויון, על מעמד הנשים ועל יחסי המינים בחברה תהיה משמעותית פחות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות