סיכום מאמר: נשף המסכות הקולוניאלי – דניאל בויארין

סיכום מאמר: נשף המסכות הקולוניאלי – דניאל בויארין

מתוך: חברה ומגדר – סיכומים

במאמרו "נשף המסכות הקולוניאלי" דניאל בויארין עוסק בדמותו של הגבר היהודי והציוני. הוא טוען שהפרשנות שנתן פרויד לציונות איננה ייחודית. פרויד טען שלגבר היהודי מאפיינים נשיים. הוא גם קישר בין דמותו החדשה של היהודי הציוני לבין דמותו של הגבר הארי. הציונות נחשבה כתרופה למחלה המגדרית "הנשית" של היהודים וכן לבעיות הכלכליות, פוליטיות של העם. מפעלם של הציונים, אם כן, היה להפוך את הגבר היהודי לטיפוס הגברי שהעריצו – הגבר הארי האידיאלי. כפי שהמשימה הציונית הייתה להפוך את היהודים לעם ככל העמים הרי שבמישור הנפשי הייתה משימתה להפוך את היהודי לגבר ככל הגברים. הגבר היהודי נתפס עד אז כחלש, רפה, נשי ושאינו מסוגל לדאוג למשפחתו.

הרצל על פי בויארין היה נתון במתח כפול – הדבר המשמר את בני העם היהודי הוא גם הדבר ההופך אותם לנשיים ומונע את הקמת מדינתם. בסופו של דבר מצא הרצל דרך שבה יוכלו היהודים להתבולל בלי שיאלצו להתקבל ע"י הנוצרים. הדרך הייתה הליכה למקום אחר, חזרה אל התהילה המקראית של עצמאות יהודית – אימפריאליזם. חזרה זו יכולה לרפא את היהודים, כך חשב הרצל, מיהדותם. עבור הרצל, הציונות הייתה הרחבה לוגית של פתרון ליברלי לבעיה היהודית: יהודי "תור הזהב" של הממלכה המקראית היו כנראה אמיצים, אנשי מלחמה, גבריים ופטריוטים – ולכן זו הממלכה שיש להשיב על כנה. דעות אלה היו מקובלות מאוד על בני דורם של הרצל ופרויד. לטענתו, בשביל פרויד, הציונות החליפה את היווניות ( העניין הארי ) וכך הפכה לאמצעי להשגת גבריות, כבוד ותרבות. בשביל הרצל, המרת הדת, הפוליטיקה הרדיקאלית והדו קרב הובילו אל הציונות, ששימשה אמצעי להשגת גבריות יהודית והתבוללות יהודית. היהודים הציונים ציירו עצמם כילידים וקולוניאליסטים כאחד. באמצעות חיקוי הקולוניאליזם ביקשו היהודים להימלט מהסטיגמה שדבקה ביהודי. כך מצא הרצל דרך להפוך את היהודים לאירופאים: ע"י סימון קולוניה קטנה משלהם. בשביל היהודים, השפלת הגבריות היא שיצרה את זהותם. ברגע קול'- פסיכולוגי הפך הסטריאוטיפ של האחר למושא תשוקה והופנם במקום להיתפס כייצוג משפיל. הקולוניאליזם הפך את היהודים לגברים לבנים. הציונות מגלמת בתוכה את הגרסה המושלמת של פרקטיקת החיקוי הקולוניאליסטית ( אותה הציג הומי באבא ). הציונות של הרצל, טוען בויארין, היא כמעט קולוניאליזם. כמעט – כי יש לה אפיונים רבים מדי המסגירים את מוצאה היהודי כהה העור. הציונות , שלא כמו מדינות קול' אחרות, לא קמה על מנת ליצור ולהביא עושר לארץ האם. אין לציונות ארץ אם. בנוסף לכך, הציונות כלל לא הייתה ניסיון להפיץ תרבות יהודית או יהדות בקרב העמים אותם כבשה. עם זאת, השיח והפרקטיקות הציוניות דומים מאוד לקולוניאליזם. הרצל הבין שזהות שלטת יכולה להיבנות רק מתוך תמונת ראי של האחר ולכן הקול' הכרחי. הציונות ההרצליאנית מחזירה ליהדות את המימד הטריטוריאלי וכך הלאומנים היהודים הם בעצם גרמנים נלהבים העוברים מסלול מוזר שבסופו הם מאמינים כי באמצעות בעלות על מושבה יוכלו לתבוע הכרה בלאומיותם. בויארין קורא לזה קולוניאליזם בתחפושת. היהודים הנשיים מתחפשים לקול' גבריים. הקורבנות האמיתיים של שיח זה הם הפלסטינים. בשעה שהציונות מערערת על עצמה כשיח היא מחזקת את עצמה מבחינה צבאית וע"י חקיקה גזענית. האלימות של ההגמוניה היהודית היא גרסה גסה במיוחד של באלימות הכרוכה בשליטה על ישויות אתניות נפרדות ברחבי העולם. ( הרצל לא כיוון לקולוניאליזם מסוג אלים ). בויארין טוען שהוא חי בעולם פוסט קולוניאלי אך היהודים עדיין מעורבים באחד המפעלים הקול' האחרונים הקיימים. בעוד שהרצל טען שרק הציוני הוא יהודי בויארין קובע קביעה הפוכה – רק האנטי ציוני הוא יהודי. הוא נאבק כנגד הישות היהודית אך חי בתוכה. הוא מחפש דרך להישאר יהודי ולהיות מוסרי מבחינה פוליטית ולכן הוא טוען שיש צורך לשחזר פרקטיקות וחומרים תרבותיים מן העבר היהודי. הפעלת התיאוריה הפוסט קולוניאלית חושפת את התהליך האיד' שהפך את הציונות לדרך הטבעית להישרדות יהודית. מטרתה של חשיפה זו היא לסייע בביצוע טרנספורמציה חברתית, שתערער על התפיסות הטבעיות הללו ותוביל לפלשתינה – ישראל של שני עמים שיחיו יחד.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות