חברה ומגדר: פמיניזם מהותני – אסנצאליסטי

חברה ומגדר: פמיניזם מהותני ( אסנצאליסטי )

מתוך: חברה ומגדר – סיכומים

מתוך המאמר של אורנה ששון לוי: המושג זהות מלמד אותנו על זהות קבועה, זהה לעצמה מעבר לזמן ולמקום. תפיסה מקובלת יותר בעבר ולא בהווה. זהות היא מהות מאוחדת קבועה ואחידה. זהות מעוצבת ע"י הדרה לשוליים של אלמנטים מנוגדים והגדרתם כאחרים לא שייכים.

מדובר בפמיניזם תרבותי, של הבדלים בין המינים. על פי גישה זו מהות הנשים שונה ממהותם של הגברים. לנשים יש טבע שונה הגברים מייצגים תרבות, ראציו', כוח, לחימה והירארכיה ואילו הנשים מיוצגות ע"י הטבע, רכות, רוך, אמוציו'.

קרול גיליגאן – מדברת על כך שלנשים יש מערכת מוסר שונה מלגברים. לא מדברת על הירארכיה אלא רק על שוני. גברים לטענתה שואפים לעמוד בראש ההירארכיה בעוד שנשים זקוקות לרשת חברתית. טבע החשיבה של גברים ונשים שונה.  ביקורת – מכלילה ומקצינה לשני טיפוסי קצה שונים לחלוטין.

גיליגן היא נציגתו של קוטב אחד בזרם הפמיניזם התרבותי ששם דגש על ההבדלים שבין נשים לגברים, על כל המשתמע מהבדלים אלה, כולל הצורך בפיתוח ובעיצוב גישות חינוכיות ומשפטיות המתאימות לנשים. מגמה זו התפתחה כביקורת על הפמיניזם הליברלי שטען לשוויון בין גברים לנשים. גיליגן ערכה מחקרים שהנודע שבהם פורסם בספרה בקול שונה בראשית שנות השמונים, גיליגן ידועה בעיקר הודות למחקריה אודות הדרך שבה נשים מפתחות את הזהות העצמית שלהן ואת ערכיהן בחברה הנשלטת באופן מובהק על ידי ערכים פטריארכאליים, ערכים המצֵרים את צעדיהם של הנשים והגברים כאחד. במחקריה ובפרסומיה גיליגן ביטאה את תסכולה מן העובדה שהחברה מדכאת את הביטוי האמיתי של העצמי. מחקריה של גיליגן זעזעו את אמות הסיפים של המחשבה הפמיניסטית והפטריארכאלית כאחד, כשהוכיחה שנשים וגברים חושבים בצורה שונה, למשל בכל הנוגע למוסר ולצדק, בניגוד לסברה שנשים הינן מוסריות פחות מגברים. טענתה של גיליגן קיבלה משנה חיזוק על ידי תובנותיה של סימון דה בובואר שראתה בתפיסת השוויון בין נשים לגברים אלמנט של קיפוח ומלאכותיות, שכן הנשים, במקום לבטא את עצמיותן המיוחדת-להן נטו להידמות לגברים, ואף הציבו את הגבר כסטנדרט שעל פיו יש לפעול ולא על פי אמות המידה שלהן-עצמן. את שורש הרע רואה גיליגן במבנה הפטריארכאלי המושרש בתרבות המערבית, והמדכא ללא רחם את היכולת המולדת של הבנים והבנות לאהוב בצורה חופשית ולהתנהל בחייהם באופן הטבעי להם ולא כתוצאה מקיבועים אינדוקטרינטיביים ארוכי שנים: קולות הבנות, אומרת גיליגן, מושתקים בעקביות, הן חוות חרדות רבות בדרכן להתבגרות, ונשמתן נחצית בין הקול החברתי הנכפה עליהן לבין קולן הפנימי האמיתי. מנגד, הבנים 'מתוכנתים' לגבריות מגבילה הנכפית עליהם דרך מסרים תרבותיים וחברתיים, המלווים את כל שנות התפתחותם. הסיפור הוא טראגי, כי האהבה, במקום להיות ממומשת ומזוככת לעונג צרוף, מובילה לאובדן ואילו העונג תמיד מקושר בדרך ישירה או עקיפה למוות בראיונות שערכה גיליגאן במחקרה עם נערות צעירות היא גילתה שהגוף האנושי, היכול לחוש אהבה ועונג בצורה מולדת, עורר בהן דימויים של אובדן ובגידה וכי נערות חשו שהעונג מקושר אצלן עם סכנה

רודיק – מדברת על הקשר בין פציפיזם ואמהות. לנשים יש יותר ניסיון בפתרון קונפליקטים בגלל הניסיון החברתי שלהן. כשאישה מתווכחת עם בעלה היא באה מעמדת נחיתות כיוון שמטרתה היא להתפשר והוא רוצה לנצח. היא נוטה לדיאלוג ולטכניקה לא אלימה. מציעה להשתמש בתכונות האם ברה המדינית. גישה זו טוענת שתודעה פמיניסטית צריכה ויכולה להוביל לתודעה פציפיסטית. האמהות היא מהות נרכשת בתהליך הסוציאליזציה. החברה מקטינה את התכונות הנשיות למרות שהן חשובות ביותר. ההבדלים בין נשים וגברים הם סוציוביולוגיים. הבדלים אלה נתפסים כחיוביים.  נשאלת השאלה מה לגבי גבר שהוא אב?

שרי אורטנר – מקשרת בין גברים ותרבות ונשים וטבע. הגברים שולטים בנשים כפי שהתרבות מנסה להשתלט על הטבע ולעצב אותו.

ביקורת: מדובר על הכללה והאחדה של אופיין של הנשים והגברים. כל הנשים הן כך או כל הגברים הם אחרת. הגברים והנשים על פי גישה זו נתפסים כהיפוך אחד של השני. שני קצוות קיצוניים בלי אמצע. הגישה מצדיקה את הסדר החברתי כפי שהוא.

מקורן של זהויות מגדריות : 1. פרויד – לדעתו אנטומיה היא גורל. הבדלים ביולוגיים הם שמביאים לשוני בין גברים ונשים ולא תהליכי סוציאליזציה. תסביך אדיפוס לילד ותסביך אלקטרה לילדה. הילדה מקנאת בגבר. לילד מתפתח מוסר גבוה יותר. גישה אתנוצנטרית.  2. ננסי צ'ודורו – רואה בהתפתחות הבנות כנורמאלית ובהתפתחות הבנים כבעייתית. טוענת שנשיות וגבריות ניתנת להבנה לא רק מתוך מבנים ביולוגיים אלא גם כמבנה של המשפחה. גם התינוק וגם התינוקות נמצאים בהתחלה בסימביוזה מלאה עם האם. אצל הבנות מתפתחת זהות נשית ואילו אצל הבן יש בעיה בזהות העצמית. בלבול. כדי לפתח את הזהות הגברית הוא צריך לשלול את הזהות הנשית. גברי הוא משהו שאינו נשי. הנשיות כמודל מרכזי. הזהות הגברית מתפתחת מתוך ניתוק, הכחשה וניכור. האם עושה מאמץ ומחזקת אותו בניתוק. זו הסיבה לשנאת הנשים אצל גברים ולתחושת הניכור והניתוק שלהם. ביקורת על צ'ודורו: רואה באישה כמושלמת, טבעית, אמיתית ונכונה ובגבריות בעיתית. השיפוט המוסרי של מה נורמאלי ומה לא נורמאלי הוא בעייתי. מדובר בתיאוריה יכולה להתאים רק למבנה החברתי של מדינות המערב. התיאוריה היא מעגלית אבל אין הסבר איך התחילה. 3. סוציאליזציה – מדובר בתיאוריה פונקציונאליסטית קלאסית. החברות הוא התהליך בו הפרט לומד להיות חלק מהחברה. הוא מפנים את הנורמות. תהליך הסוציאליזציה המגדרי מתרחש בשתי דרכים: 1. חיקוי 2. חיזוקים חיוביים ושליליים. הזהות המגדרית אם כן היא נרכשת ותרבותית.  ( צעצועים, ביגוד,  בתי ספר – מקראות, שיעורי ספורט, הסללה, מקראות, אגדות ילדים, פרסומות).

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות