חברה ומגדר: הפמיניזם הליברלי

חברה ומגדר: הפמיניזם הליברלי

מתוך: חברה ומגדר – סיכומים

הפמיניזם הליברלי– מתוקף היותו של הפמיניזם הליברלי חלק מתנועת הליברליזם, הוא מעמיד כמודל התנהגות דפוס רציונאלי, החותר לקביעת יעדים הישגיים עבור הפרט, והצלחה מרבית בהגשמתם. מודל זה, שביטויו העיקרי הוא ביצירת קריירה עסקית, עומד כנגד המצב החברתי הקיים, בו חלוקה מוגדרת בין גברים אקטיביים המעוניינים בהישגיות אישית גבוהה מחד, ונשים פאסיביות המעוניינות בחיי משפחה יציבים בצילו של גבר מצליח מאידך.
המודל אותו מציב הפמיניזם הליברלי הינו המחצית הגברית של המצב הקיים, היינו – יצירת אישה בעלת אופי הישגי ומצליחני, בדומה לגבר. המחשבה הליברלית מתארת אדם תבוני ורציונאלי. בתחילת דרכה, תיארה חשיבה זו את האדם הרציונאלי כגבר לבן מודרני. הגדרה זו אינה מכלילה נשים כחלק מהקבוצה הזכאית לזכויות, משום שנשים לא נתפסו כרציונאליות. מכיוון שנשים נתפסו כחסרות יכולת לקיים בחירות תבוניות, אין הן זכאיות, על-פי תפיסה זו, לאפשרות בחירה בחייהן; יתרה מזאת: היה צורך להגן עליהן מכך. לכן בשלביה הראשונים של המהפכה הליברלית לא ניתנו לנשים זכות בחירה, זכות החזקת קניין משלהן ויכולת התנהלות במרחב הציבורי במובן של עבודה בכל מיני מקצועות. השלילה הגורפת של זכויות התבססה על ההתייחסות לשונותן של הנשים מהגברים.

הרעיון העיקרי בתפיסה הפמיניסטית הליברלית הוא שאישה יכולה כמו גבר, ואין למנוע ממנה לקחת חלק בתחומי עשייה שונים, רק משום מינה.

התפתח באירופה במאה ה –  17 ובארה"ב במאה ה – 18. הגל הליברלי היה פעיל עד המאה ה 20. בעקבות המהפכה הצרפתית החלו לפעול תנועות ליברליות שפעלו נגד המונרכיה האבסולוטית וביקשו להפיל את שלטון המלך. התנועה הליברלית שמה את האדם במרכז ומתנגדת להירארכיה מעמדית. הם טענו שכל בני האדם שווים, ייחודיים וכולם זכאים להזדמנויות שוות. ערכי הליברליזם הדגישו את חשיבות האוטונומיה של הפרט, חירות, שוויון ואחווה בין בני האדם. למרות שהתנועה הליברלית התנגדה לפטריארכאליות היא עדיין קיבלה את מושג המשפחה כטבעי. זה טבעי שהאישה כפופה לגבר. בארה"ב לא נגעו בכפיפותם של השחורים ללבנים.

החשיבה הפמיניסטית של הגל הראשון מתפתחת יחד עם המהפכות החברתיות באירופה ובארה"ב.

המניפסט הפמיניסטי הראשון התפרסם בשנת 1792, בבריטניה, ע"י מרי וולסטונקרף. היא טענה שנשים הן בנות אדם תבוניות, חופשיות ושוות ערך לגברים. לטענתה חינוך מדכא, שטיפת מוח ואפליה חברתית  הוא שהביא לנחיתותן. טענתה המרכזית היא שנשים צריכות לקבל חינוך שווה לגברים. מרי היא בת למעמד הבינוני, כתבה ספר על המהפכה הצרפתית ופתחה בי"ס לבנות. בספרה "הגנה על זכויות נשים היא תקפה את החינוך שניתן לנשים ( גברים חונכו לראציו', אומץ לוחמנות וכו' ונשים לאמוציונאליות, תשוקה וכו'. ), תקפה את מוסד הנישואין וכינתה אותו זנות ואת חיי הנשים. מרי שמה דגש על העצמיות של הנשים. היא טענה שחינוך שווה יביא לכך שהן יוכלו להיות אזרחיות טובו יותר.

ביקורת עליה: 1. שאיפה למחשבה ראציונלית – כמו גברים. שוללת אמוציו'. הבעיה היא הנשים. הנשים הן הפגומות. המודל הוא הגבר.  2. מתמקדת רק בחינוך ולא הייתה שותפה למאבק לזכויות חברתיות וכלכליות.

ג'ון סטיארט מיל היה  הוגה דעות בריטי וחבר פרלמנט. חי בראשית המאה ה 19. פרסם חיבור בשם "דיכוי הנשים". דיבר על נחיתותה של האישה בנישואין ועל חוסר הביטחון הכלכלי של הנשים כיוון שאין להן מגוון תעסוקות ויכולות לעבוד רק במשק הבית. תלויות בגברים. הוא טען ששעבוד הנשים איננו ראציו' ולכן אין לו זכות קיום. מעמדן הנחות של הנשים איננו תוצאה של הבדלים ביולוגיים אלה הוא תוצר ל השליטה הגברית. ביקורת לעין: 1. שוב חשיבה על הגבר כמודל וניסיון להגיע אליו.  2. היה קונפורמיסט וטען שהאישה צריכה לבחור בין קרירה לבין משפחה ולא ניתן לשלב בין השניים.

אליזבת היידי סטנטון – הייתה פעילה בתנועה נגד העבדות בארה"ב ואח"כ פעילה פמיניסטית. בתקופתה היו בארה"ב שתי תנועות שהשפיעו על מעמד הנשים: 1. תנועת היובש – כמרים ונשים שהתנגדו לאלכוהוליזם הגברי. 2. תנועה לביטול העבדות. המאבק בתחום זה התרחב גם למאבק על זכויות הנשים.

עיקר מאבקן של הנשים בגל זה היה לרכישת השכלה ולקבלת זכות הצבעה. ( משמעותה של זכות ההצבעה היא מעבר מהספירה הפרטית לספירה הציבורית. )

בכל מדינה התקיים מאבק בעל אופי מעט שונה ולא היה מאבק אוניברסלי. בארה"ב לחמו הנשים למען קבלת זכות הצבעה. המאבק  הסופרג'יסטי – מאבק למען שיוויון זכויות וזכות הצבעה לנשים. זכות הבחירה לטענתן מגיעה להן בגלל מוסריותן של הנשים ולא מתוקף היותן בנות אדם. הטיעון הזה הוא בעייתי כיוון שהוא מנציח את אי השיוויון הטבעי לכאורה. זכות בחירה נתנה לנשים ב 1920.

בבריטניה נמשך המאבק עשרות שנים. עד שבסוף מלחמת העולם הראשונה נתנה לנשים זכות ההצבעה. ( 1918 ) ההנחה הייתה שנשים יביאו לשינוי בפוליטיקה ובסדרי העדיפויות. שימתנו ויאזנו את הכוחניות הגברית. אולם, ציפייה זו התבדתה. דפוסי ההצבעה של נשים זהים לדפוסי ההצבעה של גברים.

בשנת 1848 נערך הכנס הפמיניסטי הראשון בניו יורק בו התקבל מסמך שקרא  לחירות נשים ולשוויון. נחשב למסמך ראדיקלי ביותר.

ווירג'יניה וולף: כתבה ספר בשם "חדר משלך". היא טוענת שמקור ההבדלים בין המינים הוא שלנשים אין חינוך והשכלה וכן שאין להן עצמאות כלכלית. שני אלה הם גם התנאים לכתיבת ספרות. הביקורת עליה הייתה שמדובר במאבק של נשים שבעות ולא נשים רעבות. אי אפשר לכתוב על בטן ריקה.

מתייחסת לחינוך, להשכלה ולעצמאות כלכלית. היא אומרת שבלי חינוך ועצמאות כלכלית אין יצירה ספרותית. בתקופת הכתיבה שלה אין לנשים השכלה, אין יכולת ללמוד באוניברסיטאות ואין להן "חדר משלהן" לכתוב בו. אין להן את זכות הירושה. הרכוש של האישה המאורסת הופך להיות רכוש של בן זוגה. מסה זו, שראתה אור ב – 1929, נחשבת בעיני רבים לאחד החיבורים הפמיניסטיים החשובים שנוצרו אי – פעם. מלבד האמירות הדרמתיות המופיעות בה על מעמד האשה, על מאפייניה של היצירה הנשית ועל משמעותה של יצירה אמנותית בכלל, מתאפיינת המסה חדר משלך בליטוש אירוני וברעננות סגנונית, שגם בזכותם הפכה לקלאסיקה. החדר ההוא, רק של עצמה, הוא הביטוי לעצמאותה של אשה: אם יהיה לה חדר משלה היא תוכל להתפנות מהמלאכות הקשורות לבית (אלה שלא נרשמות בספרי ההיסטוריה כמו הריון, לידה, הנקה, טיפול בילדים, בישול, ניקיון) ולשנות את פני האמנות.

בשנות ה 20 וה 30 קיבלו נשים במדינות רבות את זכות ההצבעה. בשנות החמישים פרח המיתוס של עקרת הבית המאושרת והמטופחת שמגדלת את ילדיה ועומדת לצידו של בעלה. אך הנשים לא היו מאושרות בחלקן. כול אחת חשבה שהבעיה היא אצלה אבל מרבית הנשים האמריקאיות היו מדוכאות ולא הבינו למה. בשנות ה 60 הייתה בעולם מהפכה חברתית גדולה. ( מלחמת וייטנאם, ילדי הפרחים, מרד הסטודנטים ) ישנו מאבק למען זכויות האדם כל אלה הצמיחו את הגל השני של הפמיניזם הליברלי.

סימון דה בובואר כתבה את הספר "המין השני: עובדות ומיתוסים". האישה היא לא גבר. הגדירה את הנשים כ"לא גברים".

לבובואר הייתה השפעה מאוד גדולה על הגל השני של הפמיניזם הליברלי. לפיה, האישה מוגדרת על פי הגברים. האישה היא לא גבר. יש חיבור שלא ניתן להפריד אותו בין גבר לאישה, כמו יחסי אדון-עבד שלא ניתנים להפרדה. אם האישה מוכנה לפרוץ את היחסים הללו, היא מסתכנת בהפיכתה למנוכרת.

בטי פרידן –  כתבה את הספר "הבעיה שאין לה שם". הנשים האמריקאיות הרגישו מדוכאות כעקרות בית. ישנה אלימות נגד נשים בעיקר של גברים ששותים ואין להן אפשרות לצאת לעבודה. החברה לטענתה מתעלמת מבעיית הנשים. בעקבות ספרה הוקם ארגון האמריקאי לפמיניזם "האישי כפוליטי" שטוען שהחוויה שלנו כנשים נובעת ממבנה חברתי פוליטי. פרידן טוענת שכל הנושאים שבעבר נחשבו לפרטיים נהיו ציבוריים – הפלות, הריון, עבודה. רק נשים שיצליחו לעבור מהספירה הפרטית לספירה הציבורית יצליחו לצאת מתחושת הדיכוי. היא קוראת לחקיקה שוויונית. בעיית הנשים בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת הייתה בליבן של נשים רבות אך כל אחת לא ידעה שגם חברתה חשה חוסר סיפוק, אי שקט ואין אונים. נשים אמריקאיות חונכו למצוא בעל, ללדת ילדים ולהישאר בבית. דמות עקרת הבית הייתה חלומה של כל אישה. הבעיה שאין לה שם היא התחושה החזקה של ייאוש ודיכאון וחוסר שביעות רצון של הנשים מתפקידן כעקרות בית. החברה כובלת את האישה לבית ולכן אין היא יכולה להבין את מקור בעייתה. קולן הפנימי של הנשים אומר שהן רוצות יותר מבית, בעל וילדים.   הספר התפרסם ב-1963 ושם על השולחן את "הבעיה שאין לה שם", או "התעלומה הנשית" – אותה תחושת החמצה וייאוש שחשות נשים רבות ברחבי העולם. פרידן גרמה לנשים להבין שתחושה זו לא נובעת מכישלון אישי, כי אם מתופעה חברתית הנובעת משטיפת המוח של התקשורת והחינוך שיוצרת מודל "רצוי" של אישה. זו לא בעיה של אישה אחת, טענה פרידן. זו בעיה המשותפת לעשרות אלפי נשים. בטי פרידן הייתה בוטה וחסרת רחמים עוד יותר, "מחנה ריכוז נוח" קראה לביתה של עקרת הבית, תפקיד הנוטל מהאישה את זהותה, הופך אותה לרובוט אנונימי, חלק מרוב צייתני וכנוע. מסקנתה הבלתי מתפשרת הייתה: צאו מהבית לכו לעבוד!!!

ביקורת על הפמיניזם הליברלי: 1. המודל הוא הגבר והאישה צריכה להיות כמוהו. 2. לא ניתן לשלב בין עבודה ובית . האישה צריכה לבחור.  3. השוני הביולוגי נתפס כחולשה נשית.  4. אין הסבר למקור הדיכוי ולחוסר השוויון ולכן לא ניתן לזה פתרון.

תחומי המחקר הפמיניסטי והקשר לאנתרופולוגיה:1. ספרות ופמיניזם – רוב היצירות נכתבו ע"י גברים ומתארות חוויות גבריות. גילוי ועידוד יצירה נשית. יצירות יכולות להיראות ככתובות ניטראלית אבל בעצם הן מובנות. ( למשל הנשים בסיפורי עם או בסיפורי התנ"ך. )  2. היסטוריה ופמיניזם – ההיסטוריה של המנצחים היא ההיסטוריה שנחקרה. תחילת ההיסטוריה מלמטה וזיהוי מנגנוני הכוח שהשאירו את הנשים למטה. 3. פסיכולוגיה ופמיניזם – כל מייסדי הפסיכולוגיה היו גברים. הנשים הן חולות וזקוקות לטיפול. הנחות סקסיסטיות כמו קנאת הפין. אנתרופולוגיה ופמיניזם – בתחום האנתרופולוגיה היו נשים יחסית מההתחלה ( מרגרט מיד, רות בנדיקט ועוד. ) הגל הראשון של הפמיניזם השפיע על האנתרופולוגיה והם החלו לחקור נשים. מרגרט מיד טענה שלא הטבע הוא יוצר ההבדלים בין גברים ונשים אלה התרבות.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות