תרבות הרנסנס, מאפייניה והשפעתה

תרבות הרנסנס, מאפייניה והשפעתה

מתוך: חברה, פוליטיקה ותרבות בעידן החדש

המילה רנסנס ( צרפתית ) פירושה תחיה מחדש , הרנסנס מבשר על עידן מודרני חדש . אנשי הרנסנס הגדירו את עצמם כאלה שנולדו מחדש . למעשה אפשר לומר שהלידה מחדש היא גם של האלוהים כי הראיה היא ראיה אחרת . ראו את תקופת ימי הבניים כעת חשוכה ולא מועילה .

חייבים להבין מהו הרנסנס כדי להבין את התרבות האירופאית .

התקופה התרבותית ( בין המאה ה -14 למאה ה – 16 ) מסמלת את העידן החדש לא רק באומנות אלא גם בתפיסות המוסר והערכים .

1330 – 1530 – זוהי התקופה שמאפיינת את הרנסנס רק בערים האיטלקיות וחייבים להכיר בה כי ההשפעה של איטליה לא נמוגה עד היום .

עד המאה ה 14 הם ימי הבניים , אח"כ תקופת הרנסנס עד המאה ה – 16 והלאה לעת החדשה או העידן החדש .

מהמאה ה – 16 מתחילה הגירה של האירופאים וגילוי העולם ( קולומבוס , גלילאו וכו' ) .

בתקופת הרנסנס באיטליה בערים האיטלקיות נוצר סחר , נוצרה שכבה עשירה ומשכילה, התחיל גידול האוניברסיטאות באיטליה .

הנצרות הסתכלה בהיבט שלילי על העושר ורכישת ההשכלה מכיוון שעושר גורר את האדם לדבר עבירה כי מקומו בכנסיה ( לא ניתן לעבוד שני אלים – ממון ואלוהים ) – זוהי הייתה התפיסה הדתית .

רנסנס הוא שם שאנשי אירופה ואיטליה המציאו לעצמם .

בתקופה זאת ישנם ערים באיטליה שיצרו שכבה משכילה ועשירה . אושר נתפס כדבר שלילי , החיים הם חיי עוני , אין השכלה אלא רק לימודי דת . הכנסיה לא נתנה תשובה לעולם שצמח ולהתרחשויות שהיו באותה תקופה ( כגון : המגפה השחורה , שליש מבני האדם נהרגו בה ) , ולכן אנשים הלכו לחפש תשובות במקומות אחרים .

יתר על כן בתקופה זאת הכנסיה התנהלה בשחיתות , היא שימשה דוגמא רעה .

ניקולו מקיאוולי ( פוליטיקאי איטלקי והוגי דעות 1469-1527 ) – "אם יש שחיתות אז סמל השחיתות זוהי הכנסיה" .

ג'ובאני בוקצ'ו ( סופר איטלקי 1313-1375 ) – כתב יצירה ובה תיאר את השחיתות ומעשי הזימה בכנסיה , תיאר שאפיפיור נפגש בגיהנום כביכול .

אנשים בתקופה זאת שיצאו כנגד הכנסיה וניסו לדכא אותה ( ייאנג מוס ) נשרף , כי לכנסיה היה הרבה כח.

מי ששלט בערים האיטלקיות היו משפחות עשירות מאוד ( ויסקונטי , ספורצכי ) , הם הפכו להיות הפטרונים של האומנות , תרגום ספרות קלאסית , פטרון המוזיקה , הפטרונים של ההשכלה . בעת ובעונה אחת זה גם נתן צידוק לקיומם .

אחד האנשים המסמלים את תחילתו של הרנסנס ( ציר בדלת לעולם החדש ) הוא פרצ'סקו פטררקה              ( 1304-1374 ) מסמל את פתיחת הדלת לעולם החדש . הוא העריץ את התרבות הקלאסית . הייתה לו הערצה לקיקירו ( אחד מגדולי האישיים , פוליטיקאי , איש מדע בקיצור איש אשכולות – 43-106 ) , התרבות הקלאסית מעצבת את האדם , המדריך לחיים . יש לזכור שהיצירות הקלאסיות היו קיימות והכנסיה למרות שהתנגדה להם היא לא שרפה אותם . אם יש משהו שלא עלה בקנה אחד עם הכנסיה הם פשוט שמו אותו במחסנים ( למשל כשגילו את כתבי אריסטו בתחילת המאה ה – 13 אז השתמשו בזה לטובה ) .

קיקירו אמר שהאדם הוא חלק מעולם הגדול ( קוסמפוליס ) , הוא העמיד את האדם היווני כאידיאל           ( פאידיאה – האדם המשכיל ע"פ התרבות היוונית – רומית , קיקירו תרגם את המילה להומניסטס ) .

התקופה הזאת ( הרנסנס ) היא ממש חיפוש אחרי כתבים קלאסיים ( הירודוטוס , פוביליוס , אריסטופוס ועוד , אלה ספרים שהיו בתהום הנשיה תקופה ארוכה ) .

1453 – מסמלת את נפילתה של קונסטנטינופוליס ע"י האימפריה העות'מנית .

פטררקה חידש את המילה "הומניסטס" חיפוש אחרי כתבים קלאסיים וחינוך והשכלה שאינם קשורים לדת אלא מקצועות חופשיים – אדם הומניסט הוא אדם שהתחנך ע"פ התרבות היוונית – רומית הקלאסית. סקולסטיקאים – אנשים שהשתמשו בתיאולוגיה כדי להסביר את אמיתות הדת הנוצרית , פטררקה לעומתם סבר שיש ללמד מקצועות חופשיים ( מתמטיקה , חינוך וכו' ) כדי לעצב את דמותו של האדם המשכיל . אך הם אינם היו מעוניינים לפגוע בדת ואמרו שזה לא פסול לפעול בשניהם בו זמנית .

אוגוסטינוס ( 1354 – 1413 ) – היה אחד מאבות הכנסיה , אחד מספריו הידועים נקרא " עיר האלוהים" , הוא טען שהכל היה מושלם לפני החטא הקדמון , מי שיצר את הרע הוא האדם ( ע"פ החטא הקדמון ) , הוא החליף בעצם את אהבת האלוהים באהבת עצמו . לכן האלוהים ירד בתור בן אדם ( ישו ) וניסה כאדם לקרב את האדם לאלוהים ( ע"פ האידיאולוגיה הנוצרית ) . תפיסתו של אוגוסטינוס מסתכלת על האדם בתפיסה שלילית שפשוט הוא יצר את הרע .

אנשי הרנסנס אומרים דברים שונים לגמרי , האדם הוא לא חסר ערך , הוא יכול לרכוש השכלה ולהתעשר ולכן תקופה זאת יוצרת תפיסות שונות לגבי אושר . בתקופה זאת האידיאל היה חיי עוני ופשטות , בעוד הכנסיה הייתה עשירה מאוד . הם טענו שעושר הוא לא דבר שלילי – עושר הוא אינדיקציה של האל כדי לעזור לזולת ולבנות בתי ספר וכנסיות (תפיסה זו מזוהה בעיקר עם הרפורמציה)

ישנו דבר נוסף – שינוי בכתיבת ההיסטוריה ( עד אז הכתיבה היא מן הבריאה ועד אחרית הימים – הכל קשור לאל, היסטוריה של המנזרים, בישופים ואפיפיור, אנשי הכנסיה כתבו היסטוריה נוצרית מובהקת ) , הרנסנס ניתק את עצמו מהתקופה התיאולוגית והחלו אנשים לכתוב היסטוריה שכונתה magistra vitae  – זוהי היסטוריה על האנשים שמייצגת תקופה שתלמד על כשלונות , הצלחות , חולשות של בני אדם בכדי ללמוד מטעויות בעתיד .

הרנסנס מסמל את תחילת הדרך לעיצוב התרבות המוכרת לנו .

הסבר על תופעות היסטוריות אינו הסבר תיאולוגי , למשל מקיאוולי אשר מדבר על המונח " פורטונה " = נסיבות מיוחדות , " גל שאפשר לרכב עליו " , במהלך ההיסטוריה ישנם תקופות ששליט בעל חוכמה יכול לנצל אותה לטובתו , אם אותו מנהיג ינצל את הפורטונה אז היא תאר לו את פניה ( הוא יצליח במשימתו ).

איש הרנסנס של תקופה זאת ראה לנגד עניו שני דברים :

1. עולם הקלאסי , על עולם הערכים והמידות המוסריות , ההשכלה , המקצועות החופשיים שהוא יכול ללמוד , כל אלו שיכולים לעצב את אישיותו .

2. הוא לא שלל את העולם התיאולוגי , מכיוון שגם בעולם זה היו אמות מוסר גדולות , אלא ניסה לקשר בין השניים .

זה מה שמאפיין את התקופה שיש בה פלורליזם ( ניגודיות שמשלבים ביחד ) .

תפיסת הפרוטסטנטים- צריך לגלות סבלנות וסובלנות מכיוון שצריך לגשר בין העולם הקלאסי והתאולוגי. הכנסיה עודדה אומנות שהתאימה לצרכים שלה ( לא תמונות עירום אלא למשל זימרה ) .

אחד האנשים שניסה למצוא פשרה בין אותם מידות מוסריות קלאסיות לבין עולם הדת הנוצרית היה אדם בשם ארסמוס ( 1466-1536 ) – נסיך הרנסנס . אינטלקטואל משכמו ומעלה . זאת אומרת שאם הוא מדבר על סוקרטס שמבעצם היה אדם מוסרי , ואותו הוא מעלה לקדוש נוצרי . ארסמוס אמר : התקופה הקלאסית היא מבשרת את הופעת הנצרות מבחינה דתית מסורתית .

מקיאוולי אומר שיש את המוסר הרומי ( מתאים לנהל מדינה , כושר פיקחות כדי לשרוד בעולם הפוליטי ) ויש את המוסר הנוצרי ( כניעה , שפלות ענווה , מוסר זה מתאים למשכנות העוני ) .

הכנסיה הנוצרית התייחסה לאדם כאדם שפל ועלוב , כולם זקוקים לחסד , בגלל שהאדם נושא עליו את החטא הקדמון . אבל ברנסנס ישנו שינוי גדול מאוד ( למשל המחזה אנטיגונה – בדמותו של קריאון : "אין אדיר בארץ יותר מהאדם" ) .

אחד הפילוסופים בשם פיקו דלה מירנדולה יש לו נאום מאוד מפורסם שנקרא : "אורציו די הומיס דיגניטטה" ( נאום על כבוד האדם ) . ושם הוא מדבר על כבוד האדם ועל כבוד האנושות . הוא מדבר על זה שהאדם חופשי להיות שפל או נעלה , לחיות בכבוד או לא לחיות בכבוד , כלומר בפני האדם פתוחות אפשרויות משום שהוא יכול ללמוד את המקצועות החופשיים ( טריגונומטריה, מתמטיקה, חינוך ועוד ) , זהו לא אדם שכבלו אותו בחטא הקדמון .

הרנסנס בעצם הביא בפנינו את האדם בעל יכולת כדי ללמוד מההיסטוריה ולתקן את ההיסטוריה ע"פ החטא הקדמון . אדם כזה יכול בעצמו לקרוא את כתבי הקודש ולהבין אותם ללא צורך בכנסיה . למעשה האדם הופך להיו המרכז ( הרנסנס למעשה טמן את הזרעים של החלשת כוחה של הכנסיה ושל האפיפיור שעד אותה תקופה הכתיב כיצד לחיות ) .

השאלה הנשאלת איך זה בא לידי ביטוי באומנות ? עד עכשיו האומנות יצגה את הסיפור התיאולוגי , תיארה את האמונה , הולדת ישו ) ובתקופת הרנסנס דיברו על האומנות "כנכד של האלוהים" למעשה דיברו על היופי שהיא מגלמת , היופי שקשור לבריאה . רצו להוציא החוצה מהאדם את היופי הפנימי שלו . ( הציור של ונוס של פטיצ'לי , המונה ליזה של לאונרדו דה ויצ'י , ציורים של רפאל , מסאצ'ו – הגירוש מגן עדן , הם רצו לתאר את האדם , את החיוך או הכאב של האדם ) . הם טענו שהעירום זה הביטוי של העוצמה הנעלה . האומנות לא נותקה מהצד התיאולוגי אך הייתה בשל עצמה , גוון אחר .

מתקופת הרנסנס מתחילים לגלות את העולם מסביב ( קולומבוס האיטלקי ) , מתחילה הנהירה של האירופאים לעבר העולם , לתגליות חדשות . מתחילים לגלות מדינות חדשות בתחילת המאה ה – 15 כגון ספרד , אוסטריה ועוד . הייתה שקיעה של הערים האיטלקיות ושם נגמרה תקופת הרנסנס .

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות