שאלות ותשובות באזרחות: זכויות האדם והאזרח – חלק א'

שאלות ותשובות באזרחות: זכויות האדם והאזרח – חלק א'

מתוך: סיכומים לבגרות באזרחות – שאלות ותשובות באזרחות

שאלות ותשובות באזרחות בנושא זכויות האדם והאזרח – חלק א' (ראה חלק ב')

א.     הסבר את המקורות למרכזיות של זכויות האדם והאזרח בדמוקרטיה.

הרעיונות של זכויות האדם והאזרח מבוססות על התפיסות החדשות אודות האדם, המדינה ויחסי הגומלין ביניהם. ראשיתן בתנועה ההומוניסטית, רעיון מודרני – האדם במרכז, הוא אוטונומי וחופשי, לשם כך יש הכרח להגן על חירויותיו וזכויותיו. רעיון זה מבוסס על הרצון להבטיח קיום אנושי בכבוד לכל בני האדם ולמנוע פגיעה בזכויותיהם הטבעיות.

ב.      הסבר מהן זכויות טבעיות וציין את הזכויות הטבעיות.

לכל אדם, מעצם היותו אדם, יש זכויות הצמודות אליו, באות מטבעו של האדם (מכאן שמן – טבעיות). מתוך רעיון זה, לא ניתן לקחת זכויות אדם.אין לזכויות אלה שום תלות בשלטון, הן קיימות בכל מדינה, בין אם דמוקרטית ובין אם לא.

הזכויות הטבעיות הן: הזכות לחיים, לחירות, לשוויון, לכבוד לקניין ולהליך הוגן.

ג.      הסבר מהן זכויות האזרח וציין זכויות אלו.

חלק מהזכויות הטבעיות. אך לעומתן, הן מוענקות ע"י השלטון והשלטון אחראי עליהן. זכויות האזרח מגדירות את זכויותיו של האדם כאזרח בתוך מדינתו. זכויות האזרח במדינה דמוקרטיות ניתנות לכל אזרח ללא הבדל של דת, גזע ומין, לאום וכו'. מימוש זכויות האדם והאזרח וההגנה עליהן הם תנאים הכרחיים לקיומה של הדמוקרטיה במובן המהותי.

זכויות האזרח הן: זכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתארגנות  וזכות מתיחת ביקורת על השלטון.

ד.      הסבר מדוע זכויות האדם והאזרח הן יחסיות ולא מוחלטות. הבא דוגמאות לדבריך.

זכויות האדם והאזרח מוגבלות מעצם טבען, הן מתנגשות אלה עם אלה ולעיתים אף עם ערכים אחרים במדינה. לכן הן יחסיות – כאשר יש התנגשות בין זכויות מבקשים לאזן בצורה שתבטיח פגיעה מינימלית בכל אחת מהזכויות.

ה.     הסבר את חובות האדם כאדם וכאזרח.

ע"מ שכל אדם יממש את זכויותיו הטבעיות בצורה מקסימלית, צריכים להציב לזכויות אלה גם חובות. חובות האדם כאדם:

  • הימנעות מפגיעה בזכויותיו של אחר.
  • סובלנות כלפי דעות השונות משלך.
  • הגנה בפועל על זכויות האדם – אם הינך עד לפגיעה כלשהי עלייך לפעול להפסקתה.

חובות האדם כאזרח נובעות מכך שהוא מהווה מרכיב חשוב בחברה ובמדינה.

חובות האדם כאזרח:

  • לפעול אך ורק ע"פ חוקי המדינה ולכבד אותם.
  • מימוש הזכות האזרחית להשתתף בעיצוב החיים הציבוריים (ע"י בחירות, למשל).

ו.       הסבר כל אחת מהזכויות הטבעיות, את ביטוייה במדינה הדמוקרטית ואת ההגבלות החלות עליה וסיבותיהן.

ז.      הסבר את המקרים בהם יש צורך להגביל את חירות הפרט ופרט את החירויות השונות.

הזכות לחיים ולביטחון (שלמות הגוף):

הזכות לחיים ולבטחון היא זכות בסיסית בזכויות האדם והאזרח. משום שהחיים הם תנאי מוקדם המבטיח שכל אדם יוכל לממש את שאר זכויותיו. כל בני האדם רשאים  להגנה על חייהם מכל פגיעה, לאו דווקא זו המסתיימת במוות. אסור לפגוע בשלמות גופו של אדם, זה נובע גם מכבוד האדם ואיסור השפלתו. כלומר, זכותו של אדם שלא לחיות בפחד מפני פגיעה פיזית או השפלה. חובה זו באה לידי ביטוי בחוקי המדינה, האוסרים רצח, הריגה, אלימות לסוגיה, הגבלת שימוש בכח ע"י המשטרה, איסור לגעת בגופו של אדם ואף איסור להעניק לו טיפול רפואי בניגוד לרצונו. זכות זו מוגנת גם באמצעות מוסדות הביטחון.

זכות זו היא זכות מוגבלת. לעיתים, יכולה זכות זו לבוא במגע עם זכויות אחרות. כמו הזכות לחיים, למשל, דילמה פנימית – אם אדם, מסרב לטיפול רפואי וסירוב זה עלול להוביל למוות. (במקרה כזה בוחנים את האירוע. האם הטיפול יאריך חיים או שמא יציל חיים. במקרה של הצלת חיים יפגעו בזכותו לשלמות הגוף וההפך).

הזכות לחירות:

מקורה של הזכות לחירות בהכרה שבני האדם הם יצורים אוטונומיים בעלי תובנה הרוצים לשלוט בחייהם, לכוונם ע"פ רצונם ולשאת באחריות לבחירותיהם.

למרות החשיבות של זכות זו, לעיתים יש להגבילה כאשר חירותו של אדם פוגעת כמה מקרים, למשל: פגיעה בזכויות הזולת – אם אדם משתמש בחירותו כדי לפגוע לאדם אחר בגופו, ברכושו, בכבוד וכד'. פגיעה בחברה – אם אדם משתמש בחירותו כדי לפגוע בחברה בכלל. למשל: בסדר הציבורי, בשלום הציבור, בביטחון המדינה וכד'. פגיעה של הפרט בעצמו: ניתן להגביל חירותו של אדם כדי להגן עליו מפני עצמו, כמו אשפוז בכפייה של אדם בעל נטיות אובדניות.

מלבד חופש הפעולה, ניתן לשייך לזכות זו חירויות ספציפיות:

  • חירות הדעה והמחשבה – לכל אדם יש את הזכות להחזיק בכל דעה ומחשבה שיבחר, וכל עוד היא לא באה לידי ביטוי ע"י מעשה חיצוני היא אינה מוגבלת. (אך ניתן לשנותה בדרכים תת-מודעיות).
  •  חירות המצפון – לכל אדם הזכות לפעול ע"פ דרכיו ומצפונו שלו. זכות זו מוגבלת גם היא, כיוון שאדם יכול להימנע מלעשות פעולה מסוימת (כמו שירות בצבא).
  •  חופש הביטוי – חופש הביטוי פירושו מימוש חירות הדעה וחירות המצפון, מתוך מחשבה כי אדם לא יוכל להיות אוטונומי ולהגיע לידי חירות אם לא יוכל לבטא את אמונותיו, דעותיו, רגשותיו והעדפתו. אדם יכול לבטא את עצמו במגוון דרכים: בשיחה, בתקשורת כתובה ומשודרת, פרסומים, הפגנות, אמנות לסוגיה וספרות. מתוך כך נגזרות הזכויות לחופש ההפגנה והמחאה.
  • חופש המידע – זכותו של כל אדם לקבל מידע פוליטי, כדי שיוכל לקבל החלטות מתוך חשיבה ביקורתית, לכן חייבת להיות להם נגישות למידע אודות הפעילות ברשויות השלטון. כמו כן, זכותו של אדם לקבל מידע אודות עצמו. מוגבלת – אתה לא ראשי לדעת הכל.
  • חופש ההתאגדות – זכותו של כל אדם להתאגד עם אנשים אחרים לכל מטרה שהיא (פוליטית או לא). מוגבלת – התאגדויות טרור, כת השטן וכד'.
  • חופש הדת וחופש מדת – זכותו של אדם לבחור בדת מסוימת, להאמין בה, להשתייך אליה ולקיים את הטקסים, התפילות והמנהגים שלה. הגבלה – כל עוד אין בפולחן משום פגיעה באדם אחר או בחברה.  חופש מדת – זכותו של אדם להחליט כי הוא אינו אדם מאמין, אינו מקבל את התוקף המחייב של הדת, ואין לחייבו להשתייך לשום עדה דתית ולקיים את פולחנה.
  • חופש התנועה – זכותו של כל אדם לנוע כרצונו. מוגבלת – אסור להיכנס למקומות פרטיים למשל, או מארץ לארץ. ניתן למנוע זכות זו ע"י: כליאה, מעצר בית, עיכוב יציאה מהארץ, צו איסור כניסה למקומות שונים או אשפוז בכפייה.
  • חופש העיסוק – כל אדם יכול לבחור לעצמו מקצוע ומקום עבודה. מוגבלת – יש מקצועות מסוימים (כמו עריכת-דין ורפואה) הדורשים הכשרה מקצועית. וכמו כן, מקצועות הפוגעים בביטחונם של בני-אדם או פוגעים בטובת החברה, כמו למשל מכירת נשק וסמים שלא כחוק.

הזכות לשוויון:

שוויון משמעו: כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. הזכות לשוויון פירושה שבמדינה ובחברה יש להתייחס בשוויון לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין, לאום, שפה, השקפת עולם ודעה פוליטית.

הזכות לשוויון במדינה דמוקרטית באה לידי ביטוי בחקיקה ובשוויון בפני החוק. כלומר, תוכן החוק חייב להיות שווה מבחינת כל אדם ועל כל אדם מוטל איסור לאכוף את החוק.

למרות עיקרון השוויון, הזכות לשוויון אין פירושה טיפול שווה בכל מקרה ומקרה – יש מקרים בהם יש הצדקה לסגת מעיקרון השוויון ולהעניק יחס שונה לאנשים שונים.

הזכות לכבוד:

לכל אדם מגיע שישמרו על כבודו כאדם, זכות זו קשורה לתחושת הכבוד העצמי והדימוי העצמי של האדם.  הזכות לכבוד פירושה הגנה על אדם מפני פגיעות כמו: השפלה, העלבה.

זכות זו היא זכות בעייתית, כיוון שמעשה מסוים ייחשב ע"י אנשים מסוימים כפוגע מאד בכבוד האדם, בעוד שאנשים אחרים יראו במעשה זו פגיעה מוטעה. מפאת זאת, חייבים להכיר בכך שהזכות לכבוד משמעה גם החובה לכבד.

זכות זו היא זכות מוגבלת – למשל, בדיקה גופנית לשם חיפוש סמים.

ניתן לספח לזכות לכבוד את הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב:

הזכות לפרטיות: לכל אדם יש מתחם פרטי משלו ואסור לאף אדם לחדור אליו. כמה אפשרויות חדירה: פיזית למקום פרטי, פרסום מידע על חיים פרטיים, פרסום שמו או תמונותיו בניגוד לרצונו (שבירת אנונימיות) ואיסוף מידע על אדם בדרכים כמו האזנת סתר, צילומים ואמצעי מעקב אחרים – זכות זו מוגנת ע"י החוק. יש תחומים מסוימים בחיי אדם אשר אינם צריכים להיות נחלת הכלל בלא הסכמה מפורשת של האדם הנוגע בדבר. אדם זקוק לפרטיות גם ע"מ לפתח את האוטונומיה שלו, קשה לאדם לפתח דעות אם הוא נתון למעקב, חשיפה וביקורת.   זכות זו היא מוגבלת, למשל: בדיקת אנשים וחפצי אנשים בכניסה למקומות מסוימים ע"מ לשמור על הזכות לביטחון.

הזכות לשם טוב: זכותו של כל אדם שישמר שמו ושלא יכפישו את שמו. במדינה דמוקרטית ישנו חוק האוסר פרסום דברים רעים על אדם כל עוד הם לא נכונים, כאשר הדברים המפורסמים הם נכונים, ניתן לפרסם אותם ("אמת דיברתי" ולא הכפשת שם).

פגיעה בפרטיות אינה בהכרח פגיעה בשם הטוב וההפך.

הזכות לשם טוב ולפרטיות מתנגשות עם זכויות אחרות. למשל: זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי. למשל, לעיתונאי יש חומר על אדם מסויים אך הוא אינו בטוח אם הוא נכון (התנגשות של זכות הציבור לדעת עם הזכות לשם טוב). הפרטיות של איש ציבור לעומת אדם פרטי היא קטנה יותר, כיוון שהוא איש ציבור.

 

 

הזכות לקניין:

משמעותה של הזכות לקניין היא זכותו של אדם לשמור על רכוש שנצבר על ידו או ע"י משפחתו, שקיבל או שהרוויח, ללא סכנה שהוא ייגזל ממנו.

שני סוגי קניין: חומרי ורוחני. חומרי = כגון: קרקע, בית וכסף. רוחני = כגון: המצאה מדעית, שיר, תוכנות מחשב, סרטים.

זכות זו קובעת כי הקניין שייך לאדם מסוים וכל אחד חייב לכבד זאת. ניתן להעביר זכות קניין ע"י מכירה, מתנה, מתן זכויות יוצרים…

זכות זו מוגבלת – למשל: הפקעת קרקעות מבעליהן לצרכי ביטחון, ציבור או סלילת כבישים, תוך מתן פיצוי. מיסים, למשל – הגבלת החוק.

הזכות להליך הוגן:

מטרתה של הזכות להליך הוגן הגנה על זכויות האדם מפני פגיעות לא מוצדקות במהלך העמדה לדין, בין אם בהליך משפטי ובין אם בהליך מעין משפטי (כמו בירור).

על אדם הזכות להגן על עצמו, הוא אינו יואשם בדבר שאיננו אשם בו. מערכת משפטית דמוקרטית אף מעדיפה שאדם שיש ספק באשמתו יצא זכאי מאשר אשם (לכן, אין עונשים בלתי הפיכים כמו עונש מוות).

מדינות דמוקרטיות, כמו ישראל, קבעו כמה כללים שיאפשרו הגנה על זכות זו:

  • לא ניתן לבצע חיפוש בביתו של אדם ללא צו משפטי.
  • מעצר של אדם ע"י המשטרה יוגבל למקסימום 24 שעות בלבד – לאחר מכן חייבים להציבו בפני שופט או שישוחרר – לא ניתן לאסור אדם ללא הליך משפטי שלם.
  • אדם חייב לדעת תמיד במה נאשם ומה הראיות – ע"מ לאפשר הגנה עצמית.
  • כל אדם זכאי לייצוג משפטי – ע"י עורך דין. מי שלא מסוגל לממן לעצמו עורך דין – יוכל להשתמש בסנגוריה הציבורית (אך רק מעברות מסויימות ומעלה) – תהליך זה מהווה באופן חד מאד פגיעה בשוויון בין עניים לעשירים.
  • משפט חייב להתנהל באופן פומבי – ע"מ למנוע הטיית משפט.
  • שופט חייב להיות אובייקטיבי.
  • חופש העתירה – זכותו של כל אדם לפנות למערכת המשפט ולבקש סעד משפטי.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות