נתן אלתרמן \ מטמורפוזות – סיכום וניתוח

נתן אלתרמן \ מטמורפוזות – סיכום וניתוח

מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה

מטמורפוזות/ נתן אלתרמן

"עם כניסת צבאות בעלי ברית שוקלת הנהלת גן החיות בעיר הגדולה, שהיתה גרורת ה'ציר', מה לעשות בקוף, אשר בשעתו למדוהו להצדיע לפי הנֻסַּח הפשיסטי"    מן העתון.

ידיעה שכזאת לא כדאי לעקוף.

ידיעה שכזאת היא טרגדיה של קוף.

קוף עלוב. הוא שמר על הזיק הארטיסטי.

וימים על ימים הוא עמל וחתר

עד למד להצדיע במועל פשיסטי,

לשמחת הקהל וּפקידי המשטר.

בקבלו פּקֻדת-דׁם, קם זקוף וּפּטתי,

מול צִלוּם המנהיג הכובש ארצות,

או הריע הידד (זה היה קוף לא פתי)

והראה להטים של דיצות וּקפיצות,

וקיבל בשכר-זה אגוזים וּספגטי,

מחומי-וּשחורי-וִירֻקי החֻלצות.

וּמיליונים עשו באירופה כמוהו

והיה הדבר לא-ברור עד הסוף,

אם הקוף מחקה את העם (אין לתמוה…)

או העם בְּרֵעוׁמחקה את הקוף.

אך פתאם בא הקץ. עברה רוח זועמת

וּבִין-לילה החליף את סמליו הֶהָמון.

רק הקוף לבדו, ברחבה השוממת,

וּמצדיע כּאז, וּבְעיניו תִמָהון.

המונים שאך תמול עוד מחאו לו כפים

מצדיעים כבר הבּׁקר  באופן אחר…

הוא למד וטרח

בזעת אפים,

והללו לומדים כה פשוט וּמהר…

והקוף מִצטנף ועוצם העינים

וראשו הֶעָיֵף מסתחרר, מסתחרר.

ואין פלא. רבים נתפסים לִסְחרחֹרת

בראותם איך אותו ההמון השקוד

מנגן להפליא על אותה התזמֹרת,

גם ישר גם הפוך באותה הדבֵקות.

והקוף מצטנף ומהרהר לו: "יגעתי…

וְללמוד מחדש לא אספיק, לא אֶסכֹּן".

כן, חסר לו אותו כשרון אקרובטי

של אותו הקוסם שקוראים לו המון.

ועל גן החיות אֹפל-ליל מִשְׂתרע,

ובעיר חצוצרות נצחון עליזות…

אך כוכב במרומים מנצנץ ויודע:

לא הקוף הוא גבור הטרגדיה הזאת.

 השיר "מטמורפוזות" של נתן אלתרמן לקוח מקובץ "הטור השביעי" – שירים בנושאים אקטואליים שהתפרסמו בעיתון "דבר" והתפרסם ב 1944.

לפנינו בלדה עיתונאית שמבוססת על אירוע היסטורי – ידיעה שפורסמה בעיתון.

מבנה: מוטו חיצוני – ידיעה בעיתון

          מוטו פנימי – התייחסות לידיעה (2 שורות ראשונות, להלן: בית ראשון)

          8 בתים שבהם מתייחס אלתרמן לאירוע ומביע את ביקורתו.

הכותרת – אלתרמן  מתייחס ליצירתו המפורסמת של המשורר הרומי אובידיוס "מטמורפוזות" (מאה ראשונה לספירה). זהו תיאור התפתחות האנושות מראשיתה ועד ימי הקיסר, התפתחות שמבטאת מעבר מברבריות לנאורות, וזוהי השאלה שאלתרמן מעמיד כאן למבחן – ובעיקר ביחס לאומה הגרמנית שהיתה פסגת התרבות המודרנית. זוהי בעצם אירוניה, משום שאנו לא רואים שום התפתחות אנושית כאשר מדובר במדינות הציר הנאצי.

בית ראשון – התייחסות לידיעה מן העיתון (מוטו פנימי)

אלתרמן רוצה להפנות את תשומת לבנו למקרה פעוט יחסית, שממנו אפשר ללמוד על התנהגות החברה האנושית.

השאלה היא – מי הוא הגיבור הטראגי של הסיפור הזה – כבר כאן ניכרת נימה של ביקורת (התשובה ניתנת בסוף השיר).

בית שני

משמעות המושג "הזיק הארטיסטי"

אלתרמן מראה את הקלות שבה ההמון החליף את דעותיו לעומת הקוף ששמר על הרעיון של הפאשיזם כמיצג אומנותי (מייצג סדר) שסחף את ההמון (אך לאחר המלחמה הפך למושג גנאי).

בית שלישי

נוצרת אנאלוגיה בין התנהגות הקוף להתנהגות ההמון הפתטי שממהר להתמסר לשלטון הפאשיסטי בתמורה לדברים בסיסיים ומתאמץ לרצות את בעליו – אנשי השלטון.

משמעותה של ההערה בסוגריים

דווקא בעזרת ההערה בסוגריים אלתרמן מדגיש כי ההמון מתנהג כפתי ואילו הקוף מתנהג לפי טבעו.

בית רביעי

שוב עולה השאלה – מי כאן מתנהג כקוף ומי מתנהג כאדם? ברור שהקוף מתנהג לפי טבעו ולכן לא צריך לתמוה. התמיהה היא על ההמון שמתנהג כמו קוף – ניתן לאלף אותו והוא פועל כגוף אחד, ללא אינדיבידואליות ("ברעו"). ביקורת על השלטון הפאשיסטי שמנסה ליצור אחידות בהשקפה, ללא ביקורת או מחשבה אישית.

בית חמישי

מתייחס לסיום המלחמה ותבוסת מדינות הציר. כאן יש שוב ביקורת על היכולת של ההמון להסתגל למצב החדש ולהחליף את דעותיו בין רגע – אין לו עמוד שדרה והוא הולך עם זרם הדעות שמוכתב לו מגבוה.

הקוף בתימהונו מחדד את הביקורת: כיצד ייתכן שכולם עברו צד כל כך מהר ואילו הוא נשאר בודד בנאמנותו?

בית שישי

כאן מוסברת הסיבה לתימהון – ההמונים שאתמול החזיקו בדעה אחת (פאשיסטית) היום כבר מתנהגים אחרת לגמרי. הקוף לא מבין כיצד באופן כל כך לא טבעי מצליח ההמון ללמוד כל כך מהר לעומתו, שצריך היה להשקיע מאמץ גדול כדי ללמוד. המחשבה הזו גורמת לו סחרחורת ובלבול. אך יש כאן ביקורת על רעיון הלימוד: הקוף באמת טרח ולמד ואילו נראה שההמון לא למד והפעיל מחשבה, אלא פעל לפי תכתיבים (חיקוי – כמו קוף).

בית שביעי

אלתרמן מצדיק את הבלבול של הקוף. קשה להבין כיצד ההמון משנה את עמדותיו במהירות שבה מתחלף השלטון מקיצוניות אחת לאחרת.

התזמורת היא מטאפורה להנהגה – ההמון פועל לפי עמדות ההנהגה, לא משנה מהי העמדה ("גם ישר גם הפוך") ופועל בדבקות – מה שממחיש שאין לו דעה משל עצמו והוא להוט ("בדבקות") לקיים את דברי המנהיג.

בית שמיני

"והקוף מצטנף ומהרהר לו" – יש כאן האנשה של הקוף והוא מצטייר כאדם חושב (לעומת ההמון נטול המחשבה). דווקא הקוף מתנהג בצורה אנושית ומעוררת הזדהות.

יש כאן שימוש בביטויים השייכים לעולם הקרקס – ההמון הוא כמו לוליין שעסוק באחיזת עיניים ובלהטים. השינוי בעמדה של ההמון נראה כל כך חסר היגיון – בדומה למתרחש בקרקס. הכישרון של ההמון הוא בהסתגלות של ההמון, ללא מחשבה, לעולם החדש והשונה שנוצר לאחר מלחמת העולם השניה.

בית תשיעי

"גן החיות" –  זהו מקום משכנו של הקוף, אך יש כאן גם מטאפורה המדמה את מציאות האנושית שבה אנשים מתנהגים כמו חיות.

"חצוצרות נצחון" – יש כאן אירוניה: אין באמת סיבה לשמוח ולהריע, אך ההמון, בטיפשותו, חוגג.

בשורות האחרונות אנו שוב נחשפים לאמת העגומה ("אך כוכב במרומים מנצנץ ויודע"), שהגיבור הטרגי הוא הציבור, ההמון, העדר. הוא הולך שולל, חינכו אותו לציית, והוא ציית מפחד, ודי מהר יציית בקלות לעריץ אחר ולכן ההמון הוא העלוב, ולא הקוף.

סיכום

בשיר "מטמורפוזות" מבקר אלתרמן את ההמון במדינות הציר הנאצי, אך יש כאן ביקורת שרלוונטית למין האנושי כולו ולנטייה שלו לשנות את עמדותיו במהירות וללא מחשבה ולכן ניתן לומר שהשיר אקטואלי לכל זמן.

אמצעי עיצוב

מטאפורות

–        הנגינה על התזמורת – מייצגת את הציות של ההמון לתכתיבי השלטון.

–        גן החיות – מטאפורה למציאות האנושית.

–        "כוכב… מנצנץ ויודע" – גורם שמימי מסתורי שמצביע על האמת שההמונים לא רואים.

שימוש בשלוש נקודות – מופיע חמש פעמים בשיר. משאיר לקורא את המרחב לעצור רגע ולחשוב מחשבה נוספת – מעמיקה יותר על הדברים.

אירוניה – השיר מלא באירוניה: בכותרת, ברעיון שדווקא הקוף מתנהג בצורה אנושית ואילו ההמון מתנהג כמו קוף. ניתן לומר שבעקבות הביקורת של הדובר על התנהגות ההמון יש כאן ממש אירוניה טראגית.

האנשה – של הקוף, שמקבלת כאן משמעות עמוקה יותר – כאשר הקוף מתנהג בצורה אנושית.

סיכומים נוספים של שירי אלתרמן: עץ הזית, ירחעוד אבוא אל ספךשיר משמר

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות