לאה גולדברג \ חמסין של ניסן – סיכום וניתוח

לאה גולדברג \ חמסין של ניסן – סיכום וניתוח

מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה

חמסין של ניסן / לאה גולדברג

פרושי מילים:תמורה – שינוי    אות – סימן  ניד – תנועה  רוטט – רועד  ניחוח – ריח

בבית הראשון: הדוברת בשיר "חמסין של ניסן" אומרת שהיא יודעת, שלא יתחדש דבר ביום זה. יש בה ספקנות לכך שיום זה יהיה שונה משאר הימים. היא אומרת "אכן אדע" מתוך התייחסות ספקנית וזאת מכיוון שהשגרה ידועה לה ומוכרת.

אנאפורה על המילה: "ולא" כדי להדגיש את העובדה שלא יהייה שינוי ביום זה ביחס לימים אחרים.

"חמסין של ניסן" – בית השני: בהתבוננות עמוקה יותר בשגרה, בהתייחסות לפרטים הקטנים מתגלה דווקא המיוחד בפרטים הרגילים ביותר:

  1. לשמש ריח של יסמין – מטאפורה. זו אינה שמש יוקדת של חמסין (כשם השיר).
  2. לאבן קול של לב פועם – מטאפורה (המבוססת על האנשה). האבן משמיעה קולות של לב הפועם מאהבה.
  3. לחול שפתיים מנשקות – מטאפורה (מבוססת על האנשה). החול רך ומלטף ונעים למגעכשפתי האהוב.

האנאפורה על המילה "ורק" מדגישה את הייחודיות שמזהה הדוברת ביום זה.

סינסתזיה של חוש הריח, השמיעה והמישוש

 

"חמסין של ניסן" – בית שלישי:הדוברת שואלת את עצמה: כיצד לזכור את האהוב האלמוני והסתמי שפתאום פגשה? או כיצד לזכור את היום הזה? האם זה ביטוי להתפעלות והתפעמות מהגבר או מהיום הספציפי או מהשילוב שביניהם: היום הזה מיוחד בעיניה מכיוון שפגשה בו את הגבר האלמוני בהפתעה.

הדוברת שואלת את עצמה כיצד תוכל לזכור את הגבר האלמוני שפגשה, כיצד תזכור את החסד שעשה עימה וכיצד תאמין שכל תנועה וכל ריח שהיו מנת חלקה בחוויה הזו הם חלק ממנה.

בבית זה מופיעה סדרה של שאלות רטוריות שבהן הדוברת מנסה לבדוק כיצד היא יכולה לשמר את החוויה שהייתה מנת חלקה ולראות בה חלק מעצמה וכיצד תהפוך אותה למשהו וודאי?

אנאפורה על המילה "איך/איכה" מדגישה את רצונה של הדוברת למצוא דרך להפוך את החוויה הזו לממשית ולחלק ממנה.

 

"חמסין של ניסן" – בית רביעי: דווקא לקראת סיום היום המיוחד הזה כל המראות מקבלים עוצמה רגשית.

  1. לערב צבע של תפוז – מטאפורה.
  2. כל אילן היה מפרש רוטט  – מטאפורה
  3. הדממה (הייתה) עיניים של ילדה – מטאפורה
  4. לדמעות (היה) ניחוח הלבלב – מטאפורה
  5. שיא האושר ושיא החוויה בא בדימוי "ושם העיר כשם אהבתי".

בבית זה מופיעה אנאפורה על ו' החיבור שבאה לצרף את כל השיאים שחשה הדוברת עם סיום היום בהתבוננותה במראות בסוף היום. החוויות שלה הן כל כך מוחשיות ובעלות עוצמה רגשית עד אשר אפילו העיר קיבלה את שם האהוב שהעניק לה חוויות אלה.

הפגישה עם אהוב זה הייתה בעלת עוצמה וייחוד מה שאומר שאותו בחור שהיה אלמוני וסתמיבראשית היום הופך להיות עם ערב ממשי ומשמעותי עבורה.

 

ריכוז האמצעים האמנותיים ב"חמסין של ניסן":

  1. 1.      אנאפורות

בבית א': ולא…..

ולא…..

האנפורות מדגישות את חוסר היכולת של הדוברת להבדיל בשגרה בין דברים שונים. התייחסותה של הדוברתלשגרה היא שלא קורים בה דברים חדשים ומרגשים.

בבית ב': המילה  "ורק" מופיעה 4 פעמים ומעניקה את הייחודיות של המראות דווקא ביום הזה.

בבית ג': המילה "איך" מופיעה 3 פעמים כדי להביע את רצונה של הדוברת בשיר למצוא דרך לשמר את האירועים של היום המיוחד הזה.

בבית ד': אנאפורה של ו' החיבור כדי לנסות ולצרף את הדברים שנשארו לה מתוך החוויה שחוותה ביום הזה.

  1. מטאפורות: לאבן קול של לב פועם (האנשה)

               לחול שפתיים מנשקות (האנשה)

לשמש ריח של יסמין

לערב צבע של תפוז

כל אילן היה מפרש רוטט

לדממה עיניים של ילדה (הפירוש: תמימות וחיפוש אחר עוד חוויה)

לדמעות ניחוח הלבלוב (לדמעות יש ריח של פריחה)

  1. סינסתזיה– עירוב חושים: ריח, ראיה, שמיעה, מישוש. כל החושים מופעלים כדי להדגיש את עוצמת החוויה.
  2. דימוי מרכזי: "שם העיר כשם אהבתי" זוהי המסקנה מהיום הספציפי הזה.
  3. כותרת השיר מייחדת יום אחד בחודש מרס  – ניסן שבו היה חמסין. לא תמיד יש חמסין בחודש מרס וזה די נדיר. לכן, יש תחושה שהחמסין כמו החוויה הם משהו יחודיגם לטבע וגם לדוברת. ואולי, עוצמת החוויה גרמה לדוברת לחוש שהיום הספציפי הזה היה כל כך מיוחד שהוא היה גם יום חמסין.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות