סיכום: רכוש נטוש \ שולמית לפיד- דרכי עיצוב ומוטיבים

סיכום: רכוש נטוש \ שולמית לפיד- דרכי עיצוב ומוטיבים

מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – רכוש נטוש\ שולמית לפיד

דרכי העיצוב במחזה "רכוש נטוש"

אנלוגיה

אחת מדרכי העיצוב המרכזיות ב"רכוש נטוש" היא האנלוגיה לספור "המחרוזת" ( ניתן לראות את האנלוגיה גם כשיבוץ וגם כקונוטאציה). האם ואלינור החיות בעולם הדמיון דומות לגב' ליזל. גם גורלן ומסכנותן דומות לזו של הגב' ליזל. יתרה מזו יחסן ליופי כמרכיב חשוב להצלחה דומה מאוד ליחסה של הגב' ליזל ליופי.

תפקיד האנלוגיה במחזה הוא להראות את תפיסת הגורל של המחבר וכן דרך הסיפור להעצים את עולם האשליות והדמיון של האם ואלינור.

מוטיבים

מוטיב היופי

נושא היופי וחשיבותו עולה במחזה פעמים רבות במסגרת "רכוש נטוש". האם רואה באלינור את עצמה בצעירותה ובשל יופייה היא מקרבת אותה אליה. היא מרבה להזכיר לאלינור את חשיבות היופי בעיני הגברים ובעיני החברה. היא מרגישה כמו הגב' ליזל שהיו צריכות להיות מושא להערצה ובשל יופיין צריכות היו לחיות חיי מותרות. יחד עם זאת בסיום מתפכחת האם כאשר היא מודה שאיבדה את יופייה בשל הצער שנגרם ע"י האב בדיוק כשם שהגב' ליזל איבדה את יופייה.

מוטיב התה

התה נזכר ביציר כתרופת הרגעה. בתודעה הציבורית נזכר מתקשר התה תמיד עם מחלה. במחזה האם מבקשת מעליזה להכין תה בכל פעם שמתעורר ויכוח בבית. היא חושבת שהתה הוא המרפא לצרותיהן. למשל כאשר אלינור רוצה לצאת לבילוי והאם מסרבת, אלינור חשה ברע והאם מזרזת את עליזה להכין תה, כדי להרגיעה.

התה גם משמש לאפיון היחסים בבית. בעוד שהאם מצווה על עליזה להכין תה עבור אלינור , היא מתעלמת לחלוטין ממצוקותיה של עליזה. הכנת התה גם מראה שהאם רואה בעליזה משרתת שתפקידה לדאוג לרווחתן.

מוטיב הפרחים

הפרחים בספרות משמשים כסמל ליופי. גם כאן מנסה האם לכפות את המציאות הדמיונית שלה על המציאות. היא מכריחה את עליזה לערוך את השולחן הרעוע , לשים עליו מפה מלוכלכת וכד עם פרחים. נסיון זה נראה מגוחך, לאור העזובה והלכלוך ששולטים בבית. האם לא מוותרת על הפרחים, משום שבכך היא רואה התגשמות של חלומותיה על הארמון שבו היא גרה. בנוסף לכך דרך הפרחים מנסה האם לדחוק את העובדה שהן מצויות לפני הריסת הבית. כאילו אם היא תשים פרחים, לא יפנו אותן מן הבית. הפרחים מסמלים גם את נושא האהבה. כאשר היא מתארת לאלינור שאהבה פירושה להביא פרחים לאישה, כשם שנהג בעלה.

מוטיב התוכי

התוכי נזכר פעמים רבות במחזה. האם מספרת שהאב, שהיה מלח, הבטיח שישוב ויביא לה מתנה תוכי. כמובן שהאב לא הביא, משום שהם נפרדו, אולם עבור האם הציפור האקזוטית מסמלת את האהבה ואת מימוש חלומותיה, להשתייך לרובד החברתי העליון. גם אלינור שמספרת את ספור הבילוי עם מוטי מזכירה שהיה בביתו תוכי בכלוב.  יחד עם זאת התוכי מסמל מצד אחד חופש ומצד שני הוא מסמל את החיים בתוך כלוב, כפי שמציינת עליזה שהן חיות כמו תוכי בכלוב.

סמל הטלביזיה

האם מרבה לשבת מול הטלביזיה ולבהות בה. הטלביזיה מסמלת את הקשר שלהן עם העולם החיצון. ויחד עם זאת הטלביזיה גם מוכרת אשליות בדיוק כמו הספרות. לכן היא מעצימה את נושא הדמיון והאשליה של האם ואלינור וכן היא מעצימה את הפאסיביות שלהן.

סמל " המשביר לצרכן"

בתקופה שבה נישאה האם הייתה חנות זו היחידה שבה רכשו האנשים את צורכיהם. מכאן שהמשביר מתאר את העבר ומעצים את דבקותה של האם בעבר. גם אלינור מזכירה את המשביר והיא עושה זאת כחלק מתהליך החיקוי שלה את האם.

השקפת המחבר ותפישת הגורל

המחזה "רכוש נטוש" מציג לפנינו תפישת גורל דטרמיניסטית( הגורל קבוע מראש).  האם ואלינור, כמו הגב' ליזל חשות שהגורל טעה. יחד עם זאת הן לא עושות כלום כדי לשנותו. גם הניסיון שעושה אלינור נועד לכישלון, בדיוק כמו הניסיון שעושה הגב' ליזל. הן פאסיביות רוב הזמן אינן יוצאות מביתן, כמו הגב' ליזל ואינן עושות מאמצים לשנות את המציאות. לעומתן עליזה מנסה לשנות את המציאות. היא מנסה להראות גם לאם וגם לאלינור שאם הן תעזובנה את הבית יש להן סיכוי, אולם ניסיונותיה לא עולים יפה והיא מחליטה לשנות את המציאות באורח מעשי. כיוון שהיא תופשת את הגורל אחרת היא גם יותר אקטיבית מן השתיים. אין ספק שניסיונותיה של עליזה פותחות פתח לתקווה ולחיים חדשים.

הגורל האנושי קשור גם במציאות החברתית. נוכל לראות כיצד חברה מנוכרת גוזרת גורל אכזר על היחיד. העובדה שנשים אלו חיו נטושות מאב, הביאה את החברה להתנכר להן. החברה אינה מתעניינת בגורלן ואינה מגלה רגישות או רחמים כלפיהן. התנכרות החברה מביאה את הנשים להסתגר , להתבודד ולחיות חיים עלובים. אנו יודעים שהבנות אינן מבקרות בבית הספר ויחד עם זאת אין איש מכריח אותן לבקר בבית הספר.

זאת ועוד החברה , דרך בית הכנסת עוזרת להן בתרומות, אולם אין בהן כדי לשפר את גורלה של המשפחה. אין ספק שמדובר בנשים מעט חריגות בחברה  ודרכן אנו למדים על יחסה של החבר לשונה , לחריג. החברה פשוט מקיאה אותן מתוכה וכך היא נוהגת כאילו אינן קיימות. גם האב נוהג, כאילו אינן קיימות,. הוא מתעלם מהן וחי את חייו במושב רחוק . גם התעלמותו מביאה אותן למצבן העגום.

נוכל לראות דרך דברי האם עד כמה חשוב יחסה של החברה ליחיד. למשל כאשר היא מציינת  עד כמה חשוב שהן תנהגנה על פי הנורמות, כדי שיכבדו אותן. עליזה מזכירה כיצד היא מתביישת להסתובב במושב עם בגדי התרומות. דבריה של עליזה מוכיחים שוב את חוסר רגישותה של החברה לשונה. על חשיבות יחסה של החברה נוכל ללמוד מדברי האם על עזיבתה של חיה את האב ויחסיה עם גבר ערבי. היא שמחה  על כך ובטוחה שבעלה מתבייש בשל יחסה של החברה לאירועים מן הסוג הזה.

לסיום קשה לחברה להתייחס לשונה ודבר זה בולט בעיקר, כאשר הורי האב לא ראו בעין יפה את נישואי בנם לטוני, שבעינהם אינה מתאימה, למעמדם. לכן הם מנסים לשנותה, דרך החלפת שמה מטוני לטובה, כך הם מאמינים היא תתאים יותר. ניתן לראות שקיימת במחזה הן ביקורת על החברה והן צער על גורלו של היחיד המנוכר.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות