סיכום בהיסטוריה: דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל 1882 – 1914

סיכום בהיסטוריה: דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל 1882 – 1914

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה א

דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל  -היישוב היהודי בא"י בין 1882- 1914

משנת 1882 ועד 1914 פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הגיעו לא"י שני גלי עלייה.

העלייה הראשונה 1881 – 1903 בעלייה זו הגיעו 25,000 עולים

העלייה השנייה 1903 – 1914 במהלכה הגיעו 30,000 עולים.

נוצרה הבחנה בין שני גלי עלייה אלו כיוון שמאפייני העולים בכל גל עלייה

 

1. פרופיל העלייה  – מאפייני העולים

 

אנשי העלייה הראשונה היו ברובם אנשי תנועת חובבי ציון שהגיעו ממזרח אירופה. הם השתייכו למעמד הבינוני (סוחרים ובעלי מלאכה), עלו עם משפחותיהם ורובם היו שומרי מצוות -מסורתיים. הם שאפו לבנות בארץ חברה חופשית, חדשה שתתבסס על עבודת כפיים ובעיקר עבודה חקלאית שתקשור אותם לארץ.

 עלייה זו מכונה "עליית חובבי ציון" או "עליית האיכרים".

נוסף לעולים ממזרח אירופה הגיעו  כ – 300 יהודים מתימן  שהתיישבו בעיקר בירושלים במסגרת היישוב הישן

 

אנשי העלייה השנייה רובם בעלי פרופיל דומה לעלייה הראשונה , צעירים רווקים בשנות העשרים לחייהם, חדורי אידיאולוגיה ציונית וסוציאליסטית, שעזבו את בתיהם והפנו עורף למסורת הדתית. הם שאפו להקים בארץ חברה שוויונית צודקת שבה יוכל הפועל ליהנות מעבודתו.

עלייה זו מכונה "עליית הפועלים".

בתקופה זו התקיימה עלייה מתימן (כ1,500 במספר) חלקם הגדול נקלט במושבות העלייה הראשונה.

גורמים לעלייה

א. מצבם של היהודים ו גילויי אנטישמיות- גורם דחיפה:

מצבם המחמיר של היהודים , גזרות אנטישמיות מטעם השלטון אירועים בעלי איפיונים אנטישמים הביאו את היהודים למסקנה כי אין  להם עתיד במקום מושבם . חלקם הגדול החליט להגר , אחוז קטן החליט לעלות לארץ ישראל .

(מאז הסופות בנגב – פוגרומים שהחלו בדרום רוסיה והתפשטו במהירות לכל רחבי המדינה) שהחלו ב1881 ועד פוגרום קישינב מצב היהודים הלך והחמיר. בפוגרום קישינב נפגעו כ500 יהודים,בוצעו מעשי אונס, נרצחו 50 ,ורבים נותרו ללא קורת גג ופרנסה).

השלטון לא רק שלא הגן על היהודים מפני הפורעים ,הוא גם הוסיף וחוקק חוקים אנטי יהודיים שפגעו ביכולת היהודים להתפרנס והגבילו את מקום המגורים שלהם. אירועים אלה הוכיחו ליהודים כי אין תקווה לשיפור מצבם  ולכן חייבים לצאת מרוסיה.

 

ב. גורמים אידיאולוגיים –רעיוניים- גורם משיכה :

מיעוט מתוך היהודים שהיגרו עלו לא"י. מיעוט זה הושפע ממניעים רעיוניים –לאומיים כמו:.

ההתעוררות הלאומית הציונית היהודית בקרב משכילים יהודים והקמת אגודות חובבי ציון אשר ראו רק פתרון אחד לבעיית היהודית והוא עלייה לארץ ישראל, כי רק בא"י ניתן להבטיח את הקיום הלאומי של העם היהודי. הם דגלו בשיבת ציון כפתרון למצוקת העם היהודי. הם קראו גם לנוער לעלות בהמוניו לא"י

הקול קורא של ויתקין: ויתקין מורה מכפר תבור שלח איגרת לצעירים היהודים ברוסיה ותבע מהם לעלות לארץ הוא קרא להם לראות כיצד עמים אחרים נאבקים בזמן שהעם היהודי כמעט ואינו עושה מאומה למען גאולתו ויתקין טען כי הציונות האמיתית היא המעשית הכוללת הגשמה אישית ונכונות להקרבה, הוא הציג את התנאים האמיתיים שקיימים בארץ וקרא לטובים לעלות. קריאה זו השפיעה על צעירים יהודים שעלו בעקבותיה.

צעירים סוציאליסטים בעקבות כשלון מהפכת 1905 האמינו כי רק בא"י ניתן להגשים את רעיון הסוציאליזם , הקמת חברה יהודית בריאה ,פרודקטיבית(יצרנית) ,צודקת וכך שילבו את רעיון הציונות עם הסוציאליזם

 

ג. משברים בתנועה הציונית :

המשברים שפקדו את התנועה הציונית בעיקר פולמוס אוגנדה הביאו את יהודים ממזרח אירופה שהתנגדו לתכנית אוגנדה למימוש עלייתם לארץ על מנת לחזק את התפיסה כי רק ארץ ישראל היא המולדת והמקום לפתרון הבעיה היהודית . חוסר היכולת להשיג צ'ארטר חיזקה את עמדתם המעשית כי יש לעלות ולהתיישב בא"י

מותו של הרצל העמיד את התנועה הציונית במשבר . עם מותו של מייסד התנועה נוצר משבר מנהיגות . גם אירוע זה השפיע על עלייתם של יהודים לארץ

 

בתקופת העליות  (הראשונה והשנייה) 1881 – 1914 היו ארבעה דפוסי פעילות ציונית בא"י (הישגים של הישוב היהודי בא"י בארבעה תחומים שונים) :

א. הוקמו צורות התיישבות חדשות כמו : המושבה, הקבוצה, החווה החקלאית.

ב. מסגרות ביטחוניות כמו אגודת בר גיורא שהפכה לארגון השומר.

ג. מסגרות חינוכיות ותרבותיות בא"י, הקמת מוסדות חינוך עבריים והמאבק על השפה העברית.

ד. הוקמו מסגרות פוליטיות מפלגות הפועל הצעיר ופועלי ציון.

א.     הקמת צורות התיישבות חדשות בארץ ישראל התיישבות חקלאית והתיישבות עירונית

 

התיישבות חקלאית

המושבה-הוקמה בתקופת העלייה הראשונה. התיישבות פרטית על קרקע פרטית. לכל איכר היה משק פרטי עצמאי, בעלות פרטית על הקרקע ועל המשק. המושבות התמקדו בגידולי פלחה או גידולי מטעים ונתאפשרה עבודה שכירה. במושבה התקיימו מבני ציבור משותפים ונקבע תקנון לניהול המושבה. מושבות העלייה הראשונה נקלעו לקשיים ופנו לעזרת הברון רוטשילד, אשר מינה פקידים שינהלו את המושבות עבור האיכרים.

בשנת 1908 הוקם ע"י ההסתדרות הציונות העולמים "המשרד הארץ-ישראלי להתיישבות" בעיר יפו, בראשו עמד הסוציולוג היהודי ד"ר ארתור רופין, ותפקידו היה לגאול את אדמות המולדת ולתכנן התיישבות חקלאית ברחבי הארץ. המשרד הארץ ישראלי להתיישבות תרם בהקמת החוות הלאומיות וסייע בהקצאת קרקעות להקמת הקבוצה הראשונה והיא דגניה.

החוות הלאומיות  'המשרד הארץ-ישראלי להתיישבות' הקים חוות לאומיות על אדמת הקק"ל: חוות כנרת,בן-שמן וחולדה. הקמת החוות נועדה לשרת שלוש מטרות מרכזיות:

גאולה אדמות המולדת וכיבוש העבודה העברית.

הכשרת פועלים לעבודה חקלאית, כדי שבעתיד יוכלו לצאת להתיישבות של קבע.

יצירת מקורות תעסוקה לפועלים, כדי לצמצם את הירידה מן הארץ.

 

הקבוצה- הוקמה בתקופת העלייה השנייה. הצעירים שהו בחוות חקלאיות שהוקמו בסיוע המשרד הארצישראלי והתארגנו בקומונה . הקבוצה או קומונה ניהלה  משק שיתופי על קרקע לאומית. חברי הקבוצה דגלו באידיאולוגיה סוציאליסטית ורצו לחיות חיי שיתוף ושוויון. החיים נוהלו במשותף- "עבוד כפי יכולתך וקבל לפי צרכיך". בקבוצה הגשימו את רעיונות "כיבוש העבודה" ו"כיבוש הקרקע"– לעבודה ערך מוסרי ולכן אסור להעסיק עובדים שכירים.

1. מושבה2. קבוצה3. חווה חקלאית
הקרקע נקנתה במשותף ע"י קבוצת עולים. זוהי צורת התיישבות שהתבססה על בעלות פרטית על הקרקע.

על הקרקע הוקם בית מגורים ולצידו משק חקלאי.

המשק היה מבוסס בעיקר על ענף חקלאי אחד במושבות באזור יהודה החקלאות התרכזה בענף המטעים ואילו במושבות הגליל עסקו בפלחה.

במושבות הועסקו פועלים שכירים.

 

הקבוצה הייתה מסגרת להתיישבות חקלאית  ועבודה עצמית ללא שכירים.

צורת התיישבות זו הייתה מבוססת על שיתוף בתחומים רבים של המתיישבים ועל השוויון בין חברי הקבוצה.

הקבוצה הראשונה שנוסדה הייתה דגניה.

האדמות שבהן הוקמו הקבוצות נרכשו ע"י הקק"ל היו אלה אדמות לאום והמתיישבים קיבלו עזרה מהמשרד הארצישראלי.

 

 

 

 

זוהי חווה המוקמת על אדמת הלאום. בחווה         הפועלים עובדים כשכירים תחת פיקוח. במהלך תקופת עבודתם הם רוכשים הכשרה חקלאית ובמשך הזמן הם מקבלים אדמה חקלאית שעליהם ישלמו מתוך רווחיהם בעתיד.

בדרך זו פועלים עבריים מקבלים הכשרה חקלאית ומתבצעת עבודה עברית על אדמת הלאום.דוגמה: כנרת החווה הלאומית הראשונה שהוקמה על ידי המשרד הארצישראלי על חופה המערבי של הכנרת .

 

התיישבות עירונית –הקמת העיר תל אביב. העיר העברית הראשונה שהוקמה בשנת 1909 על ידי יהודים מיפו אשר רצו לשפר את איכות חייהם ולהקים עיר עברית ראשונה.

תנאי הדיור הקשים ביפו ויוקר הדירות עוררה קבוצת יהודים מיפו להקים שכונה חדשה מחוץ לעיר. הם נקראו אגודת "אחוזת בית" ובשנת – 1909 החלו להקים את הבניינים הראשונים של השכונה שייסדו שלה קראו תל אביב.הייתה זו העיר העברית הראשונה שנוסדה בא"י. מוסדות ציונים מרכזיים בהם "המשרד הארצישראלי" העבירו את משרדיהם לעיר תל אביב.

בנוסף העולים בתקופה זו התיישבו בערים קיימות  כמו חיפה ,יפו ,ירושלים ועוד

 

מפת ההתיישבות – התרומה בתחום  ההתיישבות– ההתיישבות התפרסה על פני מספר אזורים: אזור החוף והשפלה מבאר טוביה בדרום ועד פתח תקווה וכפר סבא. אזור מישור החוף מחדרה לעתלית, אזור הגליל מכפר תבור ועד מטולה ואזור הכנרת.  היו שלושה סוגי מושבות: מושבות חובבי ציון, מושבות של הברון רוטשילד ומושבות פרטיות. למשל: מושבת נס ציונה הייתה פרטית ולא השתייכה לשום גוף. מושבת גדרה הייתה מושבה שהוקמה על ידי קבוצת ביל"ו, המושבה עקרון הוקמה ביוזמת הברון רוטשילד.

 ניתן לומר כי אחד ההישגים הבולטים של עליה זו הוא שינוי פני המפה של ההתיישבות בארץ ישראל: בתקופה זו רוב היישובים שהוקמו היו חקלאיים – כ-60 במספר, אך רוב האוכלוסייה התרכזה בערים.

הוקמו צורות חדשות של התיישבות אשר נתנו מענה לאידיאולוגיה ולצרכי העולים. ,ויצרו תשתית להתיישבות השיתופית שתתפתח בהמשך

עלייה זו יצרה את התשתית של היישוב החדש וסימלה את הדרך לעליות הבאות. הם יצרו גם שינוי דמוגרפי והתיישבות מסוג חדש – התיישבות של עובדי אדמה –חקלאית

ב. פעילות בתחום הביטחון

 מסגרות ביטחוניות: במושבות העלייה הראשונה דאגה הפקידות של הברון רוטשילד לשמירה על המושבות. הפקידים נהגו למסור את השמירה על המושבות לידי ערבים בעלי כוח בסביבה. אולם בעיית הביטחון לא נפתרה והתרבו מעשי השוד והגזל מצד ערביי הסביבה . צעירי העלייה השנייה לא הסכימו עם תלות זו בערבים וחשבו שעבודת ההגנה היא חלק בלתי נפרד מן המהפכה הציונית זהו צעד חשוב לקראת עצמאותו של היישוב. לא מספיק לכבוש קרקע ולהשיג עבודה יש גם להגן עליה.  באמצעות השמירה תתחזק ההתיישבות היהודית בא"י וכך גם ייווצר היהודי החדש שמגן על עצמו בניגוד ליהודי בגולה שלא עשה דבר בכדי להגן על עצמו.  הם ראו את כיבוש השמירה העברית, כחלק מהתקומה הלאומית, כלומר:

יש להעביר את השמירה מידיים ערביות לידיים יהודיות ולייעל אותה בהשוואה למה שנעשה בתקופת העלייה הראשונה, שכן כל עם צריך להגן על עצמו במו ידיו ואינו שוכר אחרים שיבצעו מלאכה זו.

בשנת 1907 קמה קבוצת פעילים חברי מפלגת "פועלי ציון" שרעיון ההגנה העצמית ניכנס בהם בימי הפרעות ביהודים ברוסיה. בראשם ישראל שוחט ויצחק בן צבי והחליטה על ייסוד ארגון שמירה חשאי בשם "בר גיורא" .  סיסמת האגודה הייתה "בדם ואש יהודה נפלה בדם ואש יהודה תקום" מטרת האגודה הייתה כיבוש השמירה והעבודה במושבות. שילוב שניהם היה בעינם תנאי לתחיית עם ישראל בא"י.  ההחלטה הייתה לצאת ולשמור על מושבות בגליל .המשימה לא הייתה פשוטה היה חוסר אמון מצד איכרי המושבות שיהודים מסוגלים להגן על המושבות ולאחוז בנשק. הם אינם שולטים בשפה הערבית , אינם מכירים את האזור וכו'. בחוות סג'רה ניתנה לאנשי בר גיורא ההזדמנות להוכיח עצמם בשמירה. בחווה זו הם נאלצו להיאבק בשודדים ערבים שהתנפלו על המושבה והם הצליחו בכך. בהדרגה נמסרו לשמירתם מושבות נוספות בגליל התחתון.

התרחבות פעולות השמירה הביאה את חברי "בר גיורא" למסקנה שעליהם להגדיל את ארגונם.ארגונם המורחב נקרא ארגון "השומר" . תפקידו היה לשמור ולהגן על כל המושבות היהודיות. ארגון השומר הרחיב את פעולות השמירה שלו למושבות יהודיות רבות כאשר הוא מכניס תנאי לכל מושבה שעליה הוא שומר לפיו יתחייבו האיכרים להכניס מספר פועלים עבריים למשקיהם.

חברי השומר אומנו ברכיבה על סוסים, למדו את השפה הערבית, ערכו אימונים ופעלו כחברה סגורה.

הקשיים המרכזיים בכיבוש השמירה העברית:

  • בני המושבות התנגדו לשמירה העברית משתי סיבות:
  • הוצאות השמירה העברית היו גבוהות ומושבות רבות העדיפו שמירה ערבית זולה.
  • המושבות חששו כי העדפת השמירה העברית תרע את היחסים עם השכנים הערבים.

חשיבות ארגון השומר:

 1.  ארגון זה הניח את היסודות לארגון ההגנה שקם מאוחר יותר. הם חינכו את היישוב להגנה עצמית.

 2.  חברי הארגון עסקו גם בכיבוש הקרקע ולא רק בכיבוש השמירה. הם עסקו בכיבוש שטחי קרקע והכשירו את חבריו להתיישבות.

 3.  אנשי השומר גרמו לערבים להעריך את היהודים ואת יכולתם להגן על רכושם.

ג. פעילות בתחום החינוך והתרבות

העולים לארץ האמינו בתחייה לאומית תרבותית בארץ ישראל ופעלו להתפתחות התרבות העברית בארץ. אליעזר בן יהודה  הוביל את המאבק להחייאת השפה העברית. בן יהודה שאף להפוך את השפה העברית לשפה מדוברת וב- 1889 ייסד את "ועד הלשון העברית" שתפקידיו היו לדאוג לפיתוח השפה העברית ולקבוע את החוקים של השימוש בשפה. הועד הפך מאוחר יותר לאקדמיה ללשון העברית.

השפה העברית הפכה בהדרגה לשפה השלטת בבתי הספר במושבות. בית הספר העברי הראשון הוקם בראשון לציון ולאחריו גם גן ילדים עברי ראשון. בתקופת העלייה השנייה הוקמו הגימנסיה העברית בתל אביב ובירושלים . התפתחו גם הספרות, התיאטרון והעיתונות העברית. סמל המאבק על השפה היה המאבק בטכניון שכונה בשם "מלחמת השפות"– מאבק על שפת ההוראה בטכניון- עברית או גרמנית. "מלחמת השפות" מהווה  המשך למאבקו של אליעזר בן יהודה על כיבוש השפה והפיכת היישוב היהודי בא"י לעברי עצמאי. הטכניון שהוקם ע"י חברה יהודית גרמנית חברת עזרה לימד בשפה הגרמנית בישוב קמה דרישה ללמד בעברית  הנהלת הטכניון סירבה לדרישה זו בטענה שהשפה אינה עשירה ומפותחת מספיק בכדי ללמד מקצועות טכנולוגים. בישוב פרצה שביתה של המורים כיוון שההחלטה של חברת עזרה התפרשה כהתנכלות לשפה העברית ועוררה גל של מחאות שנודע בשם "מלחמת השפות  רוב התלמידים יצאו ממוסדות החינוך של עזרה ובסיועה של ההסתדרות הציונית הוקמה תוך חדשים מספר רשת של מוסדות חינוך עבריים. טענת היישוב הייתה כי החינוך חייב להיות עברי ששפת הלימוד והספרים יהיו כתובים בעברית, זה הבסיס לחידוש היישוב

 העמידה האיתנה של ההסתדרות הציונית והישוב בארץ השפיעה על חברת עזרה שהחליטה לשנות את דעתה.

ההישג בתחום זה הוא הפיכת השפה העברית לשפה המדוברת ולשפה השלטת בבתי הספר- כפי שקרה בטכניון(טכניקום) . החינוך העברי  התפתח בארץ והוקמו בתי ספר חדשים שדגלו בחינוך זה., כמו "הגימנסיה העברית הרצליה", בית ספר לאומנות "בצלאל".

מערכת החינוך עברה ממערכת שבה שלטו גורמים זרים למערכת של חינוך עברי לאומי עצמאי, ששמה דגש על החדרת הערכים הציוניים לכל מוסדות החינוך.

התפתחו גם הספרות והעיתונות העברית: סופרים כמו ברנר וש"י עגנון שתיארו את החיים בארץ והופעת עיתונים עבריים כמו "החבצלת", "האור", "החירות", לצד עיתוני מפלגות הפועלים כמו "הפועל הצעיר" ו"האחדות

 

 

 

ד. פעילות בתחום הפוליטי

מסגרות פוליטיות:בתקופה זו הוקמו המפלגות הראשונות בא"י ע"י אנשי העלייה השנייה. פועלי העלייה השנייה היו בודדים, הגיעו ללא משפחה וזכו ליחס מנוכר מצד איכרי העלייה הראשונה. הרגשת הבדידות דחפה את הפועלים להתלכד עם פועלים אחרים כדי שיחד בכוחות משותפים יתגברו על הקשיים הרבים.

 המפלגות שקמו היו "הפועל הצעיר" ו "פועלי ציון" מפלגות אלו עסקו בעיקר בפעולות של עזרה הדדית רצו לשפר את מצבו של הפועל העברי ולייצג אותו. הם דאגו לפועלים במגוון רב של תחומים המפלגות הקימו לשכות עבודה ושירותי בריאות פתחו ספריות ציבוריות מכבסות קיימו ערבי תרבות.

"הפועל הצעיר" – מפלגה ארצישראלית.  לא רצתה להתקיים כמפלגה סוציאליסטית מיני רבות בעולם. רצתה לגבש עצמה כמפלגת פועלים ייחודית ציונית ארץ ישראלית הפועלת למען הגשמת הציונות וליכוד היישוב. הם התרכזו בחיפוש דרכים כיצד להקל על הסתגלותם של הצעירים לעבודה. (טענתם הייתה שהחברה הארצישראלית מצומצמת אין בה מספיק פועלים בכדי לנהל מלחמת מעמדות כפי שהתורה הסוציאליסטית דורשת). חברי מפלגת "הפועל הצעיר" רצו להקים בארץ ישראל מעמד עובדים אשר יגשים את רעיונות הציונות הם דגלו בהשלטת העברית בארץ והתנגדו למלחמת המעמדות.הם הושפעו מתורתו של א. ד. גורדון

"פועלי ציון" – הייתה המשך למפלגת פועלי ציון ברוסיה. הרעיון המרכזי של מפלגה זו היה שילוב של מלחמת מעמדות עם הרעיון הציוני. הקמת חברה סוציאליסטית בא"י. המפלגה הדגישה את הקשר עם הגולה ועם המחנה הסוציאליסטי הבינלאומי.

בחיי היום יום לא היה הבדל בין שתי המפלגות הללו.

 

ה. אישים וארגונים מסייעים

שני  גורמים עיקריים סייעו להתיישבות בארץ ישראל שניים מהם היו הברון רוטשילד והמשרד הארץ- ישראלי ביפו.

 

הברון רוטשילד מסייע לאנשי העלייה הראשונה:

מושבות העלייה הראשונה נקלעו למשבר. הם הוציאו את  כל כספם על הוצאות נסיעה ורכישת אדמות ולא נותר להם כסף בכדי להמשיך ולהקים בתים משק חקלאי ועוד. אגודות חובבי ציון שהבטיחו סיוע כספי לעולים לא הצליחו לגייס את הכספים הדרושים. לפיכך פנו לבקשת סיוע מעשירים יהודים . הברון רוטשילד הסכים לסייע הסכמתו נבעה מהיותו אדם מסורתי שא"י והיהודים בה  היו חשובים לו כמו כן אביו עוד לפניו תרם רבות לישוב הישן בא"י והיה בזה המשך דרכו של אביו.

כתנאי לתרומתו הוא ביקש להעביר את אדמות המתיישבים לרשותו, כל משפחה קיבלה קצבה חודשית מהברון רוטשילד, וחובתם הייתה לציית לפקידים אותם הביא מצרפת בכדי שינהלו את המושבות.

שיטת התמיכה במושבות- שיטת "האפוטרופסות": – לידיעה כללית

  1. הברון רוטשילד לקח תחת חסותו ואחריותו המלאה כמעט את כל המושבות בא"י על יושביהן.
  2. המושבות נוהלו ע"י פקידים צרפתים שאותם הציב במושבות כתנאי לעזרתו לאיכרים. רוטשילד טען שליהודי מזרח אירופה אין ידע מספיק בניהול ובחקלאות, ומשטר הפקידות נועד להבטיח את השקעתו הגדולה. הפקידים יצגו את הברון באופן ישיר, הם העבירו את ההנחיות לאיכרים ווידאו את ביצוען.
  3. לכל מושבה מונה פקיד ראשי ולצדו עוזרים, אתם נשלחו למושבות אנשי מקצוע כמו: גננות, מורים, רופאים, חובשים וכו' שהנחו את האיכרים וסייעו להם.
  4. משטר הפקידות עסק בין היתר בהדרכה חקלאית ותמיכה חודשית- פקידי הברון דאגו לחלוקת הקרקעות, לארגון העבודה, להדרכת התושבים בעבודת החקלאות, קניית עודפי התוצרת החקלאית מהאיכרים,  פיתוח ענפי החקלאות והקמת מוסדות ציבור- ארגון המשק, מוסדות המושבה, שירותי דת, בריאות, בתי"ס, לימוד הצרפתית.
  5. קניית אדמות וייסוד מושבות חדשות- הברון הפעיל השפעתו דרך הסולטן לרכישת קרקעות נוספות, הקים עוד מושבות כגון מטולה, בת-שלמה ובאר-טוביה.
  6. כמו כן עזר הברון להעלות יהודים לא"י וסייע לאליעזר בן יהודה לכתוב את המילון העברי הראשון.
  7. פיתוח מפעלי תעשייה – במטרה לפתח ולהרחיב את התשתית הכלכלית של המושבות הקים הברון רוטשילד יקבים בראשל"צ ובזיכרון יעקב, מפעל לייצור בשמים ביסוד המעלה, מטוויית חוטי משי  בראש-.פינה, בית חרושת לזכוכית בטנטורה.

תרומתו לישוב היהודי הייתה גדולה:

הוא הזרים למושבות כספים רבים, תמך באיכרים ובזכותו המושבות שרדו, אלמלא תמיכתו ספק אם המושבות היו מחזיקות מעמד.

הוא הקים מושבות חדשות ולא רק סייע לקיימות.

הוא הכניס שיטות כלכליות וארגוניות חדשות למושבות  כמו למשל הכנסת ענף הגפן, הקמת היקב לייצור יין שנמכר בארץ ובחו"ל.

הוא הקים מוסדות ציבור במושבות כמו בתי כנסת, ספריות, בתי ספר, מרפאות, הוא הקים תעשיות חדשות כמו מפעל להפקת בשמים וזכוכית.

אך מצד שני היו גם צדדים שלילים לסיוע זה :  האיכרים הפכו להיות חסרי עצמאות ותלותיים בכספי הברון הפכו להיות עצלים והעסיקו פועלים ערבים במשקים במקום לעבד את הקרקע בעצמם. נוצרה מתיחות בינם לבין הפקידים :בפועל פקידי הברון ניהלו את המושבות ואת חייהם .שיטות העבודה וסוג הגידולים יצרו תקופות בטלה ארוכות אצל בני המושבות  דוגמאות למושבות שקיבלו סיוע: פתח תקוה, ראשון לציון, מזכרת בתיה ועוד

המניעים של הברון במתן סיוע למושבות  : הברון רצה לשלב את חיזוק היהדות והתפתחותה עם עבודה חקלאית יוצרת בארץ ישראל. מניעיו היו בעיקר פילנטרופים- סיוע ללא מטרת רווח .ישנם המייחסים לברון מניעים לאומיים .(ראה בספר הלימוד)

  * רוטשילד נקרא "הנדיב הידוע" משום שלא רצה ששמו יוודע ברבים, דבר שהיה מעורר תגובות אנטישמיות כלפיו וכלפי היהודים בכלל. כמו כן, לא רצה להרגיז את התורכים, דבר שהיה עלול לפגוע בעסקיו הפרטיים.

ארתור רופין והמשרד הארצישראלי.

רקע: בשנת 1907 ,בקונגרס הציוני, הוחלט על הקמת המשרד הארצישראלי שיעסוק בנושא ההתיישבות בארץ ישראל. ההחלטה על הקמתו של המשרד הייתה בעקבות פרשת אוגנדה, מתוך רצון להתחיל מיד בעבודה מעשית בארץ ישראל ולא לחכות לצ'רטר. משרד זה קישר בין התנועה הציונית לבין ההתיישבות בא"י ומהווה פשרה בין הציונות המעשית למדינית.

פעילות המשרד:בראש המשרד עמד ארתור רופין, יהודי גרמני, הוא האמין שצריך לבדוק את הקרקע בדיקה יסודית, האמין בהכנסת זנים חדשים ושיטות עיבוד חדשות. הוא תמך בפועלים ועודד אותם להתיישב בצורות התיישבות חדשות, כמו החוות הלאומיות וקבוצה  . המשרד הארץ ישראלי תמך ברכישת קרקעות להתיישבות ובקידום ההתיישבות, סייע למתיישבי "אחוזת בית" (תל אביב), סייע לעולים מתימן ולעולי העלייה השנייה בחוות כנרת. כמו כן סייע בתחום התעשייה, החינוך ,המסחר התחבורה ועוד. המשרד הארץ- ישראלי היה גוף לאומי שפעל על פי שיקולים לאומיים ועל פי החלטות הקונגרס הציוני. המשרד מייצג את התפיסה של הציונות הסינטטית הממזגת ציונות מדינית עם ציונות מעשית, והמטרה היא ליצור ישוב יהודי חזק ויציב, ובהסתמך עליו לתבוע מדינה לעם היהודי.

ההבדלים בין הסיוע של הברון רוטשילד לסיוע שהגיש המשרד הארצישראלי היו בכך שהברון רוטשילד העניק סיוע פילנטרופי נדבני למושבות מתוך דאגה אישית ליהודים בא"י וראה במושבות עסק פרטי שלו האיכרים היו נתונים לחסדיו לטוב ולרע.  ואילו המשרד הארצישראלי  הוא ארגון ציבורי שעסק בהגשת סיוע מקצועי, מתן יעוץ ברכישת אדמות ממניעים לאומיים, ליצור התיישבות יהודית עצמאית רחבה בארץ, בכדי לקדם את בניין הבית הלאומי יהודי.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות