סיכום בהיסטוריה: הפעילות הציונית בקרב יהודי צפון אפריקה והמזה"ת בין שתי מלחמות עולם

סיכום בהיסטוריה: הפעילות הציונית בקרב יהודי צפון אפריקה והמזה"ת בין שתי מלחמות עולם

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה א

גורמים שונים השפיעו על דמותה, התפתחותה ודפוסי פעילותה של התנועה הציונית בארצות האסלאם.

הגורמים שעיצבו את דמותה של הציונות בארצות האיסלם:

גורמים מעכבים:

א.     השלטון המקומי ויחסו אל הציונות –ליחס השלטון המקומי אל הציונות הייתה השפעה גדולה על דרך ההתארגנות של הציונות בארצות האסלאם. בארצות שבהן הייתה הציונות אסורה,  (מרוקו, תימן, סוריה ולבנון, עירק ואירן) התקשו הפעילים הציונים לארגן את התנועה להוציא לאור עיתונות ולשמור על קשר עם מרכז התנועה באירופה.

ב.      חברת הרוב: יחס הערבים אל ההתארגנות הציונית: בשלב הראשון של ההתארגנות הציונית בארצות האסלאם, (שלב שנמשך מהופעת הציונות לסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, כמעט שלא הייתה התייחסות שלילית או התנגדות של הערבים לפעילות הציונית. ההתנגדות לציונות התגברה מאוד לאחר מאורעות 1929 בא"י (מאורעות הכותל). מאורעות הכותל הפכו את הסכסוך היהודי ערבי מסכסוך מקומי בין המתיישבים היהודים בארץ ישראל לבין ערביי א"י לעימות בין התנועה הציונית והעם היהודי לבין העולם הערבי. זאת ועוד, לסכסוך, שהיה בעיקרו סכסוך על אדמת א"י נוסף גם העימות הדתי שבין האסלאם ליהדות בעיקר בגלל הקשר של שתי הדתות אל המקומות הקדושים.

ג.      הקהילה היהודית ויחסה לתנועה הציונית:

             לא בכל מקום בחברה היהודית התקבל הרעיון הציוני באהדה.

q      יחס הרבנים: לא הייתה התנגדות כוללת של הרבנים הבולטים ושל המוסד הרבני לציונות , אך גם לא הייתה תמיכה כללית או קריאה לציבור היהודי להצטרף לציונות. היחס של הרבנות חשוב מאוד מכיוון שהחברה היהודית בארצות האסלאם הייתה ברובה מסורתית.

q      המשתלבים: המתבוללים הם קבוצות היהודים אשר תמכו במודרניזציה של הקהילות היהודיות. המתבוללים נמנו בד"כ עם השכבות החברתיות המבוססות יותר מבחינה כלכלית, ועיסוקיהם היו בד"כ במקצועות החופשיים. הם התגוררו בד"כ מחוץ לאזורי המגורים המסורתיים של הקהילה היהודית.  הם התנגדו לציונות מכיוון שהיא הייתה לאומית ואילו הם ביקשו עד כמה שאפשר למחוק את סימני הייחוד והלאום הנפרד של היהודים על מנת שיוכלו להתבולל ולהשתלב באוכלוסיית הרוב.

q      ההנהגה המסורתית-המקומית: ראתה בציונות כוח עולה המערער את שליטתה בקהילה. לכן הייתה יריבות ביניהם. ההנהגה המסורתית, שבד"כ נמנתה עם האוכלוסייה המבוגרת יותר חששה למקומה ולהנהגתה, ולכן היו מאבקים בין הציונים, שהיו צעירים יותר, לבין ההנהגה המסורתית.

 

גורמים מסייעים:

א.     השלטון המקומי ויחסו לציונות – בארצות שונות בצפון אפריקה והמזה"ת כמו אלג'יר, תוניס, לוב, מצרים ועדן התקיימה תנועה ציונית שפעלה באופן חוקי עוד מהמאה ה-19. תנועה זו המשיכה להתקיים עד שהיגרו רוב היהודים מארצות אלו, בעיקר לא"י לאחר הקמתה.  בארצות שבהן הייתה הציונות מותרת התאפשר לייסד אגודות ציוניות, מפלגות ציוניות, לשמור על קשר עם התנועה הציונית, לקיים בחירות לתנועה הציונית ולפרסם עיתונים ציוניים.

ב.      התעוררות לאומית – חלה התעוררות לאומית בקרב היהודים כתוצאה מצמיחת הלאומיות בחברה הסובבת. הלאומיות הערבית החלה להתפתח וזה השפיע גם על התפתחות הלאומיות היהודית.

בארצות האסלאם ישנם דפוסים לתנועה הציונית כפי שהיה גם בארצות אירופה. התפיסה הציונית חדרה לתוך הקהילות היהודיות ולמרות זאת היו רבים שדחו את הרעיון, בדיוק כמו בכל מקום אחר.

דפוסי ההתארגנות הציונית:

  1. אגודות ותנועות נוער– אחרי מלחמת העולם הראשונה התבצעה הפעילות הציונית באמצעות אגודות ציוניות. אלה הוקמו ברוב ארצות האסלאם. חלק מהן היו המשך לאגודות שקמו עוד לפני המלחמה , אבל נוסדו גם התארגנויות חדשות. חלק מהן כזרמים של מפלגות פוליטיות ציוניות עולמיות וחלק כתנועות נוער. בתוניסיה התפתח דגם הציונות החזק והמשמעותי ביותר. פעלה שם פדרציה שניסתה לאחד את כל הפעילות הציונית. אגודות ציוניות היו פרוסות על פני כל הערים החשובות במדינה. בשנות ה-20  החלו לפעול בתוניסיה גם תנועות נוער. כמו:"השומר הצעיר", ובית"ר.

תנועות הנוער ניסו להתמודד עם תרבות שעות הפנאי של הילדים היהודים שכבר לא הלכו לישיבות אלא לבתי ספר שם למדו בשעות הבוקר בלבד. בתנועות הנוער שילבו עבודה חינוכית עם פעילות בחיק הטבע.

חשיבותן של תנועות הנוער:

  1. תנועות הנוער העבירו את האידיאולוגיה הציונית.
  2. תנועות הנוער יצרו את ההנהגה לעתיד.
  3. תנועות הנוער היו האפיק להצטרפותן של בנות לתנועה הציונית.

בקרב תנועות הנוער היו גם מאבקים אידיאולוגיים למשל בתוניסיה היו מאבקים אידיאולוגיים בין בית"ר לשומר הצעיר.

  1. עיתונות ציונית- בחלק קטן מארצות האסלאם יצאו לאור עיתונים ציונים מובהקים, למשל במצרים ותוניסיה. בתוניסיה יצא אפילו עיתון בעברית. במרוקו היה עיתון אחד בצרפתית, שלא יכול היה לפרסם בגלוי את אהדתו לציונות. במצרים היה עיתון ציוני בשתי שפות: ערבית וצרפתית. בעיתונים אלה באו לידי ביטוי כל הגישות הציוניות באותה תקופה. כמו כן באו לידי ביטוי בעיתונים אלה המאבקים בתוך הקהילה עצמה.
  2. היחס לשפה העברית- לימוד השפה העברית המודרנית כשפת יומיום הייתה אחד הדברים החשובים בפעילות הציונית. העברית חדרה באמצעות בתי הספר של חברת "אליאנס", באמצעות מורים לעברית שבאו לארצות השונות בשליחות הארגון הציוני העולמי, יוזמה מקומית של קהילות , שהקימו בתי ספר מודרניים, ופעילות של שליחים
  3. עליה לארץ– בין שתי מלחמות עולם עלו לארץ יהודים מארצות האסלאם גם ברישיון, וגם באופן בלתי חוקי. העלייה הגדולה ביותר הייתה מתימן, למרות הקשיים הגדולים בדרך, ולמרות שלא הייתה בה פעילות ציונית ענפה, ומארצות שבהן הייתה פעילות ציונית כמו: תוניסיה, לוב ומצרים, הייתה עליה קטנה יחסית. ההסבר לכך הוא שבמדינות שבהן הייתה הציונות מותרת היא  נתפסה כדרך להזדהות לאומית, דרך לניהול מאבקים בתוך הקהילה ולא כציונות מגשימה שמביאה לעליה לא"י. לעומת זאת היא נתפסה כפתח הצלה ליהודים בארצות בהן היא הייתה אסורה.

השפעת התנועה הציונית על הנוער בתוניסיה: התנועה הציונית השפיעה על צמצום ההתבוללות בקרב הנוער. הציונות הייתה תחליף לחינוך ולתרבות האירופאים. בנוסף היא אפשרה להם לחיות חיים חדשים, תוססים, מלאי תוכן פעילות ותקווה, גם הבנות יכלו להצטרף לתנועה הציונית וכך לשנות את חייהן.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות