סיכום בהיסטוריה: דפוסי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל

סיכום בהיסטוריה: דפוסי הפעילות של התנועה הציונית בגולה ובארץ ישראל

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה א

דפוסי פעילות של התנועה הציונית באירופה, בארצות אגן הים התיכון והאיסלאם(מוסדות מרכזיים, אגודות ציוניות, ספרות, עיתונות, לימוד השפה העברית, "עבודת ההווה", הקמת מסגרות הכשרה לעליה).

דפוסי פעילות ציונית באירופה:

מותו של הרצל ב- 1904 הוביל לתחושה של יתמות וחלל אישי ואידיאולוגי. בשנים 1914-1904 התלבטה ההסתדרות הציונית במספר בעיות מרכזיות:

א. מי ינהיג את התנועה הציונית, האם תהיה זו הנהגת יחיד או הנהגה קולקטיבית (משותפת)?

ב. מה צריכה להיות מטרת הציונות לאחר מות הרצל ובאילו אמצעים יש לנקוט להשגתה? האם המטרה צריכה להיות מדינית או מעשית? התנהל וויכוח בין המדיניים למעשיים ובסוף ניצחה הגישה המשלבת בין השניים- הסינתטית.

ג. האם יש לפעול רק למען מימוש תכנית באזל או שאפשר לפעול גם למען שיפור מעמד היהודים באירופה, מה שקרוי "עבודת ההווה"? האם שתי מטרות אלה סותרות אחת את השנייה?

בהחלטות הקונגרס הציוני השביעי ניתן לראות את הביטויים והפיתרונות של התלבטויות אלה

החלטות הקונגרס השביעי היו:

  • וולפסון, תומך הציונות המדינית נבחר ליו"ר התנועה.
  • החלטה שקוראת להגברת הפעילות בא"י, הגברת פיתוח תכניות להכשרת הקרקע והגברת ההתיישבות הציונית בא"י.
  • התנועה הציונית מאמצת את "עבודת ההווה" עקב צרכים של יהודי אירופה (אנטישמיות ופוגרומים) הדורשים פיתרון מיידי ואינם מסתפקים בפיתרון המוצע בתכנית באזל, שהיא פיתרון לטווח ארוך.

הפעילות הציונית באירופה:

בתחילה עסקה התנועה הציונית בהקמת מוסדות של התנועה – בעיקר בימיו של הרצל. העובדה שהרצל לא הצליח בפעילותו להקים מדינה יהודית בא"י גרמה לכך, שהפעילים הציוניים ברוסיה התחילו לחפש אפיקים אחרים. לפי תפיסתם מטרת הציונות היא אמנם להקים בא"י ישות מדינית, אך עד שתוגשם המטרה ינסו הציונים לפעול לשיפור מצבם של היהודים בעולם, במיוחד במקומות בהם הם נמצאים במצוקה. תפיסה זו סותרת את הרעיון הציוני שאומר שככל שיהיה יותר רע יבואו יותר לארץ ישראל אבל העם היהודי לא עלה בהמוניו לארץ ולכן התנועה הציונית, כדי לא לאבד את ההשפעה, את הרחוב היהודי (בעיקר ז'בוטינסקי) הבינה שיש לשפר את הזכויות החוקיות של היהודים בהווה כדי שגורמים אחרים  לא יתפתחו על חשבונה.

"עד עתה הצטמצמה התנועה הציונית רק בטיפול בהשגת מדינה עברית. בשלב ראשון זה הוקם ארגון המסוגל לעבוד באורח שיטתי להגשמת המטרה. אולם, הקמת מדינה יהודית הינה תהליך ארוך ומתמשך, ועל התנועה הציונית לגייס לשם כך את כל כוחות העם היהודי. אי לכך, עליה לטפל בכל צרכי העם היהודי בהווה."

 אברהם אידלסון  (1862-1921) עורך "סקירת החיים היהודיים" שבועון יהודי בשפה הרוסית:

   "אין אנו יכולים לאחד את הכול סביב רעיון המדינה היהודית, אולם יש מטרות רבות אחרות קרובות יותר, שסביבם אפשר לאחד עתה בקלות את היהודים. מטרה כזו, עתה, היא השגת הזכויות המלאות."

 ( היו גם מתנגדים לפעולות ההווה: " אין להרחיב את פעולת התנועה לשטחים, שאינם קשורים במישרין במטרות הציונות … מצב היהודים ברוסיה יהיה חסר תקווה בכל משטר שיהיה, ובכל צורה של השתתפות היהודים במוסדות ההנהגה העצמית שלה."  מנחם אוסישקין )

 את המחלוקת פתרו בוועידת הלסינגפורס, שמתכנסת בהלסינקי ב1906.

הועידה  דרשה להכיר ביהודים כמיעוט לאומי, להכיר באומה היהודית כחטיבה  בעלת זכויות של הנהלה עצמית – זכות לאוטונומיה. שמירה על זכויות היהודים: זכות להשתמש במערכת חינוך בעברית (שפה לאומית), וביידיש (שפה מדוברת), לשמור על יום השבת, על חוקי אישות (גירושין, נישואין) עפ"י ההלכה היהודית.

בוועידה הוסכם, שאי אפשר לעסוק רק בפעילות המדינית, ולחכות לצ'רטר. אלא צריך במקביל, לארגן את חיי היהודים, לתת תשובות לשאלות מטרידות. ועל כך כותב נחום סוקולוב:

"עת למשוך קו בין עבודת העתיד היסודית, ובין עבודת השעה הנחוצה. הראשונה היא לאומית ואידיאלית, והאחרונה היא הצלה מהירה … אין לזלזל אף ערך להצלה פורתא … אפילו זכויות מועטות הן נחוצות … חייבים אנו לחוס על כל טיפת דם, ועל כל פרוטה של רכוש  יהודי  … ההסתדרות הציונית, שהציבה לה מטרה יותר כללית ויותר קבועה, איננה רשאית  להשתקע בדבר הזה, אבל אין זאת אומרת שהדבר הזה איננו חשוב כשהוא לעצמו." נחום סוקולוב "העולם" 1907 

                                

   הפשרה נמצאה בעמדה רשמית שפרסמה התנועה הציונית ואמרה  שההסתדרות הציונית הכללית לא תעסוק בעבודת ההווה אך ההסתדרויות המקומיות תוכלנה לעשות כרצונן בנושא זה .

"עבודת ההווה" באה לידי ביטוי בתחומים שונים.

1.  פעילויות של עזרה הדדית: בהקמת מפעלי העזרה שאפו אנשי "עבודת ההווה" לחזק את מעמדם הכלכלי והלאומי של היהודים כדי שיוכלו לעלות לארץ ישראל. בערים ובעיירות נפתחו קופות של גמילות חסדים למען נצרכים, וכן ארגונים שנועדו להעניק סיוע לבעלי מלאכה וסוחרים. לקראת חגים ומועדים נאספו מוצרי מזון שנמסרו למשפחות עניות שסבלו ממצוקת רעב. כן נפתחו מפעלים להעסקת מובטלים.

2. דאגה לזכויות היהודים כמיעוט– ברוסיה- תמיכה בנציגות יהודית בפרלמנטים (כנסת מקומית) מקומיים: מאבק להשגת זכויות כמיעוט לאומי. המהפכה שהתחוללה ברוסיה ב-1905 הביאה את הצאר להחלטה להקמת ה"דומה" (בית הנבחרים הרוסי). עם הקמת "הדומה", הוענקה ליהודים הזכות לבחור ולהיבחר. הזכות עמדה בניגוד לאפליה שהפעילו השלטונות כלפיהם. לכן עשה השלטון מאמצים רבים כדי להפחית ככל האפשר את מספר בעלי זכות הבחירה היהודים.

3.  ארגוני סטודנטים ציוניים.

ברוסיה –הונהגה מדיניות ה"נומרוס קלאוזוס" (מכסת האחוזים של קבלת סטודנטים להשכלה גבוהה) בבתי הספר התיכוניים והגבוהים. מדיניות זו  אילצה את הצעירים היהודים לנדוד למערב אירופה כדי לרכוש השכלה אקדמית. הם נתקלו בתופעה של אי נכונות אגודות הסטודנטים הכלליות לקבל את היהודים לשורותיהם. לכן עלה הצורך להקים ארגון שיפעל למען הצרכים הייחודיים של הסטודנטים היהודים יוצאי רוסיה. ארגון הסטודנטים היהודים הוקם ב-1911, כאשר כ-30 סטודנטים הכריזו על הקמת הסתדרות סטודנטים ציונים. האגודה, שנקראה בשם "החבר", פעלה במערב אירופה עד 1914 הפעילות הסדירה של חוגי "החבר" כללה שיעורים בהיסטוריה של עם ישראל, ידיעת ארץ ישראל והלשון העברית. פעילי "החבר" חדרו בהדרגה לכל בתי הספר הגבוהים בהם למדו סטודנטים יהודים. אנשי "החבר" עסקו גם בפעילות סוציאלית למען הסטודנט היהודי, כגון קופות סטודנטים שהגישו עזרה חומרית לסטודנטים יהודים מחוסרי אמצעים ותמכו בנצרכים. פעילותם של אנשי "החבר" בכל תחומי החיים של הסטודנטים, ביססה את הציונות בקרב הנוער היהודי האקדמי.

4. חינוך לאומי יהודי בגולה. פעילותם של אנשי "עבודת ההווה" בתחום החינוך הלאומי היהודי כוונה ליצירת תרבות עברית, שתהווה תשתית להכשרת העם לעלייה בהמשך לארץ ישראל. פעולות החינוך כללו את הרחבת השפה העברית, הוראת ההיסטוריה היהודית והקניית השכלה כללית, שתכשיר את הנוער היהודי להפנמת הרעיון הלאומי ולהגשמתו בעלייה לארץ ישראל. גם בנות למדו בהם ונקראו " החדר המתוקן". או "החדר הציוני המתוקן"

5.  עיתונות עברית. – התפרסמו 1500 עיתונים יהודיים בקהילות ובשפות שונות בעולם. היו מאספים ספרותיים בהם התפרסמו מאמרים והייתה גם עיתונות על בסיס יומי. הנושאים בהם עסקו העיתונים היו: היסטוריה יהודית, המאבק לאמנסיפציה ולהרחבת ההשכלה, הכלכלה היהודית ככלכלה יצרנית ועוד. דרך העיתונים היהודיים השפה העברית הלכה והתפתחה. רבים מעיתונים אלו הביעו תמיכה בתנועה הציונית, תרמו להתעוררות הלאומית והשפיעו על דעת הקהל של יהודי העולם, לתמיכה בציונות. דוגמאות לעיתונים יהודיים:

   "הדובר" – התפרסם לראשונה בשנת 1868 בבגדד שבעירק, בשפה העברית.

 "הצפירה" – התפרסם לראשונה בשנת 1862 בוורשה שבפולין, בשפה העברית.

6. תנועות נוער.- בהשפעת תנועות נוער הלא יהודיות, קמו תנועות הנוער היהודיות. תנועות הנוער היהודיות שללו את צורות הקיום היהודי בגולה וחיפשו דרכי פתרון חדשים לקיום היהודי. בתנועות הנוער נולד הווי מיוחד שחיבר בין חבריהן ואפשר להם לראות את עצמם כשייכים למסגרת חברתית בעלת ערכים ואידיאולוגיה ולהזדהות עימה. בשל כך הייתה לתנועות הנוער חשיבות מכרעת בעיצוב העליות לארץ ישראל. בגאליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית קמה בשנת 1911 תנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר", ששמה נלקח מארגון "השומר" בארץ ישראל. היא הוקמה כתנועה יהודית חילונית הדוגלת בסוציאליזם ובציונות. הקימה חוות הכשרה לנוער שעמד לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לקיבוצים.

7. ספרות עברית.- מטרת הספרות העברית הייתה שלילת הגולה, שלילת הטיפוס הגלותי הישן ורצון ליצור טיפוס יהודי חדש. הספרות העברית ביקשה להציב את ארץ ישראל לא כמושא של שאיפה משיחית, אלא כמושא מוחשי של רגש לאומי, חילוני, הרואה בארץ ישראל מולדת לעם היהודי, כפי שלכל עם יש מולדת משלו. דוגמאות לספרים שעסקו בנושא הציוני היו ספרו של ב.ז.הרצל – "מדינת היהודים", שפורסם בשנת 1896; דוגמא נוספת מהווה ספרו של י.ל.פינסקר "אוטואמנסיפציה".

פעילות הציונות בארץ ישראל:

בין השנים 1881-1914 היו גלי עליה של יהודים לארץ ישראל.

 

הגורמים לעליות –

1. פרעות אנטישמיות ברוסיה –

  • ·       "סופות בנגב" (1881), פרעות קישינב (1903) ופרעות הומל (1905) הוכיחו כי האנטישמיות ברוסיה הייתה מאורגנת ומכוונת על ידי השלטונות. הסיכוי לשינוי במעמדם של יהודי רוסיה ולקבלת אמנסיפציה נראה היה קלוש ביותר.
  • ·       הפרעות ברוסיה גרמו לצעירים רבים להבין כי ניסיונותיהם להשתלב בחברה הרוסית אינם פתרון למצוקתם, וכי רק בארץ משלהם יוכלו להבטיח את קיומם הפיזי ואת קיומם הלאומי ולהקים חברה עצמאית שאינה תלויה במדינה עוינת כלשהי. כך החלו להתארגן אגודות של "חובבי ציון".
  • ·        על רקע זה החלו גלי עלייה לארץ ישראל כאשר גל העלייה הראשון הגיע בעקבות סופות בנגב ב-1882 וגל העלייה השני הגיע ב-1904, בעקבות פרעות קישינב.
  • ·        
  1. 1.     השפעת ניסיונות המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה – רבים מבני העלייה השנייה היו משכילים רוסים אשר נחשפו לרעיונות הסוציאליסטיים והיו חברים בתנועות סוציאליסטיות. בשנת 1905 נכשל ברוסיה ניסיון למהפכה סוציאליסטית, שמטרתו הייתה לשנות את מבנה השלטון ואת מעמד הפועל. כשלון המהפכה והפרעות שפרצו אחריה גרמו לאכזבה קשה בקרב צעירים יהודים רבים (משום שהם האמינו שהמהפכה תשנה גם את מצב היהודים). חלקם החליטו לעלות לא"י כדי להגשים בה את חלום החברה הסוציאליסטית.

 

  1. 2.     פרשת אוגנדה ומותו של הרצל – חששם של הציונים מרוסיה אשר התנגדו לתכנית אוגנדה גרם להם להאמין כי רק קביעת עובדות בשטח, על ידי התיישבות רחבה של יהודים בא"י, תכפה על המעצמות להעניק צ'רטר לעם היהודי על א"י. גם מותו בטרם עת של הרצל זעזע רבים וגרם לתחושת אובדן דרך ולרצון להגשים את חזונו של הרצל.

 

  1. 3.     "קול קורא" של יוסף ויתקין – יוסף ויתקין, מורה בכפר תבור, פרסם "קול קורא" ליהודי מזרח אירופה. הוא קרא בו ליהודים להקריב קרבן למען ארצם ולעלות לא"י על מנת לעבוד את אדמתה ובכך לבסס את זכותו של עם ישראל בארץ ישראל. ה"קול הקורא" עודד צעירים רבים אשר היו מבולבלים בעקבות הפרעות, הגזרות והמשבר בתנועה הציונית.

ראו גם:

התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה וכן היערכות הישוב היהודי בזמן מלחמת העולם הראשונה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות