הרכב גלי העלייה הראשונה, מנהיגי השבים, קבוצות בקרב ההנהגה (המאבק בין צאצאי בית דוד ובין הכהונה הגדולה)
הצהרת כורש פתחה פתח למימוש הציפיות הדתיות והלאומיות של העולים. בעקבות ההצהרה עלו כ- 42,000 איש ובנוסף כ- 7,000 עבדים ושפחות (לא יהודים) – סה"כ כ- 50,000 עולים (בספר עזרא פרק ב' ישנה רשימה של העולים). העולים הביאו עמם את כלי המקדש שלקח נבוכדנאצר ותרומות וכסף לאוצר המקדש. הנשארים בגולה תומכים בעולים מבחינה כלכלית.
כיצד קבעו מיהם העולים ?
א. על פי התפקידים שהעולים ממלאים או ימלאו בבית המקדש.
ב. על פי מקום מוצאם של העולים ביהודה לפני הגלות.
ג. על פי מוצאם המשפחתי והשבטי.
ההגדרות הללו עזרו למעשה לקבוע "מיהו יהודי" – מי רשאי להצטרף לחברה הנבנית בירושלים, היא כוללת גם קבוצות של לא יהודים.
על פי ספר עזרא פרק ב' – בראש העולים עמד זרובבל – מזרע המלוכה. הקבוצות מצוינות לפי מוצאן, משפחותיהן ולפי מקומותיהן. למעשה עלו מנהיגים מזרע המלוכה ומנהיגים דתיים, ישראלים, כוהנים, לויים, נתינים, עבדי שלמה, ישראלים שלא יכלו להוכיח את מוצאם מחוסר כתבי יוחסין, כוהנים שלא הורשו לשרת בקודש, עבדים, בהמות.
* הלווים – לחלקם לא היה תפקיד ולחלקם היה תפקיד של משוררים, שוערים, שומרי שערי בית המקדש.
* הנתינים – הם עבדים ממוצא נוכרי שהיו משרתים בקודש, כגון הגבעונים אלא שבגלות בבל הורם מעמדם, כנראה בזכות שייכותם בעבר לבית המקדש ועכשיו שבו לארץ כאנשים חופשיים ורק בדרגה נמוכה מזו של הלווים.
* עבדי שלמה – שרידים של תושבי הארץ הקדמונים ששלמה המלך שעבדם.
מה אופייה של חברה זו על פי ספר עזרא ? מדובר בחברה אידיאולוגית. חברה אתנית שבעיקרון אינה מוכנה לקבל לתוכה זרים אבל, האידיאולוגיה משפיעה ולכן היא מאפשרת לצרף נוכרים כמו נתינים ועבדי שלמה שעברו תהליך בגולה ומעמדם השתנה.
מנהיגי השבים
מנהיג פוליטי – ששבצר, זרובבל בן שאלתיאל (צאצאי בית דוד ממשפחת המלוכה)
ששבצר היה כנראה הבן של יהויכין, הוא הפך לנציג מלך פרס והוא קיבל מידי הגזבר הפרסי את כל כלי בית המקדש אשר נלקחו עם חורבן הבית הראשון.
זרובבל (שם בבלי שפירושו הזרע של בבל), נכדו של יהויכין. נתמנה ליורשו של ששבצר כ"פחה" (מושל) מטעם השלטון הפרסי על יהודה.
מנהיג דתי – יהושע בן יהויצדק, הכהן הגדול.
יהושע בן יהוצדק היה המנהיג הדתי של העולים. הנהגה זו מסמלת את כוונות שבי ציון לחדש את שושלת ההנהגה המסורתית. שאיפתם הייתה לכונן ביהודה מלכות עצמאית, לבנות את בית המקדש ולחדש בו את עבודת הקודש. הרכב זה של הנהגה היה בהסכמת כורש והיה מקובל על העם ויהודה. לעובדה שבראש העולים עמדה מנהיגות מבית דוד יש חשיבות כי זה מלמד על כך שלעולים היו תקוות להקים ממלכה יהודית חדשה.
מדוע בחרו יהודים להישאר בגולה – בבל או גורמים/ סיבות להשארותם של יהודים בגולה?
רק חלק מגולי בבל עלו לארץ ישראל. רבים החליטו להישאר בבבל. הסיבות:
1. רווחה כלכלית שממנה נהנו – רבים מהם רכשו בבבל קרקעות, הפכו לסוחרים או שירתו כפקידים. בבל הייתה גם מדינה עשירה יותר מיהודה ולכן יש שגשוג כלכלי של היהודים. כלומר, מדובר ביהודים שהשתלבו היטב בחברה הפרסית וצברו שם רכוש והשפעה.
2. היו יהודים שבחרו להישאר בבבל כי ראו בחורבן בית המקדש את אוזלת ידו של אלוהים. אנשים אלו הפסיקו להאמין ("אנשים שחזרו בשאלה").
3. יהודים שנולדו בפרס ולא חשו זיקה לארץ ישראל שאותה כלל לא הכירו.
4. היו שפחדו מקשיים שנובעים מהדרך מבבל לארץ ישראל.
מדוע בחרו יהודים לעלות לארץ ישראל – גורמים/סיבות לשיבת ציון (הגל הראשון) :
1. המטרה הגלויה – הכרזת כורש היוותה למעשה רישיון טכני או אישור רשמי של המלך / השליט לחזור לא"י ולירושלים לשקם את בית המקדש בירושלים ולקיים בה פולחן דתי, להקים מחדש את הריסות העיר כלומר שיקום ירושלים.
2. מטרות סמויות – מטרות משיחיות – מיד לאחר חורבן בית ראשון נוצרו בעם תקוות משיחיות והם התחזקו לאחר נפילת בבל בידי הפרסים והצהרת כורש. הנביאים שפעלו בגולה ראו בקץ הגלות הזדמנות לחדש את מלכות בית דוד ולצפות לבואו של המשיח, שהגאולה המשיחית תבוא על העולם עם שיבת ציון. כלומר, יתחוללו שינויים בכל העולם, ירושלים תקום מחדש, בית המקדש יבנה ומלכות דוד תחודש (להקים בא"י מדינה יהודית עצמאית).
3. רצון לבנות חברת מופת (חברה לדוגמא), חברה מתוקנת שתהיה ראויה לגאולה.
4. רצון לצאת מהגולה – געגועים לציון / לא"י , לקיים בא"י מצוות הקשורות לארץ. מאז חורבן בית המקדש היו רבים שהתגעגעו לבית המקדש ורצו לעלות לארץ ישראל, לחדש בה את היישוב היהודי.
* הגלות הפכה את היהודים שישבו בבבל לקיצוניים יותר מבחינה דתית בהשוואה ליהודים שנשארו בארץ ישראל. הסיבה העיקרית היא שהעולים ראו בהגלייתם עונש על חטאי העם. על מנת להביא לסיומה של הגלות עליהם להיטהר מבחינה דתית.
היכן התיישבו העולים בארץ ישראל ? העולים השתדלו לחזור ולהתיישב במקומות מהם גלו – רובם באזור הרי יהודה ובנימין מעטים התיישבו באזור שפלת החוף. (יהודה הייתה עצמאית במשך כל תקופת השלטון הפרסי).
העולים מגדירים את זהותם היהודית
המחלוקת שהתעוררה בעקבות הכרזת כורש – מה קובע את השייכות לעם היהודי.
יש שתי גישות מרכזיות במחלוקת זו :
1. התושבים שנותרו בארץ ישראל בזמן גלות בבל חשבו כי השייכות לעם היהודי נקבעת על פי שני מרכיבים:
א. המוצא – מי שנולד להורים יהודים נחשב יהודי
ב. הטריטוריה – מי שגר ביהודה לפני הגלות נחשב יהודי.
לדעתם – עצם הישארותם ביהודה (א"י) לאחר חורבן בית המקדש והגלות – זוהי ההוכחה שהם חלק מעם ישראל (מהעם היהודי). התושבים שנשארו בארץ המשיכו לעבוד את אלוהי ישראל ובמקביל קיימו את הפולחן הדתי של האלילים המקומיים.
2. בספרי עזרא ונחמיה ישנה גישה האומרת שרק מי ששב מן הגולה נחשב חלק מישראל. בעיני עזרא רק הם היו "זרע הקודש".
המושג "זרע הקודש" – נוצר בבבל, ביטא עמדה שתבעה היבדלות מכל העמים האחרים. לכן, כל משפחה בבבל שמרה על רשימת יוחסין. רשימה זו שימשה הוכחה כי במשפחה לא התערב עם זר.
נעשתה הבחנה בין "זרע הקודש לבין "עמי הארצות". ישנה מחלוקת בין החוקרים מיהם "עמי הארצות" ההשערות הן:
א. כינוי שהעניקו העולים מבבל ליהודים שנותרו ביהודה לאחר החורבן.
ב. כינוי ליהודים שהמשיכו לשבת ביישוביהם בגליל ובשומרון לאחר החורבן.
ג. כינוי לאוכלוסייה המקומית הלא יהודית, בני עמים שונים, שמלכי אשור הגלו מארצותיהם לארץ ישראל במקום עשרת השבטים.
הקשיים עימם נאלצו להתמודד עם הגיעם לארץ
1. חילוקי דעות עם תושבים מקומיים – לדוגמא "צרי יהודה ובנימין".
"צרי יהודה ובנימין" הם תושבים מקומיים שהיו בעבר תושבי בבל והוגלו על ידי מלך אשור לארץ ישראל. הם האמינו באלוהי ישראל אך בו זמנית שמרו על מנגים אליליים.
2. מצב כלכלי גרוע, בצורת, מחייה יקרה מאוד. היהודים שמגיעים לארץ נתקלים בארץ שהייתה שוממת ושטחיה החקלאיים היו בלתי מעובדים.
היהודים שניסו לחזור לאדמותיהם נאלצו להיאבק עם העמים הנוכריים על קרקעות.
3. אין אחדות בעם וכל אחד דואג לבניית ביתו, ולא לבניית בית המקדש.
4. מחלוקת בין הכוהן הגדול (יהושע בן יהוצדק) לבין זרובבל הפחה.
5. כאשר מגיעים לארץ ישראל מתחיל תהליך של ירידה ביישום האידיאולוגיה אשר מתבטא בדרכים שונות:
א. יורדת ההסכמה להתמודד עם צדדים חיצוניים עוינים.
ב. יש נטייה להשלים עם המצב הקיים, ולא לנסות לתקן אותו.
ג. הזנחה של המטרה הלאומית – שיקום בית המקדש וחידוש מלכות יהודה.
6. במהלך השנים בהם נבנה בית המקדש 538-516 לפנה"ס הופסקה הבנייה, ואחר כך התחדשה. אז התערב השלטון גם הוא וביקש לברר האם יש ליהודים את האישור לבניית בית המקדש. רק לאחר חיפושים ומציאת הרישיון חודשה העבודה.
ראה גם: גלי העלייה הראשונים מבבל
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה א
לישון שבעים שנה כדי להבין את שיבת ציון (ולמה צריך לטעת עצים)
