סיכום: קידוש החיים בגטו

סיכום בהיסטוריה: רעיון ועקרון קידוש החיים בגטו

סיכום על מהי משמעות עקרון קידוש החיים בגטו, המקורות שלו, כיצד תרם ערך זה להתמודדות עם תנאי החיים בגטו וביטויים שלו בתחום הרוחני והמעשי. (מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה ב)

 המושג והרעיון של "קידוש החיים" בגטו והדרכים להתמודדות עם המציאות הקשה

על רקע המצב הקשה בגטאות התעוררה האמונה כי צריך לפעול למען "קידוש החיים" כלומר, הישרדות בחיים.

המושג מיוחס לרב יצחק ניסבויים שאמר "זוהי שעה של קידוש החיים ולא קידוש  השם במוות. בעבר דרשו האויבים את הנשמה והיהודי הקריב את נשמתו על קידוש השם, עתה דורש הצורר את הגוף היהודי, וחובה על היהודי להגן עליו ולשמור על חייו". הישרדות – "קידוש החיים" וביטוייו (פעילות של ארגונים אחרים בגטו)

המושג "קידוש החיים" בשואה, כלל את כל אותם הדברים שיהודים עשו כדי להציל חיי אדם, לשמור על כבודם כיהודים ועל צלם האנוש שלהם כבני אדם ערכיים ותרבותיים. כלומר, הוא כולל את כל מה שהיהודים עשו כדי להיאבק במגמות הרצח והדה-הומניזציה שהגרמנים כפו עליהם. המושג הזה נוסח לראשונה ע"י הרב יצחקניסנבוים מוורשה – כשתושבים בגטו שאלו אותו אם המתים נחשבים, לפי ההלכה, כמי שמתו על קידוש השם, הוא השיב: "זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות. כאשר דרשו אויבינו בעבר את הנשמה היהודית, הגנות אבותינו על נשמתם בגופם. עכשיו, כאשר דורשים את הגוף היהודי, חובה לשמור עליו".

ביטויים לקידוש החיים:

מוסדות רווחה:

–          "האגודה היהודית לרווחה חברתית" (ה"ז'טוס") – ארגון יהודי כלל-ארצי מלפני השואה שהורשה להמשיך לפעול בגטאות כתוצאה מקשרו עם ארגון הג'וינט (הועד המשותף לחלוקת סיוע של יהודי ארה"ב שהוקם במלחה"ע הראשונה). כיוון שעזרה מצומצמת ביותר הגיעה מגורמי חוץ ליהודי פולין לאחר פרוץ המלחמה (בייחוד על רקע סירובה של ממשלת ארה"ב להעביר תרומות מזומנים וציוד לארצות אויב), ראשי הז'טוס הגו רעיון חדש – לבקש תרומות מהאמידים בגטאות תמורת הבטחה להחזיר את הכל בדולרים מכספי הג'וינט לאחר המלחמה. הגוף הזה היה קיים יותר ממאה בתי תמחויי בגטו וניסה לסייע למוסדות הצדקה האחרים.

–          "המרכז לעזרה לילדים ויתומים" (ה"צנטוס") – גוף זה פעל למען ילדי הגטו בדרכים שונות. הוא הגיש סיוע לחלק מבתי היתומים (והיו רבים כאלה, לרבות זה שבראשות הסופר יאנוש קורצ'ק). הוא פרס את חסותו על "חודש הילד" שכלל אירועים שנועדו לרומם את רוחם של ילדי הגטו.

–          "הארגון הציבורי לשירותים רפואיים" (ה"טוז") – גוף זה הקים מרפאות וסיפק טיפול רפואי לנזקקים.

–          ארגון "אורט" – עסק בהכשרה מקצועית גם בגטו.

–          ארגון ועדי הבית – ללא ספק היה הגוף החשוב ביותר. ועדים אלו, שמספרם הגיע לאלפיים לקראת סוף 1941, ניסה לעזור לדיירי בתיהם בדרכים שונים. ועדי הבית נתמכו ככל שניתן ע"י הז'טוס.

מוסדות תרבות: על אף התנאים הקשים ביותר בגטו, התקיימה מערכת שלמה של מוסדות תרבות, כולל חוגי אמנות, תיאטרון ובוורשה אף תזמורת פילהרמונית. היו גם ציירים, משוררים (כמו יצחק כצנלסון, "המשורר של גטו וורשה" ומחבר האפוס "השיר על העם היהודי שנכחד") ואף בדרנים.

מוסדות חינוך: על אף האיסור הרשמי על מתן חינוך לילדים מעבר לגיל נמוך (האיסור היה שונה בכל מקום בהתאם לרצונו של מפקד הגסטאפו המקומי), התקיימו בתי-ספר מחתרתיים, תנועות נוער ואף ספריות השאלה.

עיתונות מחתרתית: פרסום עיתונים (פרט לעיתון של היודנראט) היה אסור. למרות זאת, בגטו וורשה למשל, הופיעו עיתונים תחת ארבעים כותרות במהלך קיומם. רובם הגדול הוצאו לאור ע"י תנועות הנוער ומחתרות והם עסקו לא רק בעניינים פוליטיים אלא גם בנושאים תרבותיים.

ארכיון גטו וורשה ("עונג שבת"): ארכיון זה, שנתמך ע"י המחתרת הגדולה ("הארגון היהודי הלוחם") בגטו וורשה, נוהל ע"י ההיסטוריון עמנואל רינגלבוים תחת שם הצופן "עונג שבת". לרינגלבוים הצטרפו יותר מתריסר עוזרים צעירים ונמסרה להם דירה "בצד הארי" יחד עם מסמכי זיהוי מזויפים כדי לאפשר להם להתמסר כליל למפעלם. במשך חודשים רבים נכתבו ערכים על נושאים רבים ונאספו כל תעודה רלבנטית, יומנים, שירים, פקודות של הגסטאפו ושל היודנראט, תמונות, מרשמים רפואיים, חפיסות של ממתקים שיוצרו בגטו, ציורים, הזמנות לאירועים תרבותיים, תעודות מבתי ספר, גיליונות של עיתונים מחתרתיים ואף נערכו סקרי דעת קהל. בעצם ימי המרד הושלמה המלאכה וה"אוצר" הוטמן במיכלי חלב גדולים ועוד מיכלים (יחד עם דברי הפרידה עוסקים במלאכה) במקומות שונים. שני מקומות הטמנה כאלה נתגלו ב-1946 ו-1950 תוך כדי שיקום העיר. משערים שהוטמנו מיכלים נוספים.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות