רקע היסטורי
באוקטובר 1917 התחוללה ברוסיה המהפכה הקומוניסטית "מהפכת אוקטובר" או המהפכה הבולשביקית, בראשות הבולשביקים, אשר בראשם עמד לנין. המהפכנים רצו לשנות את המבנה הכלכלי והחברתי של המדינה. הם ביקשו להפוך את רוסיה ממשטר מונרכי (מלוכני), שבראשו עומד צאר (מלך), לרפובליקה שבה השלטון יהיה בידי הסובייטים (מועצות נבחרות). הצלחת המהפכה הובילה לפרוץ מלחמת אזרחים (1918-1920), בה לבסוף ניצחו הבולשביקים את מתנגדיהם. לאחר ניצחונם, החלו הבולשביקים לבצר את שליטת המפלגה (אשר החל משנת 1918, נקראה: "קומוניסטית") על המדינה. הם הקימו מנגנון שלטוני חזק ורחב והחלו בתהליך הפיכת בריה"מ למשטר טוטליטרי, שבה המפלגה הקומוניסטית שולטת בצורה מלאה על כל תחומי החיים של האזרחים.
בשנת 1922 שונה שם המדינה ל"ברית המועצות". בשנת 1924 נפטר לנין ואת מקומו תפס יוזף סטלין. תוך ארבע שנים השתלט סטלין על הנהגת המפלגה, תוך סילוק כל יריביו, והפך לשליט יחיד עד 1953, תוך שהוא הופך את בריה"מ למדינה טוטליטרית, בה מונהג שלטון אימים וטרור.
מאפייני הטוטאליטריות בבריה"מ
(להרחבה ראו: מאפייני המשטר הטוטליטרי)
אידיאולוגיה רשמית אחת (קומוניסטית)
הבולשביקים לא ביקשו רק להעביר את השלטון מהמלך אל העם, אלא רצו להגשים את האידיאולוגיה המרקסיסטית. אידיאולוגיה זו, הנקראת על שם הוגה הדעות קרל מרקס, טוענת שלאורך ההיסטוריה האנושית מתקיימת מלחמת מעמדות בלתי פוסקת, בין המעמד העליון והמדכא לבין המעמד התחתון המדוכא והמנוצל. לפי תפיסתו של מרקס, בעלי ההון מנצלים את שליטתם על אמצעי הייצור כדי לדכא את מעמד הפועלים ועל כן מעמד הפועלים בכל העולם צריך להתאחד, לתפוס את השלטון ולבטל את הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור: אדמות, מפעלים והון.
הבולשביקים רצו, אם כך, לבטל את המעמדות בחברה ושאפו לבנות עולם חדש המבוסס על שוויון וצדק חברתי לכל בני האדם. כדי לממש את האידיאולוגיה, הגביל לנין את חופש העיתונות ואיים בסגירת עיתונים שיתנגדו לממשלה החדשה ולאידיאולוגיה שלה. עיתון המפלגה "פרבדה" (אמת) הופקד על מסירת הידיעות החדשותיות, והמאמרים שהופיעו בו ביטאו את האידיאולוגיה של המפלגה. כמו כן, כוננה חוקה חדשה המשקפת את עקרונות האידיאולוגיה הקומוניסטית.
המפלגה הקומוניסטית- מפלגה יחידה
החל כבר בתקופת לנין חוסלו כל מפלגות האופוזיציה ונאסר להשמיע דעות שונות מן הקו המפלגתי האחיד שגובש על ידי לנין ומרכז המפלגה הקומוניסטית. משנת 1922 כיהן סטלין כמזכיר המפלגה הקומוניסטית.
סטלין ניצל את התפקיד על מנת להשתלט על המנגנון המפלגתי: הוא גייס חברים חדשים וסילק חברים ותיקים, שבהם חשד. עם מות לנין בשנת 1924, הפך סטלין לשליט היחיד של המפלגה. סטלין הפך את המפלגה לגוף אשר מנהל את מדיניות החוץ והפנים של המדינה ולמעשה מתפקד כמו ממשלה. הנהגת המפלגה בחרה את הוועד מרכזי ואת הלשכה הפוליטית (פוליטביורו), שבה התקבלו ההחלטות החשובות. אנשי המפלגה איישו את התפקידים החשובים בממשל ומינו מנהלי מפעלים, פקידים גבוהים, מפקדי יחידות צבא ואת אנשי המשטרה החשאית.
על מנת להשיג שליטה מקסימאלית, הוקמו תאים של המפלגה בכל מקומות העבודה, במשרדי הממשלה ובמוסדות השונים. חברי המפלגה היו חייבים לעמוד לשירותה ולמלא את המשימות אשר הוטלו עליהם.
כלכלה ריכוזית
בשנים הראשונות לשליטתו הנהיג לנין "קומוניזם מלחמתי", שיטה כלכלית שנועדה לנצל את כל משאבי המדינה למען הניצחון במלחמת האזרחים. שיטה זו העניקה למדינה שליטה רבה יחסית בכלכלה וצמצמה את החופש הכלכלי.
בתקופת שלטונו של סטלין, הלכה וגדלה שליטת המדינה בכלכלה. סטלין הגדיר את יעדי הכלכלה של ברית המועצות בתכניות חומש (תכניות לתקופה של חמש שנים). התכניות נועדו לחסל את הפיגור של בריה"מ בתיעוש ובכלכלה. המדינה כולה חוברה לרשת החשמל, נבנו סכרים ותחנות כוח, הוקמו מפעלי ענק לייצור פלדה, מכונות, מכוניות טרקטורים, שניצלו את שפע הפחם, הברזל והנפט שברוסיה.
כל הפעילות הכלכלית במדינה הייתה חייבת להתבצע במסגרת תוכניות החומש ואילו פעולות שבוצעו מחוץ ליעדים שנקבעו בתכניות החומש נחשבו לפשע כלכלי ופוליטי. בצורה זו הידקה המדינה את שליטתה בכלכלה.
ביטויי הריכוזיות:
– העבדת אנשים בכפייה: מיליוני אנשים הועברו בכפייה מהכפרים לערים והפכו בעל כורחם לפועלי תעשייה. זכות השביתה והמחאה נאסרה, וכל התנגדות מצד העובדים הביאה למאסרם בהגליה ובעבודות פרך במחנות כפייה. מיליוני האסירים במחנות הכפייה אפשרו את הגשמת התכנית במחיר כלכלי זול יחסית.
– שליטה על התעשייה: מפעלי התעשייה היו לכאורה בבעלות הפועלים, אך למעשה היו נתונים לשליטת המפלגה. על המפעלים הוטלו מכסות ייצור והמניע להגברת התפוקה לא היה אינטרס של רווח אלא הפחד מעונש על אי עמידה במכסות.
– קולקטיביזציה של החקלאות: בוטלו משקי החקלאות הפרטיים והוקמו משקים קולקטיביים גדולים במקומם. במקום כל המשקים הפרטיים הוקמו קולחוזים- משקים שיתופיים השייכים למדינה.
כדי לכנס את האיכרים אל הקולחוזים, נשלחו אל הכפרים פועלי תעשייה מתנדבים, פעילי מפלגה, פקידים, מומחים וחיילים. לתהליך זה התנגדו בעלי המשקים הגדולים (הקוּלאקים) וגם איכרים פשוטים רבים. כנד המתנגדים הופעל טרור שכלל הגליה, מאסר וחיסול.
התיעוש והקולקטיביזציה בכפרים היו אכזריים במיוחד, אך מבחינת סטלין, הם השיגו את יעדם החל ממחצית שנות ה-30 הפכה בריה"מ למעצמה תעשייתית טכנולוגית, והמגזר החקלאי הצליח לספק מזון לרוב האוכלוסייה, גם אם ברמת מינימום.
טרור כנגד מתנגדים
על מנת להשליט את השלטון הקומוניסטי בכל רחבי בריה"מ, וכדי לממש את תוכניות החומש והקולקטיביזציה, השתמש המשטר בכל האמצעים העומדים לרשותו, כולל שימוש בטרור פיזי וחוקי כנגד מתנגדי השינוי.
תקופת שלטונו של לנין– לנין טען כי "הטרור הוא הדרך לשכנוע", ובתקופתו החל השלטון לחדור לכל תחומי החיים, באמצעות צווים, המחייבים את האזרחים לשתף פעולה עם עקרונות המהפכה. לדוגמא, בתי חרושת הולאמו ונמסרו להנהלת חברי המפלגה, הוחרמו עודפים חקלאים, הותר לחפש בבתי האזרחים. כמו כן, הוקמה בתקופה זו המשטרה החשאית, שנועדה לפקח על חיי האזרחים. לטרור היה גם תפקיד פסיכולוגי. המשטר הצטייר כארגון ה"רואה" ו"שומע" הכול, וכך הוגברה ונשמרה הטוטליות של המשטר.
תקופת שלטונו של סטלין– בתקופה זו הלכו וגברו פעולות הטרור כנגד כל מי שנחשד, ולו באופן קל, בהתנגדות למפלגה. כוחה של המשטרה החשאית הלך וגבר, רשת המודיעין שלה התפרסה בכל מפעל, משרד, יחידה צבאית, כפר או בית ספר ובעזרת מלשינים היא פיקחה על כל הנעשה בכל מקום.
טיהורים פוליטיים– בתחילה סטלין "טיהר" (חיסל) את כל אלה שהפריעו לו בדרך לשלטון, ולאחר מכן החל בתהליך שיטתי של חיסול תומכיו – מאחר שחשש כי צברו כוח רב מדי. סטלין, שהיה איש חשדן ביותר, יזם סדרה של משפטי ראווה, בהם חוסלו למעשה רוב מנהיגי המפלגה והאישים החזקים במשטרה החשאית, בצבא ובמפלגה. כולם עונו עד ש"הודו" בפשעיהם לכאורה, "הכו על חטא" והוצאו להורג.
עם הזמן החלה להישמע ביקורת בתוך המפלגה על הטיהורים והדבר הוביל למסע חיסול של מבצעי הטיהורים הראשונים, כגון ראשי המשטרה החשאית, אשר הואשמו כי לא ביצעו את תפקידם כהלכה. מאחר וכל קורבן סחף "בהודאתו" אנשים אחרים שהכיר, החל גל מעצרים המוני ומאיים. רבים נעצרו על לא עוול בכפם והוצאו להורג מבלי שידעו על מה. האסירים הפוליטיים נשלחו למחנות כפייה בשם גולאגים. על פי האומדנים, יותר מעשרה מיליון איש הוצאו להורג בטיהורים אלו.
טיהורים חקלאיים– בנוסף לטיהורים הפוליטיים, נקט השלטון באכזריות איומה כלפי האיכרים, ובעיקר הקולאקים, האיכרים האמידים, אשר התנגדו לתהליך הקולקטיביזציה. כאשר אלה ניסו להתמרד, פתח המשטר בדיכוי אכזרי של כל התנגדות:
חמישה מיליון משפחות של איכרים גורשו מאדמתם, חלקם לערים שבהם לא היו להם אמצעי קיום, וחלקם לערים בהן הועבדו בכפייה.
יותר מעשרה מיליון איכרים נורו למוות ומיליונים נוספים סבלו מהתעללות ומהחרמת רכוש.
בנוסף, החרמת התבואה של האיכרים לצרכי ייצוא יצרה רעב נורא באוקראינה, שבו נספו מיליונים נוספים. תקופת שלטונו של סטלין עד פרוץ מלחמת העולם השנייה נחשבת לרצח ההמוני הגדול ביותר שידעה האנושות עד אז.
פולחן אישיות
שלטונו של סטלין לווה בפולחן אישיות והאדרה חסרי תקדים. פולחן זה נועד להצדיק את סמכויותיו הבלתי מוגבלות של השליט ולהעמידו מעל אזרחי המדינה. הוא תואר כ"שמש העמים", המורה של עמי בריה"מ והפועלים, גאון כלכלי וצבאי ואדם שאינו טועה לעולם. דמותו כיכבה בסרטים ובספרים. הוא שכתב את ההיסטוריה כדי לייצר לעצמו דמות של לוחם גיבור, אך במקביל דאג להצטלם עם ילדים ולהצטייר כאביה של רוסיה כולה. נאומיו לוו בתשואות ממושכות. פסלים בדמותו הוצבו ברחבי בריה"מ ונשאו לגובה רב כדי להבליט את גדולתו, וכל הישגיה של ברית המועצות יוחסו לו.
שימוש בתעמולה ושליטה בחינוך
המשטר בבריה"מ שלט באופן מוחלט על מערכת החינוך, מגן הילדים ועד האוניברסיטה, וכך שלט על כל התכנים החינוכיים. המשטר ניצל את מערכת החינוך כדי להשליט את ערכיו הקומוניסטיים, את התפיסה שלפיה המדינה היא הישות העליונה ואת פולחן האישיות של המנהיג.
בנוסף, החינוך נתפס כמכשיר לחיזוק כוחה ועוצמתה של המדינה. למשל, אחת ממטרות תכניות החומש של סטאלין הייתה להעלות את הרמה החינוכית-התרבותית ולחסל את ה אנאלפביתיות של האוכלוסייה, וזאת במטרה להוביל את המדינה להישגים טכנולוגיים וכלכליים.
המדינה השתלטה בהדרגה גם על החינוך הבלתי פורמאלי- כדי לבסס את מעמדה בקרב הנוער, הוקם ארגון נוער קומוניסטי בשם "קומסומול", שחבריו נדרשו להפיץ את רעיונות המפלגה בקרב בני גילם.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המשטר הטוטליטרי
