סיכום בהיסטוריה: המדיניות הגרמנית כלפי יהודי פולין 1939-1941

סיכום בהיסטוריה: המדיניות הגרמנית כלפי יהודי פולין 1939-1941

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה

ראו גם: היהודים בפולין בימי הכיבוש הנאצי עד לתחילת ביצוע הפיתרון הסופי

1 בספטמבר 1939: פלישת גרמניה לפולין. כ3- מליון יהודים נלכדים בידי הנאצים בעקבות הכיבוש המהיר, הנמשך כשלושה שבועות.

המלחמה היא אחד מהאמצעים העיקריים ליישום האידיאולוגיה הנאצית. אין אפשרות לנתק את המלחמה מהמדיניות נגד היהודים.

 

חלוקת פולין

פולין הכבושה מחולקת לשלושה חלקים: 1. החלק המערבי מסופך לגרמניה. 2. החלק המרכזי, "הגנרלגוברנמן", הוא תחת מושל גרמני ומנוהל כשטח כבוש. 3. רוסיה פולשת לחלק המזרחי בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

עם הכיבוש כוחות "האיינזצגרופן" (חטיבות המבצע) הגרמניים פועלים באלימות נגד יהודי פולין:

רצח, מכות, השפלות, שוד, פגיעה במוסדות וגיוס יהודים לעבודות כפייה.

יש צורך בהנחיות לכוחות על הפעולות כלפי היהודים. כרגע המטרה היא ריכוזם ובידודם מהאוכלוסייה.

 

איגרת הבזק של היידריך:

21.9.1939 לקראת סוף כיבוש פולין שולח ראש משטרת הביטחון, ריינהרד היידריך, מברק אל ראשי האיינזצגרופן בפולין שנודע בשם אגרת הבזק של היידריך. האגרת נוגעת לטיפול ביהודים בשטח הכבוש:

1. הוא דורש להקפיד על הסודיות המוחלטת בנוגע לפעולות. (הדבר יהיה כך עד סוף המלחמה מסיבות

    פנימיות, חיצוניות ולשם הטעיית היהודים).

2. הוא מבדיל בין "המטרה הסופית" (שהגשמתה תימשך זמן רב) לשלבי הביצוע של המטרה הסופית

   שאותם אפשר כבר להתחיל.

3. ריכוז היהודים במספר ערים מרכזיות (בגטאות), בסמוך למסילות רכבת.

4. מינוי מועצות יהודיות – יודנראט. שיטפלו בענייני היהודים והטלת המימון לביצוע על היהודים.

5. ניצול עבודת היהודים לצורכי הרייך.

בעקבות ההוראות מחויבים היהודים לענוד טלאי צהוב, הם מחויבים לעבוד בעבודות כפייה ומחילים עליהם את חוקי הגזע הנאציים. בהדרגה נסגרים היהודים בגטאות: בערים מרכזיות, ברובע הגרוע ביותר בדרך כלל, בצפיפות ובתנאי חיים קשים. בהדרגה ייסגרו הגטאות ליציאת יהודים.

הפעולות נגד יהודי פולין עד הקמת הגטאות

ראו גם: הקמת הגטאות

      1.        סימון היהודים – בנובמבר 1939 הוכרחו היהודים (מגיל 10) ללבוש על היד שלהם סרט לבן עם מגן דוד או טלאי צהוב. הנאצים ערכו רישום של היהודים ועיסוקם.
      2.        עבודות כפייה  –היהודים נלקחו לעבודות בשביל הגרמנים, לפעמים ארגנו היודנראטים את העבודה בשביל היהודים, לעיתים הנאצים לקחו את היהודים בעצמם.
      3.        הגבלת התנועה – אסור ליהודים לעזוב את המקום שבו הם גרים בלי אישור הגרמנים, הוטל עוצר על היהודים בשעות הלילה. נאסרה על היהודים הנסיעה ברכבות.
      4.        גירוש יהודים – חלק מהיהודים שנמצאו בשטחים שסופחו מפולין לגרמניה גורשו לתוך "הגנרלגוברנמן".
      5.        הקמת יודנראטים – בהתאם להוראות היידריך, מונו ראשי יודנראט בידי הנאצים והם (בד"כ) מינו את חברי המועצה היהודית.
      6.        השפלה ופגיעות פיזיות – רצח יהודים, פגיעות מקריות ביהודים, השפלות פומביות, הרס בתים ומוסדות יהודיים, סחיטת כספים ורכוש. פגיעה בחיים הדתיים וחיי החברה והתרבות.

7. תכניות לריכוז היהודים – תכניות לובלין ומדגסקר.

הפתרונות הטריטוריאלים:

המדיניות הנאצית באותה תקופה היא לבודד את היהודים ולרכזם. בחורף 1939-40 עולות שתי תוכניות להקים "שמורות" של יהודים שירוכזו במקום אחד, ינוצלו לעבודה ויחיו בתנאים קשים שיקטינו את התרבותם.

תוכנית לובלין:

בחורף 1939-40 הוחלט על ריכוז היהודים בפולין, באזור לובלין. כ-100,000 מיהודי גרמניה, אוסטריה וצ'כיה מועברים לאזור. המטרה היא לרכז את היהודים ולנצל את עבודתם תוך ידיעה שרבים ימותו. התנאים הקשים באזור, שלא הוכן כראוי, גרמו למות יהודים רבים ולכישלון התוכנית במרץ 1940.

 

תוכנית מדגסקר:

מעט לאחר מכן עולה תכנית להעברת יהודי אירופה לאי מדגסקר שבמזרח אפריקה. המקום הוא בשליטה צרפתית. התוכנית עוברת במשרדי הממשלה השונים אך אינה יוצאת לבסוף לפועל. הרעיון אינו הגיוני בשל חוסר היכולת להעביר מיליוני יהודים מאירופה לאפריקה בזמן המלחמה. בשל כך יש הרואים בתוכנית הטעיה.

 

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות