אנטיגונה כדמות טרגית

אנטיגונה -סיכום: אנטיגונה כדמות טרגית

מתוך: סיכומים בספרות – אנטיגונה – הגיבור הטרגי

אנטיגונה, בת אדיפוס וארוסתו של הימון בן-המלך קריאון, שייכת לבית-המלוכה. היא עומדת בפני בעייה אנושית: המלך הוציא חוק, העומד בניגוד למצפונה, ובניגוד לחוק האלים בו היא מאמינה. היא אינה מסוגלת להשלים עם הצו, האוסר לקבור את אחיה, ומחליטה לבצע את הקבורה בעצמה.

היא נחושה בדעתה לקבור את המת גם ללא עזרת אחותה. היא חדורת אמונה בצדקתה. אנטיגונה מוכנה למות, ואין לה היסוסים בעניין זה.

במשך המחזה מתברר, שאזרחי העיר חושבים כמוה, אך חוששים לגלות את דעתם. אנטיגונה מייצגת את דעתם הכמוסה, והיא שונה מהם, לא רק בכך שהיא מביעה בקול את מה שהם חוששים לומר, אלא גם בכך שהיא מבצעת את מה שהיא והם חושבים לנכון ולצודק.

אנטיגונה עקבית בעקשנותה עד סוף דרכה. בכעס רב היא מדברת עם השליט, המפחיד את אנשי המקהלה ואת השומר, ואינה מהססת לעלוב בו.

היא דוחה את בקשת אחותה לשאת איתה את העונש, לאחר שלא שיתפה עימה פעולה; עיקרון הצדק מוביל אותה ללא פשרות.

אנטיגונה סובלת ומודעת לסבלה. במערכה הרביעית היא מקוננת על עצמה, יודעת שהיא עומדת למות, ומצטערת על כך שהיא צועדת אל מותה ללא מספד ורע.

היא חוטאת בחטא הגאווה בכך שהיא: מחליטה ומבצעת מעשה נועז בניגוד לחוקי המדינה; מדברת ומתחצפת אל קריאון השליט ללא חשש; משווה את עצמה לבת-האלים, בתו של טנטלוס; מתאבדת. אבל למרות חטא ההיבריס שלה, היא מוצאת חן בעיני הקהל, המקהלה וסופוקלס, משום שהיא מייצגת את האמת ואת המצפון שלהם ולוחמת בגבורה.

אנטיגונה מביאה על עצמה את אסונה, אך מזכה את הקהל באמצעותו בקאטרזיס. הקהל מרחם עליה, אבל יודע שמאבקה צודק. הוא מעריץ את אומץ ליבה.

קראו גם:

נאמנות נשית בין רות המואביה ואנטיגונה היוונית

עוד דברים מעניינים: