אנטיגונה כטרגדיה יוונית – סיכום

אנטיגונה כטרגדיה יוונית  – סיכום

מתוך: סיכומים בספרות – אנטיגונה

"אנטיגונה" של סופוקלס הוא מחזה המשתייך לסוגת הטרגדיה היוונית.

"טרגדיה": יצירה ספרותית שיועדה להיות מוצגת על במה, שמעלה את הסבל האנושי ואת דרכי ההתמודדות של בן האנוש עם הסבל.

ארבעת האלמנטים העיקריים שחייבים להיות ביצירה שנקראת "טרגדיה" הם:

1. המעשה המביש מעשה שחייב להיות מעשה שאדם רגיל עלול לעשות, מעשה המביע את הטבע האנושי היסודי או נובע מגורלו היסודי של האדם.

v        המעשה המביש באנטיגונה נעשה על ידי שני גיבורי הטרגדיה: קריאון- מצווה לאסור את קבורת המת. זה המשגה הגורלי שלו שאמנם נעשה בתום לב, מתוך כוונה טובה, אך העקשנות הנלווית לצו, וחוסר המוכנות לשמוע את הסובבים אותו הובילו לסופו המר. אנטיגונה- מפרה את חוק המלך, מה שגורר את הפרת הסדר של הממלכה כולה. המעשים האלה הם המעשים המבישים כי ברור שרק תיקון של הצו וחרטה על העקשנות של קריאון תפתור את הבעיה המרכזית במחזה, וברור שרק בקשת מחילה וסליחה של אנטיגונה מקריאון עשויה לפתור את הבעיה.

2. הסבל חייב להיות חזק ביותר, כזה שעלול להביא על האדם הסובל אובדן, התמוטטות והרס גמור, לעתים אף מוות. הסבל חייב להיות מודע- הוא יהיה טראגי רק אם הדמות תבין אותו היטב. סבל עיוור עשוי להיות קורע לב ומעורר רחמים.

v        הסבל של אנטיגונה במחזה מודע כי אנטיגונה מראש יודעת את הסכנה ואת תוצאות המעשה שלה, אם כי נראה כי מודעת לדברים רק באופן תיאורטי. במערכה הרביעית היא סופדת את עצמה ומעוררת רמים עצמיים, היא מבכה על המוות הקרב שלה ועל הנעורים הנגזלים, אלא שזה לא מרתיע אותה לשאת את הסבל הכבד, כמי שממשיכה להיות מקוללת במשפחה. ואילו קריאון סובל לאורך היצירה, בתחילה מהיותו מלך חדש שלא ממש מצליח ויודע לבסס את מעמדו בקרב העם, ולכן עושה טעויות שונות ומתייסר בהן, ובסוף המחזה, כשהוא מביא על יקיריו את התאבדותם.

3. הידיעה זו מעין הארה. הבנת טבעו היסודי של האדם או הגורל האנושי היסודי. הידיעה נובעת מן הסבל אך היא מחייבת אחריה אישור מחודש של ערכים. אין זה הכרחי כי הגיבור יגיע לידיעה, מספיק שהקורא או הצופה יפיק אותה.

v        באנטיגונה, שני הגיבורים המרכזיים סובלים ומגיעים לידיעת הסבל אם כי אנטיגונה לא מגיעה להכרת ערך החיים, היא מתאבדת, מתמודדת בדרך הזו עם העונש והסבל, וממשיכה להחזיק בדעה כי ערכם של המתים חשוב מערכם של החיים. קריאון מבין את המעשה שלו רק בסיום היצירה ומודע בעקבותיו, לערך החיים, לערך המוסרי, אך הכל כבר אבוד לו. הוא מבין שכל העימות היה למעשה עם היקירים לו, עם האנשים שהוא הכי אוהב ומעריך.

4. האישור המחודש של הערכים הטרגדיה גורמת לתחושה של אישור ערך רוחו של האדם והכדאיות של חיו. זה מקביל לקטרזיס- למירוק, ניקוי וזיכוך הרגשות שעלו לאורך היצירה (פחד, רחמים, חמלה, כעס וכו') ויציאה מן המחזה בהרגשה טובה ומשוחררת. טבעי היה שלאחר הטרגדיה יחוש הקהל במועקה, עצב, כעס, אימה, רחמים וכאב, אבל הפרדוקס הוא שהקהל יוצא נקי מן הרגשות הללו, מטוהר ומשוחרר, כי הוא עבר תהליך שבו הבין את הסבל וקיבל אישור למערכת המוסרית האוניברסלית. האדם יכול לסבול ייסורים שהם בגדר כפרה על עוונות ויש לו הכוח להחזיר דברים לקדמותם. היצור האנושי שנחשב חלש ועלוב בהשוואה ליצורים האליליים, הוא חזק ברוחו להבין, לכאוב ולהבריא באמצעות הסבל והידיעה.

v        באנטיגונה, הקטארזיס, האישור המחודש של הערכים בא לידי ביטוי בתחושה של הקהל, שחש כי הסדר שב אל כנו למרות הקונפליקטים העזים, למרות מותה של אנטיגונה, למרות כישלונו של קיראון. הצופה מרגיש שחוק הרגש, החוק הדתי הנעלה מעל לכל החוקים חזר על כנו. סבלה של אנטיגונה לא היה לשווא כי המאבק שלה השיג אישור מחודש של החוק הקדום וקריאון קיבל את עונשו. גם קריאון מבין בסוף היצירה שהוא טעה והעונש שקיבל נועד ללמד אותו ואת האדם בכלל שגאוותנות- סופה להפיל אדם מרום מעמדו.

v        ארבעת האלמנטים האלה חייבים להופיע בדרמה על מנת שהיא תיקרא "טרגדיה", והם מופיעים כשרשרת של דבר המוביל לדבר, המעשה המביש מוביל לסבל, הסבל מוביל בסופו של דבר לידיעה/הארה, והידיעה מובילה לאישור מחדש של הערכים. שהרי, הטרגדיה היא יצירה שמעוררת חמלה ופחד והמטרה שלה היא להביא את האדם לקטארזיס זיכוך, היטהרות, הוצאת הרעלים, המצב שבו הקורא/ צופה מגיע לידי היטהרות וזיכוך מרגשות של חמלה ופחד המצטברים בו במהלך הקריאה/צפייה בטרגדיה.

 

בואו נעשה את זה מעניין:

עוד דברים מעניינים: