אנטיגונה של סופוקלס הוא מחזה קלאסי מז'אנר הטרגדיה היוונית שנחשב לאחד המחזות המפורסמים והחשובים בתולדות הספרות. כאן תמצאו אסופת סיכומים, תקציר, ניתוח ומאמרים המכסים את כל היבטיו של המחזה כחלק ממאגר הסיכומים לבגרות בספרות שלנו.
דמותה של אנטיגונה (כגיבורה טראגית)
דמותו של קריאון (קריאון כגיבור טראגי)
דמויות משניות: הימון, איסמנה, טירסיאס, השומר
הדילמה המרכזית במחזה (הקונפליקט המרכזי)
מבנה הטרגדיה ביצירה (יסודות הטרגדיה)
סיכום כללי של הרעיונות המרכזיים באנטיגונה
טרגדיות יווניות עתיקות רבות עוסקות באדם כקורבן של הגורל. סופוקלס מחדש במחזה את עניין ההחלטה והעשייה החופשית של האדם. אנטיגונה מביאה על עצמה אסון בגלל אופיה האימפולסיבי והפזיז, הקיצוני, הלא פשרני והלא מאוזן, שמביא אותה לנהוג ולפעול במהירות ובקיצוניות נגד חוק המלך. היא אינה שוקלת דרכי פעולה מתונות יותר ואינה מחכה שמישהו יבוא להצילה.
קריאון מצידו הביא על עצמו את אסונו מתוך עריצותו, חוסר הגמישות שלו, הגאוותנות הקיצונית שלא איפשרה לו להודות בטעותו בזמן.
האלים מתנקמים באדם על טעויותיו, מקללים דורות שלמים, ומענישים אותם באכזריות. סופוקלס מציג באמצעות האלים היוונים את התפיסה כי הכל קבוע מראש והאדם אינו יכול לשנות את הגורל , אלא שהוא בהחלט משאיר מקום לשכלתנות והבינה של האדם לראות שאפשר אחרת – אפשר במתינות , בסובלנות , בכבוד וכו'.
רעיון נוסף העולה במחזה הוא ההיגיון מול הרגש – אנטיגונה פועלת מתוך רגשות כלפי אחיה ואילו איסמנה פועלת מתוך ההיגיון ובוחנת את הדברים באופן רציונאלי. היימון גם הוא פועל מתוך רגש אהבה חזק לאנטיגונה והוא מצטייר כ"בעל האידיאלי". קריאון לעומת זאת, פועל רק על פי השכל, מתוך תפיסה הגיונית, כביכול, אלא שהיא מתנגשת עם ערכים אחרים והופכת את הדברים לבלתי הגיוניים ובלתי צודקים. גם כאן אין מיתון ואיזון בין הדברים . מי שפועל מתוך הרגש פועל בקיצוניות ומביא אסון ומי שפועל מתוך ההיגיון מביא גם הוא לאסון בגלל הקיצוניות .
הכלל והפרט- אנטיגונה מתייחסת למשפחתה ומבחינתה אחיה, כאדם פרטי חשוב יותר מכל דבר אחר, גם מן העיר כולה וחוקי המלך, ואילו קריאון שולל את חשיבות הפרט וקובע חוק המתייחס לכלל, מבלי לבחון את היוצאים מן הכלל. הוא גם מזלזל בדעת העם, בדעת בנו ולא מוכן להיפתח לדעות וגישות אחרות . כנ"ל – הקיצוניות וחוסר הפשרנות מביאות לאסון.
רעיון הפמיניזם ושוביניזם- אנטיגונה פורצת גבולות בגישה השוויונית שלה, היא לא מרגישה נחותה ומגלה סימנים פמיניסטים בגישתה. קריאון לעומתה הוא שוביניסט בתפיסתו, הוא רואה באנטיגונה נחותה בגלל היותה אישה ומזלזל בכבודה כאדם. היימון מגלה סימנים פמיניסטיים, הוא מתייחס לאנטיגונה בכבוד, כאדם, ומעריך אותה על פועלה, למרות שהדברים מתנגשים עם אביו. איסמנה, מאוד שוביניסטית בגישתה ומוכנה להתכופף תחת כוחו של הגבר, קריאון. היא יוצאת מתוך הנחה שהנשים פחות חזקות ולא יכולות להתמודד על גברים . הגישה הלא שוויונית היא גישה הרסנית כי אין בה סובלנות כלפי האחר.
התנהגות סגורה, מקובעת ואטומה מול התייחסות מודרנית ופתוחה- קריאון הוא דמות אטומה לצורכי החברה, לא פתוח בדעותיו ולא מוכן לשמוע דמויות אחרות, לרבות נשים. אנטיגונה היא שוויונית בתפיסתה, אם כי, גם היא לא מוכנה לשמוע ולדבר עם הצד האחר. שניהם מקובעים בדעתם, מסוגרים בעמדותיהם הקיצוניות ולא מוכנים להתפשר. היימון פתוח יותר לקבל דעות חדשות ולא מקובע על מסגרת חינוכית אחת. הוא התחנך על ברכי אביו אך מודע לשינויים החברתיים ולגמישות המתבקשת בהתאם לזמן ולאירוע.
דיקטטורה מול דמוקרטיה- קריאון מגלה בצורת השלטון שלו סימנים דיקטטוריים, הוא רודן, לא מתחשב בדעת הרוב במדינה שלו, קובע את הדברים על פי ראות עיניו ולא פתוח לביקורת. אנטיגונה מחזיקה בדעה שלכל אחד יש את הזכות להביע את דעתו ולא חוששת להביעה דעתה, אם כי, הדרך שלה לעשות זאת היא קיצונית, חוצפנית, לא מתחשבת ויהירה.
אולי יעניין אותך גם:
מה מעניין בטרגדיה היוונית ואיך זה קשור לסדרה שאתם רואים עכשיו?
