סיכום: הזקן והים / המינגווי – אמצעים אומנותיים

סיכום: הזקן והים / המינגווי  – אמצעים אומנותיים

ביצירה "הזקן והים" ישנם מספר אמצעים אומנותיים שמעצבים את סיפורו מאבקו של הזקן בדג ובהם סמלים ומוטיבים.

–      שמות בעלי משמעות סמלית.

*) סנטיאגו: השם 'סנטיאגו' הוא שם ספרדי / דרום אמריקאי / קובני. תרגומו של השם הוא 'יעקב הקדוש'. (סנט – קדוש, יאגו – יעקב). יעקב הוא השליח שהביא את הנצרות לספרדים. עפ"י האמונה הנוצרית, הוא גם הוביל את נצחונם של הספרדים במלחמה מול המוסלמים. (כאן גם מתבטא הקשר של היצירה לנצרות). בהסתמך על הרקע לשמו של סנטיאגו ניתן להסיק, כי סנטיאגו הוא אדם הניחן בחוזק, בגבורה,  ובעיקר בעושר רוחני. כמו יעקב הקדוש גם הוא הביא עמו בשורה חדשה ותחייה מחודשת בשובו מן הים.

*) מנולין: משמעות השם בספרדית היא: יד קטנה. הנער מנולין שימש כשולייתו של סנטיאגו, והושיט לו יד במובן הפיסי ובמובן המטאפורי. דואג לו לאוכל ושתייה, לביגוד, משכיב אותו במיטתו, סוחב את ציוד הדיג, ועוד. מלבד זאת מנולין הוא גם אוזן קשבת וכתף תומכת. הוא מפיג את בדידותו בשעות שהם נמצאים יחד מקשיב ולומד מסיפוריו של סנטיאגו, ומעריץ אותו בזכותם (בעוד היתר מזלזלים בו). פעמים מספר סנטיאגו מציין את רצונו בקרבתו של הנער, הן כדי שיתן לו יד (כאשר ידו שלו סובלת מעווית) ויעזור לו בהכנעת הדג והן כדי שיתן לו יד חמה, כלומר ישמש לו חברה אנושית. יחסיהם של מנולין וסנטיאגו הם יחסים הדומים ליחסי אב-בן, המאופיינים באהבה ובמתן חסות.

 מוטיב הנצרות.

הופעתו של המוטיב מתבטאת בכמה אופנים:

  1. אזכור מפורש של סנטיאגו המבטא את הקשר שלו לדת: "לא איש דת אנוכי". וכן: "אני נודר נדר לעלות ברגל אל מקום הבתולה הקדושה..אם אצוד אותו".  ובהמשך: "היה נא אלוהי בעזרי כי אעצור כוח" .
  2. אזכור סמלי המדמה את סנטיאגו לישו: "אי. השמיע קול. מילה זו אין לה תרגום, ואפשר ואינה אלא קול הברה שאדם משמיע בעל כורחו שעה שהוא מרגיש כי מסמר חולף את ידו ונכנס לעץ".
  3. הקבלה מטאפורית בין ישו הנושא על גבו את הצלב בתחייתו המחודשת ובין סנטיאגו, החוזר עם שלד הדג בשובו מן הים לאחר שהצליח להחזיר לעצמו את מהותו הרוחנית כדייג מוכשר.

גם ישו וגם סנטיאגו עברו דרך של ייסורים ומאבקים מול עצמם ומול החברה הסובבת לפני ש"קמו לתחייה". לאחר 84 ימים של כשלון מצליח סנטיאגו ביום ה- 85 לקום לתחייה, להציל את כבודו, להאמין בכוחותיו ובעיקר – להשיב את ההכרה של החברה בו כדייג בעל יכולת וכישרון. על אף שאיננו איש דת, בקשת העזרה שלו מן האל והנדר שהוא נודר מבטאים את ההכרה שלו בכוחו של האל ואת ההערכה שלו לכוח הבריאה המשתקף דרך איתני הטבע ויצורי הים. זוהי דרך נוספת לביטוי מאזן הכוחות בעולם עפ"י המינגווי: אל-אדם-טבע.  כמו כן התנהלותו של סנטיאגו ותפיסת עולמו משקפים את התפיסה המקובלת בנצרות של "הושטת הלחי השנייה". ישו הטיף למאמיניו, כי כאשר אדם מבקש "לסטור" להם (לגרום להם נזק) , עליהם להושיט את הלחי השנייה: לא להביע התנגדות, לא להחזיר, לא להתגונן ואף לא לברוח או להסתתר. דרך "הושטת הלחי" האדם מביע מעין כניעה, אך גם חוזק, אומץ ובעיקר – חוסן נפשי, עמידות, אנושיות וקירבה כלפי האדם השני. בדרך זו נוהג סנטיאגו במאבקו עם הדג.  הוא רואה בו אויב, אך גם ידיד, מביע את קרבתו אליו, אינו נרתע ממכותיו, מוכיח עמידות וחוסן נפשי, ולבסוף – אף מנצח. גם סנטיאגו רואה במלאכת הדיג את ייעודו, כשם שישו ראה בשליחותו הנוצרית את ייעודו.

מוטיב הנצרות משווה את סנטיאגו לשליח הנוצרי, וכך מייחס לו תכונות המאדירות את כוחותיו הרוחניים והנפשיים. סנטיאגו (כמו ישו) הוא אדם שסבל מיחס החברה, ולבסוף הפך נערץ. עבר משברים – והתעלה מעליהם. נפל – וקם מחדש. כפי שנאמר קודם לכן, האדם נועד לכישלון, אך לא לתבוסה.

 מוטיב הספורט.

הופעתו של המוטיב מתבטאת דרך אזכורים רבים של משחק הבייסבול האמריקאי, של שחקני בייסבול, ובעיקר –  של השחקן המפורסם – ג'ו דימאג'יו. סנטיאגו מעריץ את דימאג'יו בזכות כשרונו והישגיו, ורואה בו מודל לחיקוי. הוא מציין פעמים רבות את גדולתו של השחקן,  ואת התשוקה שלו למשחק הבייסבול. הוא היה רוצה מכשיר רדיו בסירתו כמו שיש לאנשים העשירים כדי שיוכל לשמוע את המשחקים ביוצאו אל הים: "סבור אני כי דימאג'יו הגדול היה מתגאה בי היום",  "תמיהני כיצד היה דימאג'יו הגדול רואה פגיעה זו שפגעתי בכריש". הקשר של סנטיאגו לג'ו דימאג'יו מתבטא בראש ובראשונה במוצאם הקובני. העולם התחרותי של הבייסבול מבטא באופן סמלי את העולם התחרותי שבו סנטיאגו עצמו חי. מלחמתו עם הדג היתה מעין תחרות, שבה נדרשו כוח פיסי, יכולת עמידות, נסיון, כישרון ותשוקה. הרעיון המרכזי העולה מהקבלה זו הוא, כי חייו של האדם הם תחרות ספורטיבית, שבה הוא פעם מפסיד ופעם מנצח. חייו הם למעשה מאבק למען ניצחון, ומה שיביא לו את נצחונו איננו בהכרח כוח פיסי, אלא גם כוח נפשי ורוחני, נחישות ודבקות במטרה. באחת מהפלגותיהם בים מספר סנטיאגו למנולין על הפסד שנחל דימאג'יו באחד ממשחקיו, ולמרות זאת ציין: "אין בכך כלום, דימאג'יו הגדול בעינו הוא עומד". ניכרת כאן הקבלה בין דימאג'יו לסנטיאגו, אשר גם הוא נחל מספר הפסדים, אך נצחונו צפוי להגיע, וערכו עדיין שריר וקיים. הקבלה נוספת לעולם הספורט מתבטאת בדבריו של סנטיאגו, הרואה את החיים כמשחק תחרותי: "זהו עולם של גברים: אלים, אכזרי, ללא אשליות".

היבט נוסף של מוטיב הספורט נושא משמעות חברתית. כאמור, גם דימאג'יו וגם סנטיאגו הם קובניים, ושניהם חוו קשיים ועלו לגדולה. גדולתו של דימאג'יו התבטאה גם בזכות נישואיו לכוכבת האגדית מרילין מונרו. בני הזוג הנערצים מסמלים עולם נוצץ, מהודר, חומרני ושטחי. המינגווי הכיר את סגנון  החיים ההוליוודי, וכיון שהיצירה נכתבה לציבור האמריקאי, יש להניח שביקש להעביר גם מסר חברתי בדבר השטחיות הנלעגת של אלו הנמצאים בפסגתה של החברה, אלו המייצגים עושר חומרי, זמניות ושטחיות.

 

אנאלוגיה / ניגודים/תיאורי סביבה

הזקן והים

רובד ריאליסטי: מעשי הדייג

רובד אלגורי סמלי:

 מאבק האדם עם המכשולים שבדרכו. מאבק על כיבוש, על ניצחון.

אדם זקן שמחובר מאוד לסביבה שלו, ובעיקר לים.

זהו סיפור על ידידות מחממת לב בין הנער לזקן.

הוא אוהב את הים ומכנה אותו el mer הוא מתייחס אליו כאל אישה.

אפילו את הדג שהרג הוא מתייחס אליו כאל חבר, והוא מתנצל בפניו על מה שעשה לו.

הוא אוהב בייסבול ובזמן שהוא בודד הוא מעודד את עצמו כשהוא נזכר במשחקים.

הוא נזכר בילדותו באפריקה, הוא מתגעגע לימים שהיה חזק ויכול היה להתחרות במשך יממה ויותר בהורדת ידיים.

זוהי נובלה ריאליסטית היא כתובה כ"סיפור מתח" הסובב סביב לכידת הדג. המספר מערב את הקורא  על ידי כתיבה אותנטית (אמינה) שיוצרת את הרושם כאילו הוא נמצא יחד עם הזקן בסירה. ועל ידי כתיבה ציורית (מטאפורית), מעודנת שנותנת לדמיון להשתתף במערכה.

זהו סיפור מאבקו של האדם באיתני הטבע וכושר העמידה שלו.

מאבקו של סאנטיאגו עם הדג הגדול מסמל את מאבקו של האדם על קיומו בעולם של אכזריות ואלימות.

נצחונו של סאנטיאגו את הדג הוא רגעי והכרישים מזכירים לו זאת.

הכרישים מסמלים את הגורל והם שמים לצחוק את נצחונו של סנטיאגו.

סנטיאגו חוזר ליבשה בידיעה ברורה כי ניצח והובס כאחד.

האדם אינו משיג לעולם נצחון מלא, וכאן התבוסה היא גמורה.

אך העיקר הוא המאמץ. מאמצו של האדם להתגבר על הגורל. בסיפור זה המאמץ הוא כביר.

למרות שאין לזקן אשליות לגבי העולם שבו הוא חי ומכיר ויודע אילו גילויים של שנאה, אלימות והרס הוא טומן בקרבו- הוא ממשיך להאמין באותם ערכים מוסריים וחברתיים שדרכם מוצא האדם את תיקונו וגאולתו בעולם הזה.

ראה גם:

הזקן והים \ דמויות מרכזיות

הזקן והים \ המאבקים

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות