סיכום: הזקן והים \ המינגווי – המאבקים

סיכום: הזקן והים \ המינגווי – המאבקים

הספר "הזקן והים" של ארנסט המינגווי הוא ספר אודות מאבק, ויש בו מספר מאבקים מרכזיים

א. – בין סנטיאגו לדג:

המאבק בין סנטיאגו לדג הוא ההתרחשות המרכזית ב"הזקן והים". דרכה ניתן לאפיין את הגיבור, את תפיסת עולמו, את מהלך חייו. חווית המאבק עם הדג נתפסת גם באופן סמלי מסייעת לעיצוב הרעיון המרכזי של הסיפור.  המאבק בין סנטיאגו לדג איננו רק התרחשות המתארת את הדייג וקורבנו, אלא מאבק על פרנסה, על הכרה והוקרה, על חוסן פיסי ונפשי, זהו מאבק קיומי, מאבק הישרדות של ממש. דרך התגברותו על הדג הענק מביע סנטיאגו את התגברותו על מלחמת החיים. הדג מסמל את כל המכשולים שניצבו בפניו, וניצחונו עליו מסמל את גבורתו המחודשת. בין סנטיאגו לדג קיימת אנאלוגיה, ומערכת היחסים ביניהם היא אמביוולנטית. הדג הוא גם ידידו וגם אויבו. יש ביניהם זהות וגם שונות, גם איבה וגם כבוד, גם חולשה וגם חוזק, גם יאוש וגם תקווה.  סנטיאגו קורא לדג "אחי", גם מרחם עליו וגם פוצע אותו, ומאבקם מבטא את המאבק בין החיים למוות. המאבק בין סנטיאגו לדג נמשך זמן רב משום שכוחותיהם שווים. סנטיאגו בעצמו מעריך את הדג, מדבר אליו, ורואה אותו כיריב שווה ערך. המלחמה היא הוגנת: כשהדג נחלש גם סנטיאגו נחלש, כשהדג נפצע, כך גם סנטיאגו. בסופו של הסיפור הדג נכנע לסנטיאגו, הוא קושר אותו לסירתו, אך אינו חוזר עמו לכפר, אלא רק עם שלד הדג המהווה עדות לנצחונו ובמקביל גם לכניעתו. דרך מאבקו עם הדג משתקפת דמותו ההירואית של סנטיאגו, שעלה משפל לגדולה. הוא מתואר כעקשן, נחוש, ערמומי, סבלני, חכם ובעל כושר התמודדות ועמידות גבוה. המאבק מצביע גם על תפיסת עולמו המכבדת את יצורי הים ומעריכה אותם, על בדידותו הניכרת דרך דיבורו לעצמו ודרך דיבורו אל הדג, על רצונו בחברה אנושית חמה, על קשיי הפרנסה שלו, על מהותו האנושית כדייג ושאיפתו להחזיר לעצמו את הדימוי האישי שלו בעיני עצמו ובעיני החברה. התבוסה שהנחיל לדג מהווה עבורו הישג פיסי, גשמי, רוחני ונפשי.  הוא אומנם לא חזר עם הדג הענק שביקש לעצמו, ולכן לכאורה הפסיד במאבק. עם זאת יכולתו, כוחו, גבורתו, נחישותו התבטאו באופן גלוי ומרשים. סנטיאגו אומנם חזר מנוצח, אך לא מובס. נצחונו הוא נצחון האישיות והאופי, והוא מלמד כי האדם מסוגל לנצח במלחמת הקיום האכזרית והאלימה.

ציטוטים חשובים להוכחת הטיעונים:

" דג, אשהה עמך עד אשר מת אנוכי",  "דג, אני אוהב ומכבד אותך מאוד, אבל אני אכה אותך עד מוות". "הדג הוא אחי, אלא שעליי להכותו ולחזק את כוחי כדי לעשות זאת". "אדם נועד לאבדון – אך לא לתבוסה".

ב. – בין סנטיאגו לטבע:

הטבע בספר "הזקן והים" מיוצג ע"י הים (מסמל את איתני הטבע), יצורי הים ובעלי החיים הסובבים את סנטיאגו בשיוטו. אופי יחסיו של סנטיאגו עם הטבע: הים, הציפורים, הדגיגים הוא ביטוי לתכונות אופיו ולאישיותו הייחודית. במהלך הסיפור נתון סנטיאגו לבדו בין מים (טבע) לשמים (אלוהים). הדבר מבטא את בדידותו בחיים לצד התלות שלו בטבע ובאל. הטבע הוא כעין אדונו. עם זאת נצחונו בסוף הסיפור מלמד על כך שהוא אדונו של הטבע. הרעיון העובר בסיפור דרך יחסיו האמביוולנטיים של סנטיאגו עם הטבע הוא, כי האדם חי בטבע ועליו לחיות עמו בשלום. האדם מתעלה מעל הטבע, אבל גם תלוי בו. המלחמה האינסופית של האדם בכוחות הטבע מבטאת את יחסי הכוחות בעולם: אל-אדם-טבע.

 

*) הים: הים הוא באופן סמלי זירת הקרב שבה מתרחש הסיפור. הים הוא כל עולמו של סנטיאגו: מקצועו, פרנסתו, זכרונותיו, רגשותיו, ויחסו אל הים מלמד על יחסו לסביבה. יציאתו אל הים איננה עיסוק ואיננה רק מקצוע, אלא דרך שבאמצעותה הוא מבטא את אישיותו ומגשים את עצמו. הים הוא ידידו בעולם הבדידות שבו הוא חי. הוא מתייחס אל הים כאל אישה שאותה יש להעריך ולאהוב, הוא נהנה משהותו בים ומתייחס לדיג כאל חוויה רגשית. הים הוא מעין הבעה מטאפורית לתכונות האופי שלו: סוער וגם רגוע, יש בו הרבה אהבה, אבל גם הרבה איבה.  "עיניו  היו כעין הים".

 

*) בעלי החיים ויצורי הים: כאמור, סנטיאגו חולק כבוד לטבע וליצורי הים. הוא מזדהה עם הדגיגים, עם הדולפינים ועם הציפורים, מדבר אליהם ורואה בהם ידידיו, דבר המעיד שוב, על בדידותו בעולם. הוא אומנם הורג את דגיגי הים, אך רואה בכך דבר שאין מנוס ממנו ומתנצל על כך. הוא אוהב את חזירי הים ואת דגי העפיפה, ומציין כי: "הם אחינו".  כאשר ציפור נוחתת על אחורי סירתו הוא שמח לתת לה מקלט מפני הנצים, ודבריו אליה נושאים גם הם משמעות סמלית: "נוחי לך ציפור קטנה, אחר צאי, תעמדי לגורלך ככל אדם, ציפור או דג".  זהו ביטוי למלחמתו של האדם בגורל ולמאבקי הכוחות הקיימים בטבע. כשהוא רואה את להקת ברווזי הבר הוא מרגיש שבדידותו מתפוגגת. מאבקו מול הכרישים מבטא את רוחו האיתנה של סנטיאגו.  הוא מודע לסכנה שבה הוא נמצא ומנסה בכל כוחו להגיע אל החוף. במקביל, הוא כבר מודע לעובדה, שהכרישים חזקים ממנו, ולא יצליח להציל את הדג משיניהם הטורפות, אך עדיין ממשיך להילחם בהם בעוז רוח. באופן אירוני, על אף שנלחם בכרישים בתעוזה ובז להם על שהם מנצלים כוחם ביחס ליצורי הים החלשים, הוא גם מעריך  את כושר הלחימה שלהם ונהנה מיופיו של גופם.  הדבר מעיד על כך שהוא מבין את יחסי הכוחות שבטבע ואת הסתגלותו למקומו ביחס לאל ולטבע. הוא נלחם, גם כשאין כבר על מה להילחם ובכך מדגיש את המסר לפיו חייו של האדם הם למעשה מלחמה בלתי פוסקת.

# הערה: הים, השמים, בעלי החיים הם ביטוי לתיאורי הסביבה המקיפה את סנטיאגו.

 

*) סנטיאגו ועצמו: כפי שצוין קודם לכן, מאבקו של סנטיאגו מול הדג הוא גם מאבק פנימי. בשל הקונפליקט הפנימי שלו הוא יוצא אל הים ומציב לעצמו אתגר כפול ומכופל כשמרחיק לכת לבדו. הוא נדרש להאבק על מקומו בחברה, על מעמדו כדייג מוצלח, על חוסנו הנפשי והפיסי, על פרנסתו, על כבודו, על רוחו. עם כל המאבקים הללו עליו להתמודד לבדו. כאשר הוא מעיד כי: "האדם צפוי לאובדן, אך לא נוצר לתבוסה",  אנו מבינים כי הוא מאמין שאין הוא צריך להיגרר לתחושת כניעה, ויתור ויאוש גם כאשר הוא מאבד הישג יקר. הוא מרגיש שהרג את הדג משום שזוהי מהותו כדייג, וכך הוא מממש את מהותו הרוחנית והנפשית, ומחזיר לעצמו את תהילתו. 

ראה גם:

הזקן והים \ דמויות מרכזיות

הזקן והים \ אמצעים אומנותיים

 

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות