סיכום וניתוח: שימו לב לסגול הרועד – נתן זך
מתוך: סיכומים בספרות – פרק שירה
שימו לב לסגול הרועד,
מששו את הרוח, היטב
געו בעץ. הוא ירוק ובצמרת
מוריק עוד יותר והגזע
מאוכל מעט אך עודו אוכל בכל פה
את לשד האדמה שאיננה
נראית לעין בעיר.
שימו לב, מששו, געו היטב. כפלים
לשאוף את האור, להאיר
כל ענן. הוא עובר. והלילה
לא יאחר.
בשיר "שימו לב לסגול הרועד" של נתן זך פונה הדובר לנמענים, הקוראים את השיר, ומבקש מהם לשים לב לרגע, לתמונה,שהם בני חלוף. לשאוף את המראה אל קרבם, ולשאוב ממנו כוחות לפני שיאבד. הרגע הזה הוא החיים במלא עוצמתם. הדובר קורא לנמענים לחיות את החיים בעוצמה, לחוות חוויות במלוא עוצמתן, לקלוט את העולם בשלמותו, לראות את הסמוי מהעין. המוות יגיע, לא יאחר לבוא, השאלה היא האם האדם ניצל את חייו, או נתן להם לעבור משעממים ואפורים.
בחלק בראשון של "שימו לב לסגול הרועד", שורות 1-7 הדובר מתפעל ממראה העץ הנמצא בעיר. הוא קורא לנמענים "שימו לב לסגול הרועד" – הסגול הוא צבע נדיר בעיר האפורה. הוא יכול להיות מטונימי לפריחה סגולה של העץ, או שהוא יכול לשקף צבע ייחודי כלשהו. הסגול רועד ברוח, ויתכן שיחלוף עימה. הוא חמקמק. לכן צריך לעצור לרגע, להפנות את כל תשומת הלב אליו בגלל היותו נדיר וזמני.
הנמענים מתבקשים למשש את הרוח. לפנינו סיניסתזיה (מבע ספרותי הממזג ומאחד יחד חושים, כדי להשיג צרוף של משמעויות ואיכויות, שאינם נתפשים בהגיון). הרוח מייצגת את מה שקיומו אינו חומרי.
ההוראה הבאה היא לגעת היטב בעץ. לחוש אותו. העץ בניגוד לסגול ולרוח , הוא דבר מוחשי. הדובר מתאר את עוצמת החיים שבו: למרות שהוא אכול , כבר איננו יפה ומושלם, הוא עדיין אוכל בכל פה, בכל כוחו את לשד (מיץ, עסיס, חיוניות) האדמה, כלומר נאחז במלוא העוצמה בחיים. הנמענים מתבקשים כמו העץ להיאחז בחיים במלא העוצמה. הדובר מדגיש את קיומה של האדמה כמקור החיים, למרות שהיא איננה נראית לעין. העץ ירוק, ובצמרת מוריק עוד יותר. אין הוראה מפורשת לראות, אך תיאור העץ הירוק אכן פונה אל חוש הראיה.
העץ הירוק, הנמצא על האדמה החומה, הפריחה הסגולה, כולם נמצאים בעיר ההומה והאפורה. הדובר נותן לנמענים "הוראות" לעצור ולהתבונן בו, לחוש את הטבע בעוצמתו גם בתוך העיר.
בחלקו השני של השיר בשורה השמינית שוב חוזר הדובר על דבריו: "שימו לב, מששו, געו היטב". לכך נוספת עוד הוראה: "כפליים לשאוף את האור". בדרך כלל האור נקלט באמצעות חוש הראיה, אך כאן מתבקשים הנמענים (באמצעות הסינסתזיה) לשאוף את האור אל קרבם כאילו היה אוויר.
מי שיצליח לשאוף אל תוך תוכו את האור, כלומר את עוצמת החיים המתבטאת בטבע ובמראותיו ,יוכל "להאיר כל ענן", להתמודד עם העננים, (הצרות) המחשיכים (גורמים לסבל) את החיים, לפני שמגיע הלילה, לפני שהמוות מגיע, והמוות לא יאחר.
דרכי העיצוב של "שימו לב לסגול הרועד"
א. המבנה
- השיר קצר, בנוי מבית אחד בלבד. זאת כדי להדגיש את הזמניות, את החד- פעמיות של המראה, של הרגע המיוחד, שמייד יחלוף.
- בשיר גלישות רבות, אשר מדגישות את ההתפעלות של הדובר מאותו מראה חד- פעמי.
- בשיר ישנן חזרות – על ה"הוראות" של הדובר – "שימו לב…מששו… געו..". הדובר חוזר עליהן פעמיים כדי לדרבן את הנמענים לספוג את תוכם את עוצמת החיים.
- כמו כן יש חזרה על שורשים דומים : הגזע "מאוכל" (שרוף או שחוק) אך "עודנו אוכל בכל פה את לשד האדמה". החזרה מדגישה את חיוניותו של העץ, הנאחז בחיים למרות שהוא כבר אכול בחלקו.
שורש נוסף שעליו חוזרים הוא אור. "כפליים לשאוף את האור" "להאיר כל ענן". חזרה זו מדגישה את האור כמסמל חיים מלאים ועשירים, ומנוגד לחושך של הלילה, של המוות.
ב. סינסתזיה – מיזוג ואיחוד חושים, כדי להשיג צרוף מקורי של משמעות ואיכות, שאינם נתפשים בהגיון – "מששו את הרוח", "לשאוף את האור" – אין אפשרות למשש את הרוח או לשאוף את האור. ביטויים אלה מדגישים את השאיפה לשאוף אל תוכו של האדם מארות ותחושות.
ג. הדרגתיות – בשיר יש הדרגה ב"הוראות" שהדובר נותן – לשים לב לסגול החמקמק (שאין הסבר מדוייק מהו), למשש את מה שקיומו אינו חומרי (רוח), לגעת בעץ (מוחשי).
ד. ניגודים – בין האור המסמל את היום, את החיים המלאים אך ארעיים (כלומר בני חלוף) לבין החושך של הלילה, המסמל את המוות הוודאי