סיכום טוב: הציץ ומת / ביאליק

סיכום טוב: הציץ ומת / ביאליק

מתוך: סיכומים בספרות – פרק שירה – שירי ביאליק

הציץ ומת הוא אחד משיריו המפורסמים של חיים נחמן ביאליק שנכתב בשנת 1916 ומבוסס, כמו במקרים רבים אחרים אצל ביאליק, על סיפור ידוע במקורות היהודיים.

הסברים מקדימים להבנת השיר

 

  1. פרד"ס – פשט, רמז, דרש, סוד – כינוי לתורת הנסתר ביהדות (קבלה), בייחוד למעשה בראשית ולמעשה מרכבה, שהם סודות הבריאה והשמיים.  עיסוק בתורה זו נחשב למסוכן והותר רק מגיל 40, ורק למי שהוכשר לכך.
  2.  מקורות השיר:

א.      השיר "הציץ ומת" מבוסס על סיפור ידוע במקורותינו, במסכת חגיגה:  ארבעה נכנסו לפרדס – בן עזאי, בן זומא, אחר (=אלישע בן אבויה)  ורבי עקיבא.  בן עזאי הציץ ומת,  בן זומא הציץ ונפגע (=יצא מדעתו),  אחר קצץ  בנטיעות  (=כפר, חזר בשאלה)   ורבי עקיבא יצא בשלום.

ב.     נ' שערים –  50 השערים.  במסכת "ראש השנה"  נאמר ש- 50 שערי בינה נבראו בעולם.  למשה ניתנו 49 שערים, שנאמר:  "ותחסרהו מעט מאלהים".  משה, אדון הנביאים,  לא הגיע לשער ה- 50 , ששייך לאלוהים בלבד!!!

ג.       בספר שמות ל"ג/ 20  האל אומר למשה:  "לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי!"

  1. פירוש המילה "בלימה" :

א.    בלימה= קצה  (ע"פ איוב כ"ו: " תולה ארץ על בלימה = משהו שהארץ תלויה עליו).

ב.     בלימה = בלי-מה  =  ריק, לא כלום, אפס. (תולה ארץ על בלימה= על לא כלום)

ג.       "בלימה"  כמילת יסוד בקבלה. יש 10 ספירות של בלימה (= עשר דרגות האצילות האלוהית שנברא בהן העולם – מילון אבן-שושן). לספירות העליונות אין סוף עומק ואין סוף גובה…  "מפתן הבלימה" = מפתן הסוד הנצחי.

ד.     בלימה = עיכוב, עצירה, חסימה,  גבול.

  1. פירוש המילה "תרשישים" – מלאכים המופיעים בספר יחזקאל במעשה מרכבה, מהויות עליונות.
  2. "כליל אבני השיש הטהור" (מסכת חגיגה) – סודות התורה, דברי תורה נסתרים ואמיתיים.
  3. ספר הזוהר – ספר היסוד של ספרות הקבלה ותורת הנסתר היהודית.  מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי (מאה 2), אך למעשה חובר בספרד במאה ה- 13.  כתוב כפירוש לתורה ולמקצת המגילות).

תוכן השיר

 

בשיר "הציץ ומת" יש יסוד סיפורי מובהק.  הוא מגולל את סיפורו של בן עזאי שהסתכן בניסיונו להיכנס לפרדס, לתורת הנסתר.  דרכו בפרדס בעל 50 השערים מתוארת כדרך חתחתים, רצופת מכשולים, וליתר דיוק "מכשולים בריבוע":  לא סתם  תהומות, אלא "תהומי תהומות", הררי-הרים, חרבות, נחשים (בתים 1, 2 ).  התרשישים –  מלאכים, ישויות עליונות – נחרדו מפני העזתו-חוצפתו להגיע לשער ה- 50,  שער שמאחוריו מסתתר האל,  שער שאף למשה, אבי הנביאים,  לא הותר להגיע אליו!  והם נדהמים:  "היהרוס"  (=היעז)?  –  בית 3.

בן עזאי נחוש בדרכו למקום שהוא מעבר לזמן ולמקום, לטוב ולרע, לראשית ולאחרית, לאור ולחושך. כל מבוקשו הוא להגיע לשער ה- 50, משכן האל (בית 5),   וזאת למרות כל המכשולים ההולכים וגוברים מסביב : קשיים פיזיים ונפשיים (החשיכה, הלפיד הדועך, הדרכים המשתבשות, העייפות, רוחו המטה להישבר – בתים 6 – 8 ). בחתירתו להגיע לאותו מקום מיוחל, המקום שבו נמצא האל, תשים כוחותיו, והוא זוחל על גחונו ומלחך עפר כנחש (שהוא שורש הרע, שורש הגירוש מגן עדן – בית 8).

בכוחות אחרונים, ובטרם ידעך הלפיד מגיע בן עזאי אל השער ה- 50 , שמאחוריו "כליל אבני השיש הטהור" (סודות התורה, דברי תורה אמיתיים – בית 10),  וכל משאלתו היא להציץ  בעינו מוכת הזוהר (רמז לספר הזוהר) מעבר לשער ה- 50 , מעבר לפרגוד – להציץ  אל  המקום האסור. בהיסוס רב, בחיל וברעדה, ואחר כך בהתחזקות הרוח, הוא דופק על השער, מציץ פנימה… ומת!!!

"ותצנח גופתו… על מפתן הבלימה" (בית 12).

משמעות השיר

מדוע בן עזאי "הציץ ומת"?  מה קרה מעבר למפתן הבלימה?  האם מת בנפשו או בגופו?

כמה אפשרויות:

  1. קורצוויל –  ה"בלי-מה"  היא "לא כלום",  "ריק".  בן עזאי נדהם לגלות שאין מעבר לשער ה- 50 דבר.  מה שראה שם הוא ריק. הוא הבין שהכל אשלייה. כגודל הציפיה – כך גודל האכזבה. כוחו לא עמד לו בגילוי אמת קשה זו,והוא איבד את משמעות החיים.  מה שנותר לו הוא למות מצער (פיזית או נפשית).
  2. משמעות החיים היא בחיפוש אחר משמעות, בדרך, בתהליך.  כשבן עזאי הגיע לסוף התהליך והגשים את יעדו, איבד את משמעות החיים, שהיא החיפוש עצמו, ולכן הוא מת.
  3.  "בלימה" = עיכוב-עצירה-חסימה, קצה, גבול. עליה תלוי העולם,  וכן "בלימה" כספירה אלוהית עליונה בתורת הקבלה   –  בן עזאי העז בחוצפתו לחצות את הגבול , רצה להגיע לאלוהים, להיות אלוהים, לראות את מה שמעבר לפרגוד, את מה שאסור לו לראות!!!  השער ה- 50 נועד לאל בלבד, ולא לאדם.  בן עזאי חטא בחטא הגאווה והיהירות – התיימר להיות אף יותר ממשה רבנו, אבי הנביאים, שאפילו לו ניתנו לו 49 שערים בלבד, כי "לא יראני האדם וחי"!  הוא רצה לעבור את שער ה- 50.

ללמדך:  אי אפשר לראות את מה שמעבר ולחיות!  חדירה לתחום האלוהי והתערבות במעשי האל – סופם קטסטרופה ( בדומה לטרגדיה יוונית).  על האדם להבין שיש גבול למה שמותר לו לעשות (לדוגמה הנדסה גנטית).  מן הראוי שידיעת האמת המוחלטת תישאר בחזקת סוד.   בן עזאי התיימר  לפרוץ את הסוד האלוהי השמור ביותר, לעבור את גבול המותר, את המידה הנכונה, הציץ ומת!!!

      ולסיכום:  במופלא ממך אל תדרוש!!!

דרכי מבע בשיר "הציץ ומת"

  1. יסוד עלילתי  (שיר סיפורי שיש בו מתח והתפתחות : התחלה, סיבוך, שיא והתרה.  כמו כן קיים שיח פנימי:  הרהורי התרשישים, הרהוריו).
  2.  שימוש במקורות קבליים  שונים (תורת הנסתר). כבר בשם השיר נרמז סיפור הארבעה בפרדס. במילים "עז-נפש" ו"ויעז" – מסתתר שמו של בן עזאי.
  3. שימוש בלשון המקרא בחלק גדול מהשיר –  נכתב כסיפור מקראי תמים, אך מאחוריו משמעות קשה  ("לא יראני האדם וחי").
  4.  ארמזים מקראיים  וארמזים ממקורות אחרים –  א)  החרבות בשערים הם ארמז לחרב המתהפכת בגן עדן שאחרי הגירוש (בראשית ג').  שמא גיבורנו רוצה להגיע אל הבלתי אפשרי – אל גן העדן האבוד, שממנו גורש!!!   ב)  הנחשים – מסיפור גן עדן.  ג) "לפני ולפנים" – קודש הקודשים.  לשם נכנס רק הכוהן הגדול ביום הכיפורים.   ד)  "גנזי גנזים" – המקום הגנוז ביותר, מקום משכן האל (מסכת חגיגה).
  5. הפתעה בסיום הטרגי  המתואר בקצרה.  (זה פתאומי, למרות שהמוות נרמז כבר בכותרת).
  6. מבנה – 12 בתים בעלי מבנה קבוע.  בכל בית 4 שורות – שורה ארוכה ושורה קצרה – משקל קינה (אולי כרמז מטרים לסוף הטרגי).  ניגוד בין המבנה ההרמוני לבין התסבוכת שלתוכה נקלע גיבורנו (מעין אמצעי איפוק).
  7. יסוד של חדירה  לפני ולפנים –  חזרה 3 פעמים על הפועל "חתר", והופעת פעלים מאותו שדה משמעות:  נכנס, בא, הגיע.  בן עזאי מסתכן לחדור למקום לא לו. הסגת גבול מסוכנת, קטלנית.
  8.  פירוט רב, בעיקר פירוט הקשיים השונים. חדירתו היא על אפם ועל חמתם של הקשיים.   כך מובלטות העזתו ועקשנותו, שסופן רע ומר.
  9. כפלי מילים – להעצמה ולהמחשת המכשולים וגבולות החדירה:  תהומי-תהומות,  הררי- הררים, לפני ולפנים, גנזי גנזים.
  10. מוטיב החשיכה ההולכת ומאיימת  (הלפיד הדועך – אוד עשן – מוזכר 4 פעמים ). החשיכה כרמז להסתבכות ולטעות הנובעות ממנה. כל הדרך מתחילתה – בטעות יסודה.  בן עזאי  היה עיוור למעשיו, ואור הלפיד המפזר את החשיכה הוא אור מדומה. (היער והחשיכה כסמל להסתבכות ב"האדונית והרוכל" מאת עגנון).
  11.  כפל משמעות בשימוש במילים. לדוגמה:

א)    " היהרוס "  – א.  היעז בחוצפתו להגיע לשער ה- 50?  (שמות י' –  האל מבקש ממשה להזהיר את העם במעמד הר סיני: "פן יהרסו אל ה' לראות, ונפל ממנו רב…")     ב.  רמז להרס שיבוא בסוף – הקטסטרופה בעקבות חטא הגאווה.

ב)       "חתר"  –   א.  חדר, פרץ  (אולי פרץ את גבולות המותר).  ב.  חתר נגד האל בעזות מצח (בניסיונו לחפור ולהגיע אליו).

  1.    דימוי –  זוחל כנחש  (והמשתמע מכך – רמז מטרים לחטא ולעונש).

 13.      ניגודים  ואירוניה –   מה שהתחיל כביכול באור,  הסתיים בחושך מוחלט  (חושך סמבולי). כל

         הדרך   הארוכה שתחילתה  היתה מלאת התקווה–  הלפיד – הביאה אותו לעברי פי  פחת!

       הלפיד המבטיח הפך לאוד עשן !!!

סיכומים נוספים של שירי ביאליק: אחרי מותיהכניסיני תחת כנפךהקיץ גוועוהיה כי יארכו הימיםבעיר ההריגהים הדממה פולט סודותעל השחיטהלא זכיתי באור מן ההפקרלבדיואם ישאל המלאךזריתי לרוח אנחתילנתיבך הנעלםלא ביום ולא בלילהצפורת

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות