סיכום: אדורנו והורקהיימר – תעשיית תרבות: נאורות כהונאת ההמונים

סיכום מאמר: אדורנו והורקהיימר – תעשיית תרבות: נאורות כהונאת ההמונים

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

חברי אסכולת פרנקפורט טבעו את המונח "תעשיית התרבות" או "חרושת התרבות" בכדי לציין את המסחור ההמוני של תוצרי התרבות במאה ה-20. נקודת המוצא של אדורנו והורקהיימר במאמרם "תעשיית התרבות: נאורות כהונאת ההמונים" היא שהחברה מטביעה את חותמה בכול. תעשיית התרבות כולה נועדה על מנת לבטא ולשרת את מטרותיהם של בעלי ההון והשליטה. התאגידים המסחריים שולטים בכל ביטויי התרבות על מנת לייצור ולהגדיל רווחים. תוצרי התרבות מיוצרים בפס ייצור תעשייתי שיוצר אחידות בכל תחומי החיים ומפיק מוצרים נחותים אשר תעשיית התרבות מציגה אותם כמוצרים ייחודים וחדשניים.

למעשה, תעשיית התרבות מייצרת מוצרי תרבות זהים אחד לשני בסטנדרטים שלהם. היצרנים טוענים שתוצרי התרבות נתפרים על פי דרישת הקהל בעוד שבפועל המוצרים הם שמעצבים את הטעם והדרישות של הקהל. כמו כן, תעשיית התרבות מייצרת סוגים שונים של תוצרים אחידים כדי שכל צרכן ירגיש שיש משהו שמתאים בדיוק עבורו. בצורה זו לא יוכל הצרכן להימנע מצריכת המוצרים שבפועל לא שונים זה מזה מבחינת איכות אלא רק באופן השיווק והפילוח של הקהל. מגוון המוצרים שתעשיית התרבות משווקת ומציעה לקהל הוא מגוון למראית עין בלבד, כלומר מגוון שנועד ליצור אשליה של תחרות חופשית ובחירה חופשית של הצרכן בעוד שבפועל מדובר בתוצרים שהם זהים לחלוטין.

הקולנוע יוצר מוצרים שנתפסים על ידי הצופים או הקהל כמציאות עצמה כך שזה מצמצם את המחשבות והדמיון של הקהל ומשאיר מעט מקום לפעילות מחשבתית, ביקורתית. כלומר הכול מכוון לכך שהצופה יצפה באופן אוטומטי, מתוך צריכה שהיא לא פאסיבית אבל לא מלווה בחשיבה ביקורתית אלא בניסיון לעקוב אחר העלילה ורצף האירועים שבתוכה. תעשיית התרבות נועדה להעסיק את מחשבותיהם של העובדים, הצרכנים משעות סוף יום העבודה ועד לתחילת יום העבודה שלמחרת. היא משאירה את הצרכנים באורח מחשבה שתואם את פס הייצור התעשייתי שאליו הם כבולים רוב שעות היום. לכן אופי והסגנון של תוצרי תעשיית התרבות יהיה זהה לאופי של עבודות של רוב קהל הצופים. תעשיית התרבות תעשה זאת באופן שבו האדם מרגיש הנאה ולכן מרגיש שעושה זאת מבחירה.

התרבות ותוצריה משעבדים את נפשו של האדם ולא את גופו. לכאורה אומרים החוקרים האדם נהנה מחופש מחשבה ומתחושה של בטחון קיומי אבל למעשה כל מי שאורח החשיבה שלו שונה מהאידיאולוגיה הדומיננטית מוצא את עצמו מחוץ למערכת. לכן רוב האנשים מעדיפים (שלא במודע) לאמץ את הערכים, אורח החשיבה והמודלים לחיקוי המסופקים להם על ידי המעמד השליט דרך תעשיית התרבות.

יצרני התרבות מעדיפים להימנע מחידושים ולחזור שוב ושוב על תכנים ופורמטים שנוסו בעבר והצליחו. מבחינת תעשיית התרבות כל מוצר חדש הוא בבחינת סיכון עסקי ולכן מעדיפים לחזור על הפורמטים הקיימים ולכל היותר להציג אותם כמשהו חדש ומפתיע שטרם נראה כמותו. תעשיית התרבות מבטיחה לצרכנים הבטחות שהיא לא מקיימת: שעשוע, בידור ואפילו ריגושים ארוטיים.

הבידור שתעשיית התרבות מייצרת נועד לספק לקהל בריחה מחיי היומיום ולשכוח את הקשיים והצרות, אך בפועל צריכת הבידור בעצם מרחיקה את האדם מהמחשבה על שינוי אפשרי והתנגדות למצב זה. הבידור לא מצליח להביא לשינוי ולהפוך את החיים ליפים יותר. הבידור מונע שינוי חברתי. תעשיית התרבות מציגה את השחקנים ככאלה שהמזל שיחק להם. שחקנים שעלו לגדולה באופן מקרי, בניגוד לכל הסיכויים. הדבר הזה גורם להרבה צופים להאמין שיום יבוא והמזל ישחק גם להם, או לחילופין הצופה מעדיף לשמוח בשמחתם של אלה שזכו לעלות לגדולה. מצב כזה מעמיד את תעשיית התרבות כמנגנון שקובע גורלות וממליך מלכים אפילו אם זה לתקופה קצרה.

תעשיית התרבות מגלה חוסר סובלנות כלפי כל מי שלא מצליח לנהל את חייו בהתאם לכללים של השיטה הקפיטליסטית. כך למשל העניים בחברה לא מוצגים כתוצר של השיטה אלא מתוארים כעצלנים, חריגים ראויים לחשד ואפילו לבוז.

התרבות הופכת לסחורה. צריכה, פעולה אותה נוקט הצרכן ומטרתה להשיג הערכה חברתית, כאילו לרכוש נכסי תרבות. כלומר צריכת התרבות נעשית לא לצורך של הנאה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות