סיכום: ארווינג גופמן – על מאפייני המוסדות הטוטליים

סיכום מאמר: ארווינג גופמן – על מאפייני המוסדות הטוטליים

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

"על מאפייני המוסדות הטוטליים" של ארווינג גופמן מבוסס על תצפית שהוא ערך במוסדות חוסים פסיכיאטריים בארה"ב.

גופמן מתאר את "עולם החוסה" אשר עם הכניסה למוסד הטוטאלי עובר שינוי תרבותי, שאינו זהה לתהליך ה"תירבות" (סוציאליזציה) הרגיל. חוסה השוהה במוסד תקופה ארוכה ייתכן ויעבור תהליך של אי-תרבות- לא יוכל להתמודד עם מאפייני העולם שמחוץ למוסד אליהם יחזור בשחרורו. למעשה, יוצר המוסד הטוטאלי מתח בין עולם הבית לבין עולם המוסד ומשתמשים בו כמנוף לניהול החוסים.

בעת הכניסה למוסד מתרחש נישול תפקידי לחוסה, יצירת מחסום בין חיי הבית לחיי המוסד באמצעות סדרת השפלות שעובר החוסה בכניסתו. הנישול לא מאפשר לחזור לעולם שבחוץ באופן מלא, מפני שהרי החוסה יאבד חלק מתפקידיו האזרחיים. בנוסף, מתרחשים פעולות של "תהליכי קבלה" מצד הצוות, שנקראים גם גיזום או תכנות. אלו הן שיטות ליישור קו של החוסה עם המערכת, הכוללים תהליכים של רישום המכליל את האדם בהשתייכותו לקבוצת בני האדם ומתעלמים מזהותו העצמית כאדם.

אנשי הסגל ידגישו את מבחן הציות בכדי ליצור אצלו נכונות והשפעה נוחה וקלה, בתהליך זה מבהיר הסגל לחוסה את מיקומו ע"י נישולו מהעצמי ומרכושו. תהליך הקבלה ומבחני הצייתנות עלולים להתפתח לסוג של חניכה המכונה "קבלת פנים"- סיפוק תמונה ברורה של מצבו של החוסה המצוקתי מצד הסגל/חוסים אחרים. בתהליך זה "עוזבים את"- נישול מרכוש ומהעצמי כמו גם השם הפרטי של האדם, ו"מקבלים של"- תחליפים שמספק המוסד לחוסה במקום סממני העצמי ורכושו. התחליפים מגיעים לרוב במצב בלתי הולם. חוסים נדרשים להחליף את מגוריהם בכדי שלא יקשרו לתחליפים שמסופקים להם וייצרו לגביהם שליטה מכיוון שהפרט זקוק ל"ערכת זהות" לניהול החיצוניות שלו.

בנוסף לדיכוי העצמי ע"י אובדן ערכת הזהות, קיים דיכוי עצמי פיזי של הגוף, כמו ע"י קעקועים, ואלו נועדו ליצור תחושה של חוסר בטחון לשלמות הגופנית. אובדן העצמי מטרתו לגרום לפרט למנוע ממנו להציג לאחרים את דמותו שבשגרה.

אמצעי נוסף לדיכוי הוא החשיפה המזהמת. חילול הטריטוריה של העצמי במוסד באה לידי ביטוי בפריצת הגבולות של העצמי מסביבתו וכך שהתגלמות העצמי מזדהמת. החשיפה באה לידי ביטוי בכמה גורמים:

  1. הפרת הידע הפרטי בנוגע לעצמי- תיעוד עובדות על העצמי בתיק האישי, למשך- ווידויים חברתיים במסגרות פסיכיאטריות.
  2. קהלים חדשים לומדים על העצמי באופן ישיר- היעדר דלתות בשירותים ובין תאי מאסר, החוסה תמיד בטווח ראייה ושמיעה.
  3. חוויה פיזית ישירה- זיהום פיזי כמו ניקיון השתן של הפרט, נטילת תרופות בהכרח ואכילת אוכל שלא לטעמו של החוסה- הזנה כפויה. לסיכום שיטת דיכוי זו, כשגורם הזיהום הוא אדם אחר החוסה מזדהם ע"י היחסים החברתיים הכפויים ועל ידי המגע הבינאישי.

עד כה דן גופמן בצורות דיכוי והשפלה המכשילות את תפיסת העצמי הקודמת של האדם. כעת, יתייחס לצורת דיכוי אחרת- שיבוש הקשר הרגיל בין הפרט המבצע לבין ביצועיו.

  1. לולאתיות: שיבוש בו סוכן יוצר תגובה הגנתית אצל החוסה, ובהמשך מתייחס אל התגובה הזו בדיוק כמטרת ההתקפה הבאה שלו. הפרט מוצא שתגובתו ההגנתית להתקפה על העצמי שלו הפכה לחלק מהסיטואציה: הוא אינו יכול עוד להגן על עצמו בצורה רגילה, כלומר ע"י יצירת מרחק בינו לבין הסיטואציה המבזה. הלולאתיות מאפיינת את התנהלות הפרט במוסדות באמצעותה מושלכת תגובת החוסה למצבו הוא אל תוך הסיטואציה בה הוא נמצא, והוא אינו רשאי לייצר את ההפרדה הרגילה של שלבים שונים של פעולה.
  2. משטור ועריצות- אדם נאלץ להסתכל אחורה כדי לשמור על עצמו מביקורת ומסנקציות בעת התקדמותו בחברה האזרחית. הפרט יבצע "כלכלה אישית של פעולות"- תכנון פעולותיו בהתאם לחברה ולטעמו האישי. אולם במוסד הוא כפוף לשיטור ולשיפוט הצוות המפקיעים ממנו את האפשרות לאזן את צרכיו. למעשה הפיקוח החברתי אימתני יותר מבחיים האזרחיים. דרך להפרעה לכלכלת הפעולות של הפרט היא החובה לבקש רשות או אספקה עבור פעילויות שוליות של הפרט (דבור בטלפון), הפרט כנוע ולא טבעי מכך מכיוון הצוות.

מוסד טוטאלי דומה לביה"ס משלים, אך מעודן יותר. 2 היבטים של נטייה זו לרבות אכיפה פעילה של כללים:

  1. כללים הכורכים בחובה לבצע את הפעולה המווסתת בתיאום עם שאר קבוצות החוסים ומכונים משטור.
  2. הכללים נאכפים במערכת סמכות מהסוג המדרגי בין חברי הצוות, כך מוגברת תדירות הפעלת הסנקציות.

נצפה שבעיקר חוסים חדשים יחיו בחשש מתמיד משבירת החוקים ותוצאותיה- כמו פגיעה גופנית. החוסה יתרחק מתקריות כאלו עד כדי התרחקות ממעגלים חברתיים.

שלושה עניינים נוספים מתעוררים עם תיאור תהליכי ההשפלה:

  1. מוסדות משבשים ומשחיתים דווקא את אותן פעולות המאמתות בחיים האזרחיים עבור הפרט וסביבתו שהוא השחקן השולט במעשיו. הכישלון ביכולת השליטה הזו עלול לעורר אימה לירידה בדרגה הגילאית.
  2. אובדן גורמי נוחות, כמו מיטה רכה, משקף את אובדן ההחלטיות העצמית והעובדה שאלו יחזרו לפרט בשחרורו. למשל- יהודים במחנות יוכרחו לשיר שירים אנטישמיים- ויתרו על רצונם העצמי.
  3. שפה- החוסה יאבד את השליטה על ההבעה העצמית וגם יגלה שקיימת שפה כפולה –אוצר המילים המשמש למשטור חייו מקבל אצל הצוות ניסוח אידיאלי השם לאל את המשמעות הרגילה של השפה.

סוגי רציונל המופעלים כדי לתקוף את העצמי מחלקים את המוסדות ל-3 קטגוריות שונות:

  1. מוסדות דתיים וההשלכות שלהם על העצמי- עוסקים באופן ישיר בתהליכי השפלה, שיש להם ערך מיוחד עבור החוקר.
  2. מחנות ריכוז, בתי סוהר- ההשפלה מתקיימת לשם כוחה המשפיל, האסיר לא מקבל או מאפשר הרס עצמי שלו.
  3. מוסדות טוטליים אחרים- רציונל של השפלה המתבסס על היגיינה, אחריות לחיים, ביטחון.

הפגיעה בעצמי מתאפשרת בשלושת הקטגוריות.

עד כה התייחס גופמן לשני נושאים: תחושת חוסר האפקטיביות האישית של החוסה והיחס שבין רצונותיו לבין האינטרסים האידיאלים של המוסד הטוטלי. הקשר ביניהם משתנה- אדם יכול להיכנס למוסד באופן התנדבותי ולגלות שאינו רשאי לבצע החלטות, במקרה אחר דתי החוסה מתחיל מכוונה אישית וממשיך עם הכוונה הזו. למוסדות חשיבות בחיי האזרחים של החוסים.

3 מרכיבים של מערכת הפריבילגיות הנהוגה במוסד הטוטלי:

  1. חוקי בית- מפרטים את אורח החיים הקפדני. תהליכי הקבלה בדר"כ יכינו אותו לחוקים.
  2. פרסים ופריבילגיות הניתנים בתמורה לציות לחוקים.
  3. הענישה.

עונשים וזכויות הם צורת ארגון ייחודית למוסדות אלו. רעיון השחרור מהמוסדות מובנה בפריבילגיות. עונשים וזכויות מובנים למערכת העבודה ומגורים. מערכת הפריבילגיות רציונאלית. הן מפתחות סלנג מוסדי.

מערכת הסתגלות משנית- פעולות שמטרתן אינה קריאת תיגר על הסגל, אלא הן מאפשרות לחוסים להשיג סיפוקים אסורים או סיפוקים מותרים בדרכים אסורות. ההסתגלות הזו מספקת לחוסה הוכחה שהוא עדין חשוב ועומד בזכות עצמו ושולט על סביבתו. לפיכך, ניתן להסיק שקבוצת החוסים פתחה פיקוח חברתי מסוים א-פורמאלי המונע מיידוע של הסגל במשניות של האחרים. לדוג' הקנטה קבוצתית- משפת אחווה ודחיית הצוות.

המוסד מגביל היווצרות קליקות, קיימת אנומיה והחוסה אינו יכול לסמוך על רעהו.

גרסאות של הסתגלות אישית:

  1. נסיגה מצבית- טקטיקה בה החוסה מסיג את תשומת ליבו מכל הדברים שאינם נמצאים סביבו באופן מידי, ומייחס פרספקטיבה שונה מזו של אנשים אחרים המצויים סביבו. לרב ההסתגלות בלתי הפיכה.
  2. גישת העקשנות- החוסה מאתגר את המוסד ומסרב לשתף פעולה עם הצוות על ידי הבעת עקשנות המלווה במורל אישי גבוה.
  3. קולוניזציה- החוסה תופס את דוגמית עולם הבחוץ מהמוסד כתמונה שלמה. חוויות העולם מבחוץ מדגימות את יתרונות העולם מבפנים, כך שנמנעת אי התאמה בין העולמות.
  4. המרה- מנסה לשחק את תפקיד החוסה המושלם לסגל.

תרבות החוסים:

  1. היווצרות דאגה לעצמי: יצירת סביבת כישלון אישי, החוסה ינטה לפתח עלילה של הצטדקות כדי להסביר את עמדתו, עליה יחזור באופן קבוע.
  2. תחושה שזמן השהייה במוסד הינו זמן שנגזל מחיי החוסה- יגלה את הזמן הזה מחייו.

ולסיכום…

מאפיין טוטאלי או כוללני מסומל על ידי המחסום המוטל על ידי יחסים חברתיים עם העולם שבחוץ על ידי ההפרדה וחסימה של דלתות, גדרות וכדומה. כאלו יכולים להיות: מוסדות סיעודיים, מוסדות אשפוז, מוסדות כליאה, מוסדות יצרניים ומוסדות מפלט או פרישה.

המאפיין אותם זה התמוטטות הזהות הקודמת, פירוק זהותי, נישול תפקידי. החוסה הנכנס למוסד נאלץ לנטוש את ה"אני" החברתי הרגיל ולקבל את ה"אני" הנכפה על ידי המוסד.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות