סיכום מאמר: רלף דרנדורף – תפקידו של הקונפליקט החברתי

סיכום מאמר: רלף דרנדורף – תפקידו של הקונפליקט החברתי

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

קונפליקט הוא תופעה חברתית בלתי נמנעת. מהם המשמעויות של קונפליקט? האם זה דבר טוב לחברה? הקונפליקט החברתי מאיים על החברה משום שהוא יוצר ומבטא אי יציבות, אולם הקונפליקט הוא בלתי נמנע (אין אפשרות לחמוק מקונפליקט אפילו בחברות בעלות רמה של גבוה של הסכמה). כלומר, לקונפליקט יש תפקיד בונה ומעצב – הוא יכול להביא להתקדמות החברה. המאמר עוסק בשני היבטים של הקונפליקט:

  1. תרומתו של הקונפליקט לאינטגרציה של המערכת החברתית
  2. תרומתו ליצירת שינוי.

קונפליקט מיצר אינטגרציה בחברה: שיקום של יציבות. כאשר קבוצות דורשות את מקומן וכוחן בחברה נוצר דיון חברתי בונה ומקדם. הקונפליקט תורם לסטטוס קוו, הקונפליקט הינו כלי "נסבל" להשגת ושמירה על היציבות החברתית.

הקונפליקט מניע שינויים היסטוריים.

לדעת הכותב, קונפליקט הוא טוב לאדם ולחברה! הוא מודע לכך שנעשה כאן שיפוט ערכי אך מצדיק את זה בכך שקונפליקטים בין המעמדות ובין האדם לבין עצמו מביאים לשינוי, שיפור ופיתוח יצירתי של  הקיים.

הקונפליקט הינו בעל יכולת להיות בכל מקום באותו הזמן. אם כן מהו קונפליקט הבין מעמדי? כיצד ניתן להבחינו מדברים דומים? הקונפליקט לא שונה מתחרות והתחרות, הינה בסך הכל קונפליקטים ממוסדים (מאבק ממוסד על הישג או ניצחון). בנוסף, ישנו הבדל בין קונפליקט בתוך החברה וקונפליקט על (בנוגע) לחברה/מערכת. לצורך המאמר הזה, קונפליקטים בין מעמדות ינותחו כקונפליקט על החברה עצמה.

אלימות ועוצמה: יכולתו של הקונפליקט להשתנות:

מרגע שקבוצות מסוימות מעוניינות בשינוי ומתארגנות כדי ליצור שינוי חברתי נוצרת השפעה על מאזן הכוחות ומתחיל שינוי במבנה החברה. אלימות ועוצמה הם מאפיינים מובחנים של כל קונפליקט. הסיכוי לאלימות הולך וקטן ככל שהקבוצה יותר מעורה בחברה. עוצמת הקונפליקט עולה ככל שיש יותר קשר והכרה בין הצדדים.

ה"עוצמה" היא רמת המעורבות והפעילות של הקבוצה/ צדדים. עצמתו של הקונפליקט תלויה גם במה שהצד המורד עשוי להפסיד (מחיר הכישלון) לאומת זאת, האלימות היא תוצר של הכלים בהם בוחר מנהיג הקבוצה להשתמש. האלימות הכלולה במאבקים מעמדיים היא רק חלק בעימות בסולם אלימות אופציונאלי (שיכול להגיע עד למלחמת אזרחים) כמו כן, ישנה חשיבות רבה להקשרים פוליטיים, ככלול הקיימת יותר הכרה בזכותה של קבוצה להיאבק כך יפחת הסיכוי שלה לנקוט באלימות. אם כן, נראה כי למבנה הפוליטי של החברה יש השפעה על העוצמה והאלימות הכלולים במאבקים החברתיים שבה.

סוגים והקשרים שונים של קונפליקט:

על מנת להבין קונפליקט יש להסתכל בהקשר הכללי במסגרתו הוא צמח. בהקשר זה יש לחלק את המצבים החברתיים למצב פלורליסטי- מצב שבו האדם יכול להיות שייך למספר קבוצות שונות במקביל (למשל כנסיה ומקום עבודה) אל מול מצב כפוי/ חופף בו הקבוצות חופפות אחת את השנייה ואין למעשה הבדל ביניהן, למשל כשהשייכות למדינה ולכנסייה מבטאים למעשה חפיפה בערכים ובמטרות ולא מדובר בשוני מהותי. קונפליקטים חברתיים מקבלים אופי שונה בהתאם להקשר זה (אם הם חלק ממערך חברתי פלורליסטי או כפוי) לדוגמה- במאבק בתוך מדינה יתכן מצב בו העשירים נאבקים בעניים, הדתיים בחילוניים והעירוניים בכפריים. במצב זה יש סיכוי טוב שהעירוניים הם גם העשירים וגם החילוניים! כך יש חפיפה של זהויות המביאות לכך שאנשים נאבקים על נושאים שונים, אך בקרב מחנות קבועים. ניתן לומר כי ככול שיש יותר פלורליזם בהקשר זה כך קטן הסיכוי לאלימות במסגרת קונפליקט (המחנות פחות מוגדרים ומובחנים). מצד שני, ככול שיש יותר חפיפה מסוג זה במערכת החברתית גדלה עוצמתו של הקונפליקט. ניראה כי פלורליזם, העדר חפיפה בן הגדרות וזהויות שונות מונע את הפיכתו של הקונפליקט למאבק חוצה גבולות כמו למשל המאבק שמרקס מתאר כאידיאלי (מאבק הפועלים הבין לאומי).

סמכות וחלוקה של מענקים ומתקנים:

בבואנו להבין מאבקים בן מעמדות יש לקחת בחשבון את הקשר בין הכנסה למעמד חברתי. הרעיון המרכזי הוא כי יש חפיפה בן מעמדות חברתיים לרעיונות מעמדיים וכי המשאבים והסמכות מתחלקים בהתאם (כשהמעמד הגבוהה זוכה לאכוף את סמכותו). נראה כי חלוקה של משאבים היא מוקד מרכזי לקונפליקטים ולאופי החלוקה יש השפעה על אופי הקונפליקט. ככל שחלוקת המשאבים מאיימת ופוגעת יותר בקבוצה חברתית כך תגדל עוצמת הקונפליקט. אם מדובר בקבוצה בעלת סמכות, העוצמה תבוא לידי ביטוי באופן שונה, לא אלים. שוב, גם במאבקים סביב סמכות וחלוקת משאבים נראה כי פלורליזם (העדר חפיפה בין זהויות) ממתן קונפליקטים. ככלל: ככל שיש קשר חלש יותר בין סמכות ואספקטים שונים של מעמד סוציואקונומי כך הולך וקטן הסיכוי לקונפליקט עוצמתי. במילים אחרות- יש קשר חיובי וחזק בין סמכות לבין עוצמתם של מאבקים חברתיים.

ניידות אל מול נייחות: חברה חסרת מעמדות

חברה ללא מעמדות היא רעיון מרכסיסטי בסיסי. הרעיון יכול להיות שני דברים: 1. חברה בה אין חלוקה של סמכות באופן שיכול ליצור מאבק פנימי (חלוקה שווה של הסמכות בן כל התושבים) 2. סוג חברה בה יש מנהיג בעל סמכות אך היא לא לתמיד ויכולה להילקח ממנו ולעבור חלוקה מחדש. הדוגמה במאמר היא של מזכיר בקיבוץ!

ניידות חברתית מול נייחות חברתית בהקשר למעמדות חברתיים. יש כמובן קשר בין המשפחה אליה נולדת למעמד החברתי שאתה שייך אליו. אולם, מוביליות חברתית עומדת כנגד קונפליקט חברתי. ככול שיש יותר אפשרות למוביליות, כך יש פחות סיכוי להיווצרות קונפליקטים. מנקודת מבט של מוביליות חברתית ניתן להבחין בשני סוגי מעמדות:1. מעמד אריסטוקראטי- מעמד שמחזיק ושומר על הסמכות. 2. מעמד דמוקרטי-  אשר יחידים ממנו יכולים להשתלב במעמד השולט. חלוקה זו דומה לחלוקה של וובר בין מעמדות פתוחים לבן מעמדות סגורים. אם כן, ישנם מעמדות אליהם אפשר להשתלב וישנם מעמדות סגורים בפני שינוי. כמובן, יש קשר בין הפתיחות של המעמדות בחברה לבין העוצמה של הקונפליקטים שיתעוררו בה. ככול שיש יותר סיכוי למוביליות חברתית יש פחות עוצמה לקונפליקט וסיכוי לאלימות במסגרתו.

הסדרתם של קונפליקטים בין מעמדות:

ההסדרה והרגולציה של קונפליקטים בחברה משפיעה יותר מהכול על מידת האלימות של הקונפליקט. דרכים של החברה להסדיר קונפליקטים:1. בחברה ישנו מושג של שאיפה לפיתרון של קונפליקטים, אולם, המבחן המרכזי לפיתרון של קונפליקט הוא האם הבעיה לא חזרה על עצמה (למשל- שביתת הסטודנטים לא יכולה להיחשב פיתרון של קונפליקט כי הבעיה חזרה על עצמה) 2. דיכוי של קונפליקט- לדעת הכותב לא יתכן דיכוי לטווח הרחוק של קונפליקטים וכל דיכוי יגרור או מהפכה או שינוי איטי ותהליכי.

כאשר ישנו ניסיון לטפל ולהסדיר את הקונפליקט ישנם 3 תוצרים משמעותיים: 1. כאשר יש ניסיון לטפל בקונפליקט דרך חתירה למחנה משותף ולערכים חברתיים מוסכמים והרמוניים (כולנו אחים… אנחנו עם אחד וכדומה) זה בדרך כלל גורם להגברה של האלימות הכרוכה בקונפליקט. 2. ככול שיש יותר קבוצות מתנגדות בגוש אחד של קונפליקט יש יותר קושי להגיע להסדר. בנוסף יש נטייה לכל קבוצה להתמסד וזה משפיע על הדרך והרצון להפעיל אלימות . ניסיון להסדיר את הקונפליקט יכול להביא להתמסדות של הקבוצות המתנגדות. 3. על מנת להגיע הסדרה של הקונפליקט הקבוצות מסכימות על כללי משחק ברורים. כללי משחק אלו היו אפקטיביים רק כל עוד שני הצדדים בקונפליקט זוכים לתנאים שווים.

 דרכים ואופנים להסדרת קונפליקטים:1. הקמה/ ייסוד מוסד בו שני הצדדים יכולים להיפגש על בסיס שווה (מעיין פרלמנט) שימוש בגישור כזה מפחית באופן משמעותי את הנטייה לקונפליקט אלים. 2. תיווך והכנסת גורם שלישי – נחשבת לדרך טובה יחסית להגיע לפיתרון של קונפליקטים. ככלל הכותב טוען כי גישור והסדרה של קונפליקטים הם בעלי סיכוי גבוה להיות ברי השפעה.

שליטה על ידי קבוצה ושינוי מבני:

ההנחה היא כי כל קונפליקט יוצר שינוי במבנה של החברה, בין אם זה שינוי מתוך החברה או שינוי של החברה. לשינוי חברתי שני רבדים, האחד ברמה הרעיונית ערכית והשני פרקטי. בהקשר זה יש לראות את הסמכות כאמצעי ולא כמטרה, הקבוצות נלחמות על הסמכות מתוך עיקרון פרקטי ולא רעיוני. אולם, כאשר נוצר שינוי של חלוקת הסמכות השינוי משפיע על הרמה הרעיונית ערכית יחד עם הרמה הפרקטית. שיטות של שינוי מבני:1. שינוי מוחץ וטוטאלי של מחזיקי הסמכות, כמו הפיכה. 2. שינוי חלקי באנשים שמחזיקים בכוח. למשל החלפה של מנהיג בתוך אותה המפלגה. 3. שינוי ללא מעבר של כוח בין אנשים או חלוקה מחדש של הסמכות, למשל, מפלגה שלטת מאמצת רעיונות של מפלגת אופוזיציה. זה סוג השינוי הארוך והמורכב ביותר. שלושת הדרכים האלו הם כמו מאפשרות רמות שונות של רדיקליות ומהירות של שינוי מבני. יש קשר בין המהירות והרדיקליות של השינוי לבין מידת האלימות של הקונפליקט. ככול שהקונפליקט יותר אלים יש יותר סיכוי שהשינוי היה רדיקלי. ככול שיש יותר הסדרה של הקונפליקט כך תהליך השינוי הוא יותר תהליכי וארוך.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: