סיכום מאמר: אמיל דורקהיים – צורות היסוד של חיי הדת

סיכום מאמר: אמיל דורקהיים – צורות היסוד של חיי הדת

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

Durkheim, Emile. 1915. The Elementary Forms of the Religious Life. London: Allen & Unwin. "Conclusion": Pp. 462-479 (GN 470 D963 1976, 000275105).

דורקהיים פותח את מאמרו "צורות היסוד של חיי הדת" (מתורגם גם כ"צורות היסוד של החיים הדתיים") בתיאור המחקר שהוא עשה – הוא בחן דת אחת ומצא בה את כל האלמנטים החשובים והבסיסיים של הדתות וממנה הוא ישליך לגבי שאר הדתות. הוא מסייג ואומר שלא ניתן ללמוד הכל על מושג הדת מבדיקה אחת אבל בהחלט ניתן להגיע למסקנות כלליות בהנחה שיש דמיון בין הדתות השונות (כפי שנעשה במדעים המדויקים).  לדידו, אותו רעיון יקבל ביטוי דומה במקומות שונים ואותה תוצאה נובעת מסיבה יחידה, ולכן הסבר סוציולוגי לדת אחת רלוונטי לדתות כולן. הוא מעדיף מחקר מעמיק אחד מאשר דיון בהגדרות כלליות ולא-מבוססות (כפי שהוא טוען שאחרים עושים).

דורקהיים טוען שעד זמנו, הדת נחקרה כמערכת של רעיונות ותיאולוגיה בעוד הפרקטיקה והטקסים נתפסו כמשניים. ואולם, המאמינים עצמם יעידו שהדת עיקרה בפעולה ובחובה לפעול ולא במחשבה ובאמונה. בדת יש כוח ומשמעות אשר מקבלים ביטוי ומתקשרים לאדם דרך הפעולות הדתיות שהוא עושה, והעצמה שמצויה בדת נוצרת ומתחדשת דרך הפעולות הללו. דורקהיים מסביר שהחוויה הדתית בעלת משמעות ומבוססת כמו הניסוי המדעי. הדת אינה באה לתת תיאור אמפירי או הסבר חלופי למדע אלא מתייחסת לחוויה אחרת.

דרך החוויה הדתית מתגבשת החברה שממשיכה להתקיים דרך המעשים והפעולות של המאמינים. בקיצוניות, הכת הדתית נוצרת מהקיום התדיר והקולקטיבי של מעשים אשר מסמנים אותם כקבוצה. כיוון שהמוסדות החברתיים ועקרונות הסדר החברתי מקורם בדת, ניתן לראות בדת ביטוי מרוכז לחיים החברתיים, והחברה היא לב ליבה של הדת. הרגשות הקולקטיביים מקבלים ביטוי סמלי וצורה בעולם הממשי, ובעקבות כך נהיים גורמים שמעצבים בעולם הממשי. ואולם הפעולות הפיזיות המכניות הן רק חיצוניות וסמליות לפעולת המשמוע שנעשית על המוסר ועל התודעה האנושית.

דורקהיים שואל לגבי החברה שממנה צמחה הדת – כיצד ייתכן שהאידיאליים והרעיונות הדתיים הנעלים התפתחו מתוך החברה הקיימת, שהיא בינונית ואפילו קלוקלת? אלא שהחברה שהדת שואפת אליה אינה מציאות אמפירית אלא רעיון נשגב ואידיאל שמקורו בנו ושאליו אנחנו שואפים. הדת מציאותית והאמונה והמיתולוגיה משקפים את המציאות לטוב ולרע. המיתולוגיות והתיאולוגיות מציגות את המציאות תוך אידיאליזציה והעצמה.

ואולם, כיצד נוצרה אידיאליזציה זו? מה גורם לתכונה אנושית זו לבוא לידי ביטוי? הקדוש מוגדר כמעל ומעבר לממשי, והמחשבה הדתית נוצרת כאשר החיים הקולקטיביים משיגים אינטנסיביות מסוימת, מבחינה רגשית  או חווייתית, שאינה ממשית. נדמה לאדם שהוא שונה או שהמציאות שונה ולמעשה הוא יוצר עולם רעיוני חדש, נעלה לעולם הממשי. החברה הממשית והחברה האידיאלית קשורות זו בזו, והאידיאל מושפע מהיצירה ומהשינוי בחברה. החברה היא יותר מהפרטים המרכיבים אותה אלא החברה היא בראש ובראשונה האופן בו היא רואה את עצמה. בפרט, כמו בחברה, טבועה היכולת להתעלות מעל החוויה הממשית אל עולם אידיאלי חדש. בעולם החדש הזה מתפתחות רגשות ורעיונות באופן חופשי ללא כל מטרה.

כשם שהכוח הדתי החברתי מקבל צורה, כך הכוח הדתי מקבל צורה עבור כל פרט בדמות נשמה או טוטם אישיים. עקרון זה עומד בבסיס הכת הפרטיקולרית, אך דורקהיים מסביר שהפרט המקיים אמונה זו אינו עושה זאת לבדו אלא הוא מתבסס על הכוח הדתי הקולקטיבי הנובע מהאמונה המשותפת לכלל החברה. כך גם בדתות הגדולות שנשענות על אמונה משותפת (של מספר קבוצות) בתיאולוגיה מסוימת. כאן דורקהיים מביא דוגמא מאוסטרליה לאופן בו אמונה משותפת מתקיימת בקרב שבטים שונים על בסיס מנהגים משותפים וקשרי מסחר ושארות.

לכל חברה יש צורך לחזור ולהדגיש מעת לעת את הערכים המשותפים לה בטקסים למיניהם, כאשר לפי דורקהיים אין הבדל מהותי בין הטקס ה'דתי' לטקס ה'אזרחי'. הטקסים והערכים של העבר כבר אינם בעלי משמעות כיום אך אין סיבה להניח שהחברה המתפתחת לא תיצור לעצמה טקסים כדי להנציח חוויות. הדת מורכבת ממעשים שנכפים על הפרטים ומארגון המחשבה באמצעות הסברים להתנהלות העולם. האמונה הדתית אינה הגיונית אך בכל זאת באמצעותה המאמינים מפענחים את העולם שנחקר ע"י הפילוסופים – טבע, רוח וחברה. הדת והמדע שניהם מנסים לקשר בין הדברים ולארגן אותם, והמתודה המדעית צמחה מתוך זו הדתית (כמו המוסדות החברתיים, לעיל), רק שהיא בעלת אלמנט ביקורתי.

המדע מסביר תחומים רבים שהדת הייתה אחראית עליהם בעבר – העולם הפיזי-חומרי והמחשבה והנפש האנושית – אבל עדיין אנשים רבים מאמינים שתחום המוסר והדת אינו יכול להיות מוסבר מדעית. הדת אינה נעלמת וממשיכה להכווין מעשי אדם ומחשבותיהם. בעוד המדע מתקדם באיטיות האדם צריך הסבר ותיאוריה שיכוונו אותו בעולם, והדת מספקת זאת לא לוגית אלא רגשית ואינטואיטיבית ובאופן מידי. ואולם החברה השתנה וההסבר הדתי באמצעות האמונה אינו יכול לסתור את ההסבר המדעי או להתעלם ממנו. במובן הזה, הדת מושפעת מהמדע.

 

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות