סיכום מאמר: אמיל דורקהיים – העליונות הפרוגרסיבית של סולידריות אורגנית

מתוך: סיכומי מאמרים בסוציולוגיה

“Progressive Preponderance of Organic Solidarity

אמיל דורקהיים מבחין בין סולידריות מכנית וסולידריות אורגנית. לדעתו סולידרית אורגנית נעלה על הסולידריות המכאנית אשר מתחילה לבדה ולאט מאבדת מכוחה לסולידריות האורגנית, אשר לאחר זאת אינה יכולה להשתנות.

לפי דורקהיים יש שתי סוגי חברות המתאימות לכל סוג של סולידריות- חברה מתעצבת כאשר יש שינוי בין האנשים, אז קמים ארגונים המסדרים אותה. יש מעט מאוד חברות, כמו השבטים האינדיאנים בצפון אמריקה, אשר מורכבות מדמיון מוחלט בין הפרטים השונים בה (הומוגניות) ולכן משוללים מכול צורה של ארגון. אלו חברות של קלאן, בו חברי הקבוצה מחוברים בכך שהם אותו דבר ולא מתוך ארגונים שונים של משפחות גרעיניות, היררכיה פוליטית וכולי (קלאן- שבט, חיבור של משפחות). בנוסף הניהול, האחריות והענישה הינם קולקטיבים. ראשי הקלאן הם השלטון החברתי היחיד. בקיצור הסולידריות המכאנית נובעת מדמיון. חברות יהודיות קבליות הן דוגמא לסולידריות מכאנית הנובעת מדמיון וקשר מסורתי בין פרטי הקבוצה. הביסוס החברתי הוא מוצא משותף ודמיון חזק בצורת החיים. כך גם מתחברים אם קהילות יהודיות אחרות, מתוך מכנה משותף שהוא מעבר לאדם, כוח חיצוני (לידה לאם יהודיה) המחבר אותם.

חברות אלו מבוססות על קומוניזם, מבחינה של שיתוף פעולה ושהקומוניזם מחבר את היחיד לקבוצה.

סולידריות מכאנית מבוססת על מצפון משותף וחלוקת העבודה אינה מפותחת. למבנה החברתי יש טבע דטרמיניסטי, המבוסס על חלקי הומוגניות ודמיון.

סולידריות אורגנית נוצרת משוני בין פרטי החברה (הטרוגניות). הוא משווה זאת לגוף האדם שלכל איבר תפקיד שונה וספציפי לתפקוד הגוף, ומבחנתנו לחברה. כל חלק מאורגן אחרת ויש לו טבע משלו. כל איבר כפוף לאחר סביב איבר מרכזי המווסת אותם (כמו הלב באדם). כל האיברים תלויים אחד בשני למען תפקוד מלא ובריא (כמו בגוף האדם). הפעם התלות היא לא בגלל מסורת או אמונה אלא בגלל תפקיד ולכן הוא זמני ואנושי. אנשים מתחברים בגלל פעילות חברתית משותפת.

בשביל לעבור לסולידריות זו חברה חייבת להינתק משלטון פוליטי מבוסס על משפחתיות כמו בקלאן. כלומר, שליטה המבוססת על דברים מעל האדם, כמו מסורת ושלטון לפי ירושה (כמו מלוכה מאב לבן).

חברות אורגניות אינן מבוססת על מקור משותף: בעוד הקלאן מחבר אנשים דרך קשר דם ושותפות הרת גורל, עכשיו הכפר מאחד על סמך מגורים אחד ליד השני באותה טריטוריה (הוא מייחס זאת למעבר לכפר במקום קלאן).

כדי שאנשים יהיו כפופים לעריצות קולקטיבית הם צריכים להישלט ע"י כוח מעליהם וכוח זה הוא הקבוצה. אישיות בודדת, גם אם חזקה, אינה משתווה לחברה כולה. החברה יכולה להתקיים גם ללא היחיד אך לא להיפך. כך שהשלטון לא שואב את כוחו מעוצמתו אלא מההבניה של חברה. אנשים לא מכפיפים עצמם לקבוצה אלא לייצוג שלה (השלטון). טענתו היא שעריצות שלטונית אינה מבטלת את הפרט, להפך היא הצעד הראשון לאינדיבידואליזם. השליט יוצא מתוך העם ושואב את כוחו מהעם, לאחר שהוא מארגן את הכוח הוא נהפך לאוטונומי ומאפשר פעילות אישית לפרטי החברה. זה משחרר אנשים כי הם לא תלויים אחד בשני מתוקף של דמיון וגורל משותף (לא כמו בסולידריות מכאנית המבטלת את האינדיבידואל), תחת שלטון כללי שאנשים מתחברים עליו כי הוא מייצג את החברה, הם חופשיים לביטוי עצמי.

דורקהיים טוען שבחקירה של חברות עם שלטון חזק מרכזי צריך לחקור את הסיבות והמצב מאחורי שלטון כזה, להבין את טבע החברה הנשלטת. את האמונות והעמדות המשותפות לפיהן ניתן להבין את הרכב החברה. להבין את הכוחות המשותפים ולא את האינדיבידואל הנמצא בשלטון. הוא יוצא נגד התיאוריות של אדם כאגואיסט ומכך מורכבת החברה, ושאלטרואיזם הינו כבד משקל.

איפה שיש חברות יש אלטרואיזם מכיוון שיש סולידריות (כיציאה נגד תורתו של דרווין של החזק שורד שלט התייחסה למוסר, אך הוא גם נגד תיאוריות דתיות שאומרות שצריך לשחזר את העבר כדי להגיע לגן עדן. הוא מאמין בתורת דרווין רק בריכוך שלה, אם הבנה נוספת כלפי בני האדם). האלטרואיזם נובע מוויתור עצמי למען החברה, שכן אדם לא יכול לחיות ללא חברה ותודעת היחיד עטופה בתודעת החברה. כל אדם הוא אינדיבידואל ויש בו אגואיזם ואלטרואיזם והם אינם נובעים אחד מהשני אלא הם חלקים נפרדים באדם, האגואיזם מאפשר לאדם לבטא את עצמו והאלטרואיזם מחבר אותו לחברה. כלומר, האלטרואיזם הוא שיתוף פעולה על מנת לשרוד (הגנה, אוכל, שתייה). האגואיזם הוא השאיפות העצמיות, האמונות וכולי- האישיות הפרטית. כך שהקולקטיביזם לא מבטל את האדם, פשוט יש יותר צורך בשיתוף פעולה על מנת לשרוד. האינדיבידואליזם הוא תוצר של התקדמות היסטורית, מהרגע שאדם לא חי בצורך התמידי להישרדותו בסיפוק של אוכל ומים.