ואם ישאל המלאך/ חיים נחמן ביאליק -סיכום

ואם ישאל המלאך/ חיים נחמן ביאליק -סיכום

מתוך:  סיכומים לבגרות בספרות – פרק שירה – שירת ביאליק

כותרת שירו של ביאליק "ואם ישאל המלאך" מעלה את הסיטואציה- המלאך שואל שאלות.

מבנה השיר הוא הדבר הבולט ביותר ביצירה: חמישה בתים הנפתחים בשאלה של המלאך כשהבית האחרון ללא שאלה, הוא תשובה לשאלה הראשונה.

השיר "ואם ישאל המלאך" בנוי כדו שיח: דיאלוג דמיוני בין הדובר לבין המלאך. המלאך שואל ארבע שאלות קצרות:

א. בני, איה נשמתך?- שאלה מרכזית המעמידה את הנשמה מחוץ לגופו של הדובר.

ב. ותימוג?- אפשרות של הכחדות באמצעות התנדפות הנשמה.

ג. ותיבש?- אפשרות של היכחדות באמצעות התייבשות.

ד. ותיחנק?- אפשרות של מוות באמצעות חנק.

כשהמטרה היא בדיקת מהות הנשמה: הם היא אויר,   נוזל,   חיה.

הרגשה שהלב או הנשמה אינם עם הגוף היא הרגשה אפשרית ומוכרת לאדם המתגעגע לתקופה מסוימת בחייו או משתוקק לממש חלום נפלא. רבי יהודה הלוי מביע תשוקתו להגיע לציון במילים: "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב".

הדובר נשאל בתחילה "איה נשמתך?" החשיבה המסבירה את הפער שבין הגוף והנשמה אצל הדובר היא בבית האחרון שבו מתואר מקומה של הנשמה. כאן מצויה התשובה לשאלה: "היא עדיין טסה ומשוטטת בעולם. משוטטת ותועה ואינה מוצאת תנחומין". הדובר נחשף כולו בבית האחרון והוא מגלה למלאך את כאבו הרב. נשמתו אינה עמו משום שהיא משוטטת בעולם ומתפללת את תפילתה הפרטית. בתפילה הפרטית מבקשת הנשמה את האהבה, שתופסת מקום חשוב בחיי הדובר כאמצעי לשלמות. רק האהבה תוכל להשלים בין גופו לנפשו.

השאלות ששואל המלאך הן שאלות מכוונות, הן מזמינות את הדובר לפרוש את קורותיו. תבנית של השאלות והתשובות הופכת לאמצעי אומנותי של השיר, שבאמצעותו חושף הדובר את עצמו.

מסלול המעוף של הנשמה מתחיל מכפר ילדותו של הדובר וממשיך אל ציוניי הדרך בחייו. בכפר הולדתו מתואר הילד המשחק בכפר. הילד, שנמשך אל הענן. שניהם יחידם במקומם אבל אחד מוגבל- יער והשני אינו מוגבל- רקיע.

האקספוזיציה היא פתיחה ביצירה שבה תיאור זמן, תיאור מקום, והצגת הדמויות והבעיה.

בשיר "ואם ישאל המלאך": האקספוזיציה היא

 א. תיאור המקום – כפר שאנן ומוגן המוקף יער שמעליו שמיים ללא גבולות.

ב. תיאור הזמן – צהריי יום. יום קיץ.

ג. הצגת הדמויות – 1. באמצע הרקיע: עב.

 2. באמצע הכפר: הילד.

המאפיין את ימי ילדותו של הדובר (כלומר ביאליק) הוא מערכת ניגודים שבה הוא חי. חומות היער במרכז הכפר מנוגדים לרקיע חסר הגבולות, במרכז השמיים. הילד נמצא במרכז הכפר ואילו העב, העננה היחידה נמצאת במרכז השמים.

מערכת היחסים של הדובר והמלאך היא קרבה בין השניים מתוך המילים "מלאכי" ו"בני", ואווירה אינטימית ונעימה שבה יכולה להתקיים ההיחשפות הפנימית של הדובר גם בין הדובר והעב: שניהם בודדים, העב יחידה וקטנה ונמצאת במרחבי הרקיע. ואילו הילד עזוב לנפשו, רך ויחיד וחולם. נמצא בכפר השאנן. ההבדל ביניהם הוא שהוא מוגבל, מוקף יערים והיא בשטח ללא גבולות.

הזיקה ביניהם מתבטאת בתכונות השוות ביניהם מצד אחד והתשוקה של הדובר להגיע למרחבים ללא גבול מצד שני.

משמעות העב היא משמעות סמלית. (סמל הוא: מילה, ניב, שם, מקום, בעל חי, וכד', שעומדים במקום משהו אחר. הם בעלי משמעות משל עצמם אבל נתפסים גם כמייצגים וכממחישים תכונה או רעיון, רגש או שאיפה, מושג או פעולה אחרים).  העב עשויה לסמל את כל השאיפות הבלתי מושגות של הדובר כילד, את עולם הדמיונות. העב דינה להעלם כמו משאלות כמוסות שלא יתגשמו לעולם.

כשהמלאך שואל האם הנשמה נעלמה עם הענן, עונה הדובר: שהנפש שלו לא נמוגה, אפילו אם הענן יימוג.  הוא מספר כיצד ניצלה נשמתו, איך עברה הנשמה לקרן השמש, אך קרן השמש שלא מתקיימת לנצח, מזדעזעת על ידי הדמעה והנפש צונחת אליה, אל הדמעה.

"ואם ישאל המלאך" למעשה מתאר מסלול, מסע של נשמה: מסלול הנשמה הוא: הכפר,     שבו חי ילד אחד והנשמה נמצאת בו וחיה חיי שלמות, מכאן היא עולה לענן ואז יורדת באמצעות קרן השמש לדמעה. עד כה סובבת הנפש בתחום הטבע. הנפש כמהה למקומות ארעיים ולא קבועים. אולם, משנגמרו ימי הילדות והחיפוש אחרי הטבע, מתחיל כעת הנער ללמוד ודמעתו נושרת אל דפי הגמרא של סבו הזקן.

בבית ג', מתוארים ימי הלימודים בבית המדרש. ישנו תיאור מפורט של הגמרא ועולה המחשבה שכאן תיחנק הנשמה, שכן לימודים ללא הנאה יכולים לחנוק את נפש הנער.

בבית ד', המלאך שואל "ותיחנק?", והתשובה היא "לא", כי דווקא בעת ההיא פרפרה הנשמה והחלה משוררת שירים. דווקא בין האותיות המתות נולדו השירים החיים. המות היה למקור חיים. הגעגועים לעולמות חיים העלו בו את השירים.

הדובר לא יכול היה לשיר שיריי אהבה ונשמתו חשה במצוקה. בשעת לחץ קשה פרחה הנשמה מהגמרא.

ובבית האחרון, מופיעה התשובה לשאלה המרכזית בדבר מקומה של הנשמה: היא עדיין משוטטת בעולם ואין לה מנוחה, היא עוד מחפשת את האהבה.

למעשה, השיר מתאר את המקור לכתיבה של המשורר. יש כאן תיאור מקורות שירתו- נופי ילדותו, עולם הגמרא והטבע שחברו יחדיו וחוויית העדר האהבה, מה שמתאים לביאליק היחיד החי בעולם הדת הכובל והמגביל התפתחות בכיוונים מגוונים ואחרים, ומה שמתאים למעשה לכלל, לתלמידים הצעירים שלמדו בבית המדרש ועסקו בענייני דת וקיפחו את ילדותם, נערותם ובחרותם, והזדקנו מבחינה נפשית ופיסית מבלי שהצליחו לטעום את טעם הנעורים.

סיכומים נוספים של שירי ביאליק: אחרי מותיהכניסיני תחת כנפךהקיץ גוועוהיה כי יארכו הימיםבעיר ההריגה, הציץ ומתים הדממה פולט סודותעל השחיטהלא זכיתי באור מן ההפקרלבדיזריתי לרוח אנחתילנתיבך הנעלםלא ביום ולא בלילהצפורתעם דמדומי החמה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות