מבוא ליחב”ל: המלחמה הקרה ותיאוריית הדומינו

מבוא ליחב”ל: המלחמה הקרה ותיאוריית הדומינו

מתוך: מבוא ליחסים בינלאומיים – סיכומים

1949  היא שנה חשובה להבנת ההיסטוריה של המלחמה הקרה. המהפכה הקומוניסטית בסין. סין נגררה למלחמת אזרחים במהלך שנות ה20-30 מצד אחד התנועה הלאומנית מצד שני המלחמה הקומוניסטית. לאורך שנים ארה"ב תפסה את צ'יי קאנשנג כ-המנהיג של סין. ההנחה הייתה שלאחר המלחמה לאחר תבוסת יפן, הוא ישתלט על כל סין ויהיה בן בריתה של ארה"ב. פערי האיכות והכמות הצבאיים היו דרמטיים. מספר החיילים המיומנים, כלי הנשק הם לאין שיעור מאלה של מאו והתנועה הקומוניסטית ובכל זאת מאו מצליח להכריע את הכף ולנצח. בעזרת התמיכה ההמונית שזה לה בסין. ניצחון המפלגה הקומוניסטית בסין היו מקובלים והחלו על העולם כולו. בעיני ארה"ב, המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, היו האויב הגדול ביותר. אותו מונופול שהיה לארה"ב עם הנשק הגרעיני תם. לברית המועצות גם יש נשק גרעיני.

נקודת הציון המרכזית במרחב הגלובלי שבה המלחמה הקרה הופכת לחמה ב1950 במלחמת קוריאה. פרצה בין צפון קוריאה לדרום קוריאה. דרום קוריאה בהשפעה אמריקנית מערבית צפון קוריאה בהשפעה סובייטית. בארה"ב באותן שלהי שנות הארבעים לפני פרוץ מלחמת קוריאה – דיון אינטנסיבי בשאלה האם לשמור על דרום קוריאה – מדובר במלחמה דמוקרטית – שיח ציבורי פתוח.  התשובה הרווחת – אולי של טרומן – שאין צורך בקוריאה. וסטלין מבין שכדאי לו לנסות. פורצת מלחמה בעקבות פלישת צפון קוריאה לדרום קוריאה ונדרשת הכרעה אמריקנית.

הרחק מגרמניה, במאבק בין צפון לדרום קוריאה רואים לא רק את הגלובליזציה של השפעות המלחמה הקרה אלא גם את ההשפעות הפסיכולוגיות קוגניטיביות של מנהיגי שני הצדדים – תיאוריה שהפכה ליותר ויותר דומיננטית במשנה האסטרטגיה האמריקאית – תיאוריית הדומינו – הפלה את החתיכה האחת הזאת וברצף אחת אחרי השנייה אתה מעודד תהליך שבו ברית המוצעות תנגוס יותר ויותר באזורי ההשפעה המערביים – תחטוף אותם מידי המערב ותעביר אותם תחת חסותה. פה בחר טרומן לא לעמוד בצד אלא להגיב ומלחמת קוריאה פורצת, שבהתחלה הייתה הצלחה מסחררת למערב. ואז ישנה דילמה נוספת, לאחר שהצליחו לבלום את ההתקפה הצפון קוריאנית – האם להמשיך? האם לאחד את קוריאה תחת שליטה מערבית? יש לנצח את שעת הכושר הזאת ולהסתער הלאה. וזו הייתה טעות פטאלית מבחינה צבאית. ברגע שהם עברו את הגבול לכיוון צפון קוריאה הם הפכו לאיום על סין, ברגע שהמלחמה חדלה להיות בין דרום לצפון קוריאה או ארה"ב נגד צפון קוריאה, ברגע שסין נכנסת לתמונה הכול משתנה. הצבא האמריקני נדחף לדרום קוריאה. אותו דו קיום מתוח שמכירים היום בין 2 המדינות הוא מורשת אותה מלחמה. המלחמה החמה הראשונה שנכרכה במלחמה הקרה.

תיאוריית הדומינו הייתה דומיננטית יותר במלחמה אחרת של ארה"ב והיא מלחמת וויאטנם. מ1960 הסיוע האמריקני נהיה יותר ויותר צבאי. כחצי מיליון חיילים בוויאטנם. התפיסה הייתה כי כל נקודה ונקודה על הגלובוס מכרעת במאבק עם ברית המועצות. ומכאן שכל מאבק פנימי התפרש כמאבק  בין המעצמות. מלחמת וויאטנם לא נולדה בגלל המתיחות האמריקנית סובייטית. המנהיג של ה___ נאבק בשלטון הקולוניאלי הצרפתי, הוא לא התעניין במאבק הדו קוטבי – סובייטי – אמריקני. נכון שהיו לו תפישות עולם שקרובות יותר לקומוניזם אך הוא ראה במאבק- מאבק לשחרור לאומי. אך כך בדיוק הוא התפענח כמאבק קוטבי, כשראו אותו מסתער לעבר דרום וויאטנם, נורות האזהרה האדומות נדלקו – זהו איום סובייטי קומוניסטי.  לקח לאמריקנים תקופה ארוכה להבין שלא הכול התחלק לסובייטי או אמריקני.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות