משל המערה של אפלטון הוא המחשה הן לתפיסות המטאפיזיות של אפלטון כפי שנוסחו במסגרת של תורת האידיאות שלו והן של תפיסותיו בנוגע לתורת המדינה כפי שהן באות לידי ביטוי ב-"פוליטיאה".
סוקראטס מספר את משל המערה לסופיסט גלאוקון כמשל לחינוך ולדרך לחנך אנשים.
במשל המערה של אפלטון, כפי שמספר אותו סוקראטס, כבולים אנשים אל מקומם בתוך מערה כאשר מאחוריהם אש ואנשים ההולכים עם צלמים כך שכל מה שהאנשים רואים הוא צללים על הקיר שלפניהם שנדמים בעינייהם בתור הממשות, שכן זוהי הממשות היחידה שהם מכירים. משל ונמשל אלו ממחישים את תפיסתו של אפלטון לגבי מקור וההעתק, האידיאות והעולם החומרי הנגלה לנגד עינינו. הכבלים הכובלים את האנשים במשל המערה של אפלטון הם כבלי החושים המגבילים אותם לעולם התופעות בלבד.
במהלך משל המערה של אפלטון משתחרר אחד הכבולים ויוצא החוצה, שם הוא כמובן רואה את האור. הוא חוזר פנימה בכדי לספר לאסורים כי הם חיים בעולם של אשליה אך הם אינם מאמינים לו ואף רוצים להרגו אותו (רמז לסוקראטס). באור היום מגלה האדם שהשתחרר מהמערה את השמש, המשולה אצל אפלטון לאידיאת הטוב המאפשרת את הכרתם של כל הדברים האחרים.
בעזרת משל המערה אפלטון ממחיש את ה-"היררכיה של ממשויות" שלו הקובעת סדר בין עולם התופעות שמתאפיין בשינוי בלתי פוסק, עולם האידיאות שהוא נצחי וקבוע אך האידיאות בו אינן עומדות בפני עצמן ולבסוף האידיאה של האידיאות שהיא "הטוב" והיא סיבת כל הדברים (ובמסגרת משל המערה של אפלטון היא משולה לשמש שבעזרתה ניתן להכיר את העולם). הפילוסוף של אפלטון הוא זה שמסוגל בסופו של דבר להיישיר מבט אל השמש.
משל המערה של אפלטון הוא גם תיאור מטאפיזי של המציאות, גם התמודדות עם טענותיהם של הסופיסטים בדבר היחסיות של האמת, הצדק והחוק ולבסוף זהו הבסיס להצדקת הטענה שלו בדבר הצורך ב"מלך הפילוסוף" שרק הוא יודע את הטוב ורק הוא כשיר לשלוט בשאר האנשים.
משל המערה של אפלטון השפיע על דורות של מחשבה מדינית ועד היום ניתן לטעון כי אנחנו מחזיקים בנו תפיסות שמקורן מגיע מהכיוון של משל המערה של האפלטון. במשך הדורות ספג המשל של אפלטון גם ביקורת חריפה עליה נקרא במאמר אודות הביקורת
מבוא לפילוסופיה של אפלטון מתוך סדרת "הפילוסופים הגדולים"