סיכום בתנ"ך: שמות כ"א

סיכום בתנ"ך: שמות כ"א

מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – חוק וחברה במקרא

שמות, כ"א 12 – 14, 20 – 26

בקטעים הנ"ל בשמות כ"א מספר חוקים העוסקים ברצח ובהריגה.

בפסוק 12 של שמות כ"א מוצג חוק המידה: "מכה איש ומת – מות יומת" – כאן נקבע העיקרון הכללי. האדם נברא "בצלם אלוהים" ועל כן אין כל אפשרות לשלם מחיר תמורת החיים, בניגוד לחוקים של עמים אחרים במזרח הקדום, שאפשרו לרוצח לפדות את עצמו בכופר – תשלום למשפחת הנרצח. (ראה חוקי החיתים, בהמשך)

פסוק 13: פסוק זה עוסק במקרים בהם הרוצח לא עשה זאת בכוונה תחילה, אלא בשוגג. "אשר לא צדה" הוא מי שלא ארב לקרבנו, (מלשון צייד – האורב לקרבנו). "והאלוהים אינה לידו" – כלומר אפילו תאונה נחשבת כ"מעשה אלוהים" שלגורם לה, לא הייתה אפשרות למנעה. "ושמתי לך מקום…" כאן מרמז החוק לערי המקלט, שהוקמו על מנת למנוע את גאולת הדם של הקורבן, במקרה של תאונה. (על כך בהמשך).

פסוק 14: בעולם העתיק, וגם בימינו אנו, נהוג כי מקומות קדושים הם אקס-טריטוריאליים, ואין לפגוע במי שנמצא בתוכם. בתנ"ך כמה סיפורים על מי שאחז בקרנות המזבח כדי להינצל מעונש מוות.  (ראה למשל מלכים א', א' 50 – 53, ב' 28 – 38). החוק כאן בא להדגיש כי אין חסינות לרוצח במזיד.

פסוקים 20 – 21: כאן מדובר באדון המכה  את עבדו בשוט (יש לשים לב שדין האמה זהה לדין העבד!)

גם העבד נברא בצלם אלוהים, על כן הריגתו תביא להריגת אדונו. מאידך, כדי לא לפגוע באפשרות להעניש את העבד, כאשר הוא מתרשל במלאכתו, במקרה שהעבד לא מת  מיד – אדונו לא ייענש.

פסוקים 22 – 23: עוסקים במקרה מיוחד ונדיר מאד. מדובר באישה הרה, העוברת במקרה בשעת מריבה בין אנשים. החוק מבחין בשני מקרים. במקרה הראשון מדובר במקרה שהאישה הפילה את ולדה אך לא נפגעה בעצמה: "ולא יהיה אסון" . כאן יהיה על המכה לשלם פיצוי כספי על פי הנסיבות, כאשר ייקבע על ידי הבעל ובית המשפט (על פי מס' הילדים שכבר יש לאדם, מין הוולד, חודש ההיריון וכו'). במקרה השני גם האישה ההרה מתה. במקרה כזה המכה יומת "ונתת נפש תחת נפש". יש לשים לב שלמרות שמדובר כאן, בודאי, בהריגה בשוגג, בכל זאת הדין כאן מוות, אולי מכיוון שהמכה הרג שתי נפשות באותו זמן, ו/או כדי לאלץ אנשים לתת תשומת לב מרבית לאישה הרה העוברת בקרבתם.

פסוקים 24 – 25: כאן עוסקים בפגיעה שבעקבותיה מיושם הדין הנקרא "מידה כנגד מידה". כנראה שהחוק במקורו אכן קבע שיש להוציא את עינו של מי שפגע בעין חברו. חז"ל קבעו את הכלל המשפטי: "עין תחת עין – דמים" כלומר המכה ישלם פיצוי כספי, ולא יוציאו את עינו, כמסתבר על פי הפשט.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות