סיכום לבגרות בתנ"ך: חורבן, גלות וגאולה

נושא "חורבן גלות וגאולה" ממשיך את הרצף הכרונולוגי-היסטוריוגראפי של סיפורי המקרא: ראשיתו של עם ישראל בתקופת האבות, סיפורי יציאת מצרים, הנדודים במדבר, ההתנחלות בארץ ישראל בימי יהושע, תקופת השופטים, ימי הממלכה המאוחדת, פילוג הממלכה בסוף ימי שלמה, חורבן שומרון ועשרת השבטים. מאה שנים לאחר חורבן זה מתקן יאשיהו את תיקוניו הדתיים ("הרפורמה" – 622 לפנה"ס) ומיד לאחר מכן חלה שקיעתה המהירה של יהודה, המסתיימת בחורבן ובגלות (586). לאחר 48 שנות גלות, בעקבות הצהרת כורש (538), מתרחשת שיבת ציון, ובעקבותיה נפתחת תקופה היסטורית חדשה, תקופת בית שני.

המאורעות הטראומטיים של החורבן והגלות השאירו את חותמם בפרקים רבים בתנ"ך, הן בספרי ההיסטוריוגראפיה והן בספרות הנבואה והמזמורים. במסגרת נושא זה נחזור בקצרה על תיאור החורבן בספר מלכים ב', נעיין בתגובות השונות על החורבן (ירמיהו, יחזקאל, איכה, תהילים), נלמד על גורל שארית הפליטה ביהודה, כפי שהוא מתואר בספר ירמיהו דווקא, על התקוות לגאולה בקרב גולי בבל (יחזקאל, ישעיהו) ולבסוף על שיבת ציון, אחד האירועים הייחודיים בהיסטוריה העולמית: אין תקדים לחזרה של עם שלם שגלה מארצו. עם ישראל עשה זאת פעמיים!

במקורות המתארים את ראשית ימי בית שני נלמד על התקוות העצומות שמפיחות בעם נבואותיו של הנביא ישעיהו "השני", ונראה את הניגוד החריף בין נבואותיו הנשגבות לבין המציאות האפורה. שבי ציון נתקלו במציאות קשה ביותר, חוו קשיים מדיניים, כלכליים, חברתיים ועוד. בניית המקדש התעכבה למעלה מעשרים שנה, ואחרוני נביאי הכתב, חגי וזכריה מבטיחים לעם עתיד ורוד לאחר שהמקדש יעמוד על תילו. כמאה שנה לאחר מכן עלה נחמיה לארץ ומהפרקים שנלמד עולה כי הבטחות הנביאים "נשארו על הנייר" ואילו המציאות במאה הראשונה לאחר שיבת ציון המשיכה להיות קשה, בכל המישורים: הביטחוני, המדיני, הכלכלי, ובעקבות כך גם החברתי.

למרות כל הקשיים נמצא במקורות שלפנינו תקוות רבות לגאולה שלמה, ולשיבה של כל פזורות עם ישראל לארץ ישראל, כי זאת יש לזכור: על-פי המתואר בספר עזרא שבו לארץ אך ורק בני שבט יהודה [לכן אנחנו נקראים "יהודים" ולא "ראובנים", "יששכרים", או "שמעונים"] ולאחר חורבן שומרון וגלות עשרת השבטים אין לנו מקור היסטורי כלשהו, יהודי או אחר, שילמדנו ולו ברמז, מה עלה בגורלם של אותם עשרת השבטים.

סיכומים בנושא חורבן, גלות וגאולה: