פרק כ"ד בספר מלכים ב' מתאר את התדרדרות מצבה של ממלכת יהודה בסוף ימי הבית הראשון – מהפיכה פנימית, מאבקי שליטה אזוריים, מרד כושל, גלות ההנהגה וצעד ראשון לקראת חורבן ירושלים.
שלטון פרעה נכה והתערבותו במלוכה ביהודה
לאחר מותו של המלך יאשיהו, ציפו רבים כי בנו יהויקים (ששמו המקורי היה אליקים) יירש את המלוכה. אולם "עם הארץ" – ככל הנראה הנהגה מקומית שלא מזוהה עם בית המלוכה – התערב והכתיר תחתיו את אחיו יהואחז. העדפת יהואחז נבעה כנראה מהזדהותו עם קו מדיני אנטי-מצרי ותמיכה בבבל, שהתחרתה אז על ההגמוניה במזרח הקדום מול מצרים ואשור.
כשלושה חודשים לאחר מכן, בדרכו חזרה מקרב כרכמיש, עבר פרעה נכה דרך יהודה, הדיח את יהואחז והגלה אותו למצרים. במקומו המליך את אחיו, אליקים, ואף שינה את שמו ליהויקים – שינוי סמלי שמצביע על שליטתו המלאה של פרעה בממלכת יהודה. יהויקים מולך תחת חסות מצרית במשך ארבע שנים.
מעבר ההגמוניה לבבל ומרד יהויקים
בשנת 605 לפנה"ס נערכת נקודת מפנה: בבל, בראשות נבוכדנאצר, מביסה את מצרים בקרב כרכמיש. היא יורשת את מקומה של אשור כמעצמה האזורית, ומתחילה לכפות את שלטונה על הממלכות הקטנות שבתחומה – כולל יהודה.
במסגרת מדיניות ההשתלטות של בבל, יהויקים נאלץ להשתעבד לה. אך לאחר זמן קצר, כשהוא חש בתמיכה אפשרית מצד מצרים, הוא מחליט למרוד בבבל. המרד נעשה בשיתוף פעולה עם מדינות שכנות – אך מתברר כהחלטה הרת אסון. נבוכדנאצר מגיב במתקפה צבאית, כובש ערים ביהודה ומתקרב לירושלים. במהלך המצור מת יהויקים, כנראה בנסיבות קשות, ובמקומו ממלך העם את בנו, יהויכין.
גלות יהויכין – ראשית הגלות הבבלית
יהויכין מולך לפרק זמן קצר מאוד – שלושה חודשים בלבד. מתוך הבנה כי אין בכוחו לעמוד בפני צבאות בבל, בוחר יהויכין להיכנע. הוא יוצא בעצמו אל נבוכדנאצר – צעד שנראה כקורבן מדיני שנועד להציל את העיר מחורבן.
בעקבות הכניעה, הבבלים גולים את האליטה הירושלמית לבבל: המלך ובני משפחתו, שרי הצבא, בעלי המלאכה, הכהנים, הנביאים ואנשי המעלה – סך של כעשרת אלפים איש. זהו האירוע ההיסטורי שנקרא "גלות יהויכין" (597 לפנה"ס). בארץ נותר רק "עם הארץ" – האוכלוסייה הפשוטה, חסרת ההשפעה הפוליטית.
שלטון צדקיהו ונאמנות כפויה לבבל
לאחר גלות יהויכין, נבוכדנאצר ממליך את דודו של יהויכין, מתניה, כשליט מטעם בבל. גם שמו משתנה – לצדקיהו, והדבר מדגיש פעם נוספת את תלות יהודה ברצון המעצמה הבבלית. צדקיהו מושבע אמונים למלך בבל, ומתחיל שלטון שמבחינה מדינית הוא חסר עצמאות. פרק זה חותם תקופה של שלטון עצמי מדומה, שבקרוב תסתיים בחורבן מוחלט.
סיכום נוסף של מלכים ב' פרק כ"ד (קריאה מודרכת)
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – מלכים ונביאים
