סיכום: מלכים ב' כ"א / דברי הימים ב', ל"ג – חטאי מנשה

עיון מקביל במלכים ב' כ"א ובדברי הימים ב' ל"ג

מנשה, מלך יהודה, נחשב על פי ספר מלכים לדמות השלילית ביותר מבין מלכי ישראל ויהודה, ובמקביל – למלך שזכה לתקופת שלטון הארוכה ביותר: 55 שנים. פרק כ"א במלכים ב' מצייר את תקופתו כתקופת שפל חסרת תקדים מבחינה דתית, מוסרית, צבאית ותרבותית. באותו זמן, האימפריה האשורית הייתה בשיא כוחה והשפעתה. חטאי מנשה, כך לפי ספר מלכים וגם לפי ירמיהו, הם הסיבה הישירה לחורבן ירושלים והמקדש – שהתרחש כ־60 שנה לאחר מותו. זוהי דוגמה מובהקת לשיטת הגמול הקיבוצי לדורות שהייתה נהוגה בתקופת בית ראשון.

חטאי מנשה במלכים ב' כ"א

מנשה עלה לשלטון בגיל 12, ככל הנראה כשהוא מושפע משרי הארמון. למרות הרפורמות הדתיות שחולל אביו חזקיהו, מנשה החזיר את עבודת האלילים – וביתר שאת. בין חטאיו:

• הכנסת פולחן אשורי, כולל עבודת "צבא השמים" (השווה ירמיהו ז', 18).

• החזרת פולחן הבעל והאשרה, ואף הצבתם בתוך חצרות בית המקדש.

• עיסוק בכשפים ובמאגיה.

• העלאת בנו באש – תועבה על פי חוקי התורה (דברים י"ח).

לצד החטאים הדתיים, מוזכר גם "שפך דם נקי הרבה מאוד" (פס' 16). חז"ל זיהו את הקורבן המרכזי עם הנביא ישעיהו, אך אין לכך אזכור ברור במקרא. מדובר ככל הנראה גם ברדיפה פוליטית ובשחיתות מוסרית כללית.

קץ בית דוד? תחילת התקווה: מות אמון והמלכת יאשיהו

לאחר מות מנשה, מלך בנו אמון לשנתיים בלבד עד שנרצח בביתו. "עם הארץ" (שהיה ככל הנראה גוף מייצב) הוציא להורג את הרוצחים ומינה את יאשיהו למלך – התחלה לשלב של רפורמה דתית מחודשת ותחייה רוחנית.

נקודת מבט שונה: סיפור התשובה בדברי הימים ב', ל"ג

בספר דברי הימים ב' מופיע תיאור מפתיע ושונה: מנשה, לאחר חטאיו, נכלא בבבל בעקבות מרד נגד אשור, ושם התפלל לה'. ה' נענה לתפילתו והשיבו לירושלים. לאחר מכן, מנשה חזר בתשובה: הסיר את האלילים, בנה מחדש את מזבח ה' ודרש מהעם לעבוד את אלוהי ישראל בלבד.

האם הסיפור הזה אמיתי?

רבים מהחוקרים מטילים ספק באמיתותו ההיסטורית של סיפור החזרה בתשובה של מנשה:

• הסיפור נעדר מספר מלכים, שנכתב סמוך יותר לאירועים.

• הסרת הפולחן האשורי הייתה צעד מסוכן מדי למלך שחזר מהשבי.

• אם מנשה באמת ביטל את עבודת האלילים, מה טעם ברפורמות הדרמטיות של יאשיהו, בנו?

ייתכן שמנשה אכן נאסר בשל ניסיון מרידה, והושב ליהודה כמלך כפוף ונוח לאשור – אך לא ניתן לאשר את תיאור החזרה בתשובה כעובדה היסטורית.

שינוי בתפיסת הגמול – הסיבה ליצירת הסיפור

לפי ההבנה הרווחת, מחבר דברי הימים בדה את הסיפור, או עיבד מסורת עממית לא מבוססת, כדי ליישב את הסתירה שבין חטאיו החמורים של מנשה לבין שלטונו הארוך והמוצלח יחסית. בעוד שבספר מלכים ניתן להסביר זאת על ידי גמול לדורות – עונש שיבוא בהמשך – הרי שבתקופת כתיבת דברי הימים (לאחר חורבן הבית), תפיסת הגמול עברה שינוי: מהדגש על אחריות קולקטיבית לאחריות אישית, כפי שמשתקף גם ביחזקאל י"ח.

לפי הגישה החדשה, לא ייתכן שאדם חוטא יחיה חיי עושר ואריכות ימים – אלא אם כן חזר בתשובה. לפיכך, הסיפור על תשובתו של מנשה נכתב ככל הנראה כדי להציע פתרון תיאולוגי משכנע לקוראים בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון.

מתוך: סיכומים בתנ"ך לבגרות – מלכים ונביאים