אודיסס – חיים גורי – סיכום

אודיסס – חיים גורי – סיכום

נושא היצירה

השיר "אודיסס" של חיים גורי מבוסס על היצירה של הומרוס "האיליאדה והאודיסיאה" ועל סיפורו של אודיסס מתוך האפוס הזה. אודיסס היה מלך איתיקה, בעלה של פנלופה, הוא נסע עם שאר מלכי יוון לטרויה להשיב את הלנה היפה, אשת מנלאוס, לבעלה והוא זה שהגה את רעיון כיבוש טרויה באמצעות הסוס הטרויאני. אודיסס פונה לשוב הביתה שם מחכים לו אשתו ובנו טלמכוס, אולם שיבתו אל ביתו מתעקבת ואורכת שנים רבות וכשהוא מגיע לביתו איש אינו מזהה אותו, רק המינקת שלו אבריקליה מזהה אותו באמצעות הצלקת שעל רגלו. הספור המיתולוגי מסתיים בכך שבנו מזהה אותו והוא משיב לעצמו את אשתו ואת מלכותו. שירנו אינו מציג את הסוף הטוב הזה, הוא עוסק בתסכולו של אודיסס ששב לביתו לאחר שנים ארוכות ואינו מזהה את נוף מולדתו, אינו מבין את שפת הדוברים אליו ואף איש אינו מזהה אותו.

השיר מתאר שני תהליכים – תהליך הקשור לזמן ותהליך הקשור לנפש: שקיעה ותסכול גובר והולך  – שני התהליכים מקיימים בינהם אנלוגיה – שקיעת השמש היא אנלוגית להבנה ההולכת ומעמיקה של אודיסס שהוא אינו יכול לשוב הביתה משום שאין לו בית שהוא יכול לשוב אליו.

תהליך השקיעה:

בבית הראשון – שעת שקיעה – "ושמש נחלשת בשולי שמיים"

בבית החמישי – השקיעה בשילוב הצבע המשתנה:

"הארגמן הסגיל והלך בשולי אותם שמיים"

בבית השישי – יורדת החשיכה ואור נדלק בבתים

"ואור אחר או הצהיב בבית אחר בית"

התסכול הגובר והולך לאורך בתי השיר:

בבית הראשון –  חשיפה החשיפה של הזרות. היא מעוצבת בשני אמצעים המנוגדים זה לזה – סדרה של פסיחות   ו – ו החיבור המקשרת בין כל שורות הבית : "ובשובו אל עיר מולדתו…ושמש נחלשת בשולי השמיים". החיבור בין שני האמצעים הללו יצר תחושה של קיטוע המתקשר לזרות המנוגדת לו' החיבור המבטא את נסיונו של אודיסס ליצור חיבור והמשכיות בין מה שהיה לבין מה שהווה. החוויה מודגשת על ידי תאור של מפורט של תכולת מי הים: "דגים שונים" ו"עשב הים" היוצר תחושה של ריאליזם, והיא מחוזקת בתמונה השלווה העצובה הנוצרת ע"י האנשת הגלים הנעים  באיטיות "גלים איטיים", המעצימים את ממשותו של המקום האחר  והזר שאליו הגיע ואת המלנכוליות שהוא משרה על אודיסס.

הבית השני –  חיפוש הטעות – אודיסס מנסה להתמודד עם טעותו , הוא רואה את עצמו כמי שטעה בדרכו,חוזר עד פרשת הדרכים הסמוכה לעיר השכנה  והוא עומד תמה שהרי עיר מולדתו לא היתה מים. עייפותו של אודיסס מודגשת באמצעות המטונימיה – ליבו העייף.

הבית השלישי – הלשון האחרת – תסכולו של אודיסס גובר משום שלשון הדוברים שאותם הוא פוגש שונה מלשונו הם מדברים "יוונית אחרת" אוצר המילים שלו שונה מאוצר המילים של  תושבי העיר הדובר מתאר את תסכולו של אודיסס באמצעות האנשת אוצר המלים אשר כאילו מתו וגוועו: "המילים שנטל עימו לדרך המסעות גוועו בנתיים"

בית רביעי חיפוש סיבה – אודיסס מחפש סיבה לזה שלא מזהים אותו הוא חושב שמא "נרדם לימים רבים". הדובר מתאר את תמיהתו של אודיסס על תגובת האנשים שלא תמהו על שיבתו והוא מתאר זאת במטאפורה השחוקה "ולא קרעו עינים"

בית חמישי – נסיון קשר ע"י תנועות ידיים – הזרות והאלם הנובע ממנה מביא את אודיסס לנסות ליצור קשר עם הסובבים אותו באמצעות שפה אחרת, שפת התנועות, אבל גם נסיון זה לקשר נדון לכשלון כפי שעולה מתוך המטאפורה – "והם ניסו להבין אותו מתוך המרחקים"

בבית השישי – הלילה יורד, הילדים מוחזרים לבתיהם – בבית זה, הילדים, היחידים שיצרו קשר עם אודיסס הזר, קשר של סקרנות שמביא אותם לעמוד סביבו במעגל, מורחקים ממנו ע"י המבוגרים. הפועל שבו משתמש הדובר "ומשכו אותם" מבטא יחס של חשדנות של המבוגרים כלפיו שכן במשיכה הזו יש אלימות שנובעת, כך נראה, מן הפחד של המבוגרים מפני הזר.

בית שביעי – אזכור הצלקת – בבית זה מגיעה הזרות והתסכול של אודיסס לשיא. היא עולה מתוך אזכור ברור של טקסט המקור של השיר  באמצעות אזכור סצינת הזיהוי באמצעות הצלקת, והדגשת ההבדל בין ה"סוף הטוב" של טקסט המקור לבין העדרו בשיר. הזרות מתבטאת גם בהאנשה של  הטל, הרוח והמים והדגשת אדישותם כלפי אודיסס "והמשיכו במורד כדרך המים". גם המבנה האנפורי הפותח את שורות הבית מדגיש את תסכולו של אודיסס "בא הטל…באה רוח…באו מים" שכן, בזו אחר זו באים הטל  הרוח והמים וכולם הולכים ומותירים את אודיסס לבדו.

סיכום:

ניתן "אודיסס" לראות בשיר מטאפורה לאדם השב אל ביתו לאחר תלאות, עיקובים ויחס עוין מהחברה אותה עזב ובחוסר האפשרות לשוב הביתה לאחר שנעדרת ממנו במשך שנים ארוכות משום שמרחק הזמן יוצר זרות שאינה ניתנת לגישור.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות