ג'אניס ראדווי – קהילות פרשניות ואוריינות משתנה – סיכום

מאמרה של ג'אניס ראדווי (Janice Radway) "קהילות פרשניות ואוריינות משתנה: הפונקציות של קריאת הרומן הרומנטי" הוא מחקר התקבלות במסגרת קהילות פרשניות במתמקד בקריאת הרומן הרומנטי בקרב קבוצת נשים בעיירה בשם סמיתטון (שם בדוי). נקודת המוצא התיאורטית של ראדווי היא כי ספרים, ומוצרי תרבות באופן כללי, משמשים אנשים שונים לשם מטרות שונות ומתקבלים באופן שתלוי בעמדתו החברתית והתרבותית של האדם או הקבוצה (קהילה פרשנית). השאלה העומדת ביסוד מקרה המבחן של ראדווי היא שאלת האוריינות ופעולת הקריאה, האם קריאה היא פעולה אחת ואחידה שניתן לבצע בצורה טובה יותר או פחות, עם הבנה "נכונה" יותר או פחות של הטקסט בהתאם למידת האוריינות של הקורא, או שמא הקשרים אישיים, חברתיים ותרבותיים הופכים את פעולת הקריאה של אותו אובייקט למשהו שונה לגמרי, כלומר מה שראדווי מגדירה כ"סוגים שונים של התנהגות אוריינית".

גישתה של ראדווי היא על רקע הנטייה המחקרית להתמקד בשאלות של התקבלות שאינן מחפשות את משמעותם של מוצרים תרבותיים בהם עצמם (כמו למשל גישתה של הביקורת החדשה) אלא בדרך שבה הקורא מבנה את משמעותם דרך האינטראקציה בינו ובין הטקסט. כך, קהילות פרשניות שונות לא רק שמבנות את משמעותו של מוצר תרבותי באופן שונה, אלא תופסות בצורות נבדלות את עצם המטרה והתכלית של הצריכה שלו.

ג'אניס ראדווי טוענת כי עצם הבחירה בסוגה ספרותית מסוימת נובעת מתוך הצרכים של קהילה פרשנית הנובעים מתוך המציאות החברתית שלה. ראדווי בחנה קבוצת נשים בעיירה שאותה היא מכנה סמיתטון המעדיפות כולן את סוגת הרומן הרומנטי מתוך הנחה כי העדפה זו נגזרת מתוך גורמים חברתיים משותפים בחייהן.

ראדוווי מצאה כי קוראות הרומן הרומנטי בסמיתטון קוראות את הספרים שלהן בקריאה סלקטיבית המדגישה אלמנטים מסוימים בספרים (כמו היחסים בין הגיבורה וגבר והיותה אישה עצמאית) ומתעלמות מאחרים (כמו דמויות נוספות ותלותה של האישה בגבר). ראדווי מציינת את הפער בין ההבנה של הנשים הן את תוכן הספרים ואת הן ערכם לעומת הקריאות ה"מומחות" של ה"אוריינות המלאה". ההסבר שלה הוא שהבדלים אלו נובעים מיחס שונה לשפה המייחסת ערך אמת מוחלטת לכתוב, כך שאם כתוב שהאישה היא "עצמאית ואינטיליגנטית" היא בהכרח כזו וגם העלילה לא תצליח לשנות זאת. כך לא מדובר באוריינות לקויה, לטענת ראדווי, אלא בסוג שונה לגמרי של אוריינות.

השימוש שעושות נשות סמיתטון ברומן הרומנטי הוא כפול. הן קוראות בו לשם הפקת ידע שכן הן משוכנעות שספרים אלו נעשו מתוך מחקר מעמיק ובכך הן מקבלות תחושה של פיתוח והעצמה אישית דרך הקריאה. מרכיב שני הוא קבלת אישור, דרך תהליך של נטורליזציה, של העולם שבו הן חיות על ידי התאמת הקריאה לאמונותיהן והעולם המוכר להן.

הקריאה ברומן הרומנטי היא גם פעולה שמהווה מעין "הצהרה עצמאות" של הנשים במסגרת המציאות המשפחתית היומיומית שלהן ויצירת מרחב פרטי שממוקד כל כולו בהן, בהנאה שלהן ובהתפתחות שלהן תחת הצורך לשרת את בני המשפחה.

ראדווי טוענת כי ספרים תמיד נקראים בהקשר מסוים שאפשר והשפעתו היא שמכוננת את הקורא כיצור חברתי. מצד אחד הקריאה ברומן הרומנטי יכולה להיות חתרנית ומתנגדת דרך החתירה של הנשים לאוטונומיה, אך מאידך השימוש בו בכדי לאשר את מציאות חייהן דווקא משמרת את הפטריארכיה.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות