סיכום: המורשה הפוליטית של היישוב/הורוביץ וליסק

סיכום: המורשה הפוליטית של היישוב/הורוביץ וליסק

מטרת הפרק- "המורשה הפוליטית של היישוב" הוא פרק מתוך הספר "מיישוב למדינה".  מה שהם מבקשים לבחון זה התעצבות של המערכת הפוליטית בעת המעבר מתק' היישוב לתק' המדינה, איזה תכונות נעלמו, נשמרו או נוצרו מחדש במעבר זה. (עמוד 272, פסקה ראשונה). העניין המחקרי מתאר את המעבר ממערכת חלקית למדינה מסודרת ויציבה כולל בירור הקשיים שליוו את התהליך ואופן פתרונם.

טענות מרכזיות-  הפרק מדבר על המעבר מתק' היישוב למדינה. בתק' היישוב היה מוסד פוליטי שהיה צריך לעבור שינוי כדי להיות חלק מהמדינה ולתת שירות עבורה. הם טוענים שההבדלים בין דפוסי הפעולה של המערכת הפוליטית והביר' של היישוב וזו של המדינה גרמה לחיכוכים ולקשיים מרמת מיסוד אחת לאחרת. טענה נוספת (275) לתכונות המערכת הפוליטית בתק' היישוב היו השלכות לגבי הקונפליקטים והחיכוכים שהיו קשורים בבעיות העיקריות של הסתגלות המערכת לתנאים של ממלכתיות. למערכת בתק' היישוב היו תכונות מסוימות ואלה יצרו קונפליקטים במעבר לממלכתיות (הכל תחת קורת גג אחת של המדינה).

גישה תיאורטית- הורוביץ וליסק הם מהגישה הפונקציונליסטית. ניתן לראות זאת בפרק ע"י התפתחות טבעית, השינוי נוצר כי לא הייתה ברירה אחרת. יש כאן התמסדות של מה שהיה המוסדות הפוליטיים בתק' היישוב. זהו מיסוד מחודש כהתאמה לצרכים החדשים של המדינה, כאשר ברקע יש רמיזה למודרניות. תהליך התמסדות מאפיין את הפונק' וגם המודרניות.

כל המאמר, על כל חלקיו כתוב מתוך גישה שטוענת שזה היה בלתי נמנע, לא הייתה ברירה אחרת ומה שקרה זה בעצם פתרון לבעיה שהייתה במעבר. יש בתוך המאמר המון ביטויים שזכו לביקורת מחוקרים אחרים בעיקר על יצירת המיליטריזם, על האינטרסים של בן-גוריון, התייחסות בעייתית כלפי ערבים ומזרחים. הקושי למסד מדינה- זהו קושי שכולם מסכימים עליו, זה חוצה את כל התיאוריות הביקורתיות והפונק' כשכל הסוציולוגים מסכימים על הבעיה.

ארבע בעיות עיקריות במעבר מיישוב למדינה- הצורה שבה הם בנו את הפרק, היא תוך התייחסות לארבע בעיות עיקריות כשבעצם הם נותנים את הרקע ואומרים שהמעבר היה הדרגתי (לא מרגע הכרזת המדינה). המערכת הפוליטית בתק' היישוב הייתה יתרון לאוכלוסייה היהודית, הבעיות שנבעו מהמציאות הדו לאומית היו לא רלוונטיים, השטח היה בשליטת היהודים שהפכו לרוב. הפתרון הבלתי צפוי שם קץ לחברה הדואלית, המיעוט הערבי לא היווה בעיה יותר. המערכת הפוליטית שהייתה קיימת גם יצרה ארבע בעיות:

א.     יצירת מרכז פוליטי בעל סמכות– קליטת המתבדלים (הפורשים). זה יצר את הצורך לקלוט את הקבוצות והארגונים שלא היו חלק מהיישוב המאורגן ולהטיל עליהם את סמכות המדינה  (כמו בפרשת "אלטלנה"). הורוביץ וליסק טוענים שזה משהו שקורה במדינות שעוברות מהפכות או מוקמות, כשההנהגה נאלצת לחסל בכוח קב' רדיקליות המאיימות על היציבות של המדינה החדשה (חיסול האצ"ל). מבחינתם זה משרת את המערכת כולה ולכן זה לגיטימי לעשות זאת. הפרשה תרמה לקביעת הסמכות של המדינה והשימוש בכוח היה על מנת להמחיש שהמדינה יכולה להפעיל כוח ומרות.

ב.      תחום פעולתו של המרכז הפוליטי– רוצים להרחיב את סמכות המדינה. בעבר היו קב' תנועתיות שסיפקו את השירותים ליישוב וכעת רוצים שהמוסדות הממלכתיים יספקו שירותים אלה. לדוגמא- פירוק הפלמ"ח. מה שהם טוענים זה שנוצרת סתירה בין מסגרות בעלות אוטונומיה חלקית, עם זהות פרטיקולרית ספציפית לבין הרצון לממלכתיות. השאיפה הייתה למסד את המדינה כמערכת מופשטת של תפקידים וכללי פעולה עצמאיים בלי זיקה לתנועות או למפלגות שהנציגים שלהם מאיישים עמדות מפתח בשלטון. המדינה ולא מי שיושב בפונקציות השונות שלה, היא זו שנותנת את הטון וקובעת ואין זיקה למפלגות. ההבדל בין פרשת אלטלנה לפירוק הפלמ"ח- האצ"ל היה רדיקלי ופרטיקולרי והפלמ"ח היה חלק מאוד עיקרי וראשי מהיישוב. במקרה הראשון יש הטלת מרות על קב' מתבדלת ובמקרה השני יש קבוצה שהיא חלק מהישוב. בעיה נוספת בתחום הביטחון היא בעיית הזהות הישראלית. הערבים והחרדים לא מתגייסים לצה"ל, צ'רקסיים, דרוזים ובהמשך גם בדואים כן יכולים להתגייס. במקרה זה מפא"י פעלה לפי אלמנט המפלגתיות. קבוצות מסוימות בחברה יכלו להתגייס, ולא כלל החברה כפי שהיה מצופה. אלה הם ערכים של תנועתיות שאפיינה את תקופת היישוב ולא את הערכים של מדינה בעלת מוסדות ממלכתיים. בתחום החינוך, בתק' היישוב היו ארבעה זרמים ואחרי קום המדינה היה את החינוך הממלכתי, יש את החינוך הממ"ד ואת החינוך הערבי. זה הפך להיות ככה, כי הייתה לגיטימציה לחינוך הדתי, ולגבי החינוך הערבי, לא ראו לנכון להנחיל את תכנית הלימודים הציונית יהודית שהיה נהוג בישראל. זוהי פשרה, המדינה מרכזת תחתיה את כל נושא החינוך, כשהיא נותנת אפשרות ואוטונומיה לכל אחד להשתייך לסוג החינוך המתאים לו. בתחום הבריאות, היה עקרון התנועתיות שולט. מי שרצה לקבל שירותי בריאות היה צריך לפנות להסתדרות. הדוגמה של הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים הם דוגמאות למרכזים פוליטיים שפעלו בתקופת היישוב והפכו עתה למרכזי משנה בתוך המערכת המדינתית הממלכתית כשהתהליך של העברת הפונקציות אליהם לקח זמן. למה בחינוך זה הפך להיות ממלכתי ובבריאות לא?- בחינוך ובביטחון היה למפא"י הרבה פחות כוח ולכן הם רצו לנכס אליהם (למדינה) את הסמכות על החינוך והביטחון. בבריאות היה למפא"י כוח, האליטה של המפלגה ישבה בהסתדרות ולכן זה היה להם נוח מבחינה פוליטית.

ג.      יצירת פונקציות חדשות למרכז הפוליטי-  לתחומים שהמנדט נתן להם פתרון עד אז ולאחר תום המנדט נוצר צורך למלא שירותים אלה : רשות שופטת, רשות מחוקקת ורשות מבצעת (משרדי הממשלה, צה"ל והקמת הצבא). הם טוענים שההקמה של המדינה בתקופת מלחמה היא זו שהביאה להתפתחות מהירה של המנגנון הצבאי, והקמתו הכבידה על המנגנון האזרחי (לעומת טענתו של בן אליעזר ב"אומה במדים").

הרשות השופטת- בתחום זה המדינה אימצה את הנורמות הבריטיות, היא רכשה לעצמה מעמד עצמאי שנשען על יוקרה ציבורית ויוקרה זו אפשרה להגן על זכויות אזרח. במשך השנים הרשות השופטת מתערבת גם בחקיקה. בנוסף, מבקר המדינה מפרסם דוחות בעלי סנקציה. עצם הפרסומים נותנים למבקר המדינה את הכוח. הרשות המחוקקת- הקמת הכנסת והסמכויות הרחבות שיש לה, גם על עצמה. הכנסת נמנעת עד היום להפעיל את הסמכות המלאה שלה.

ד.      הרחבה מתמדת של המערכת– בהקשר של עלייה. בעיה של קליטה של עולים רבים, כשבעמם תוך ארבע שנים האוכלוסייה היהודית הכפילה את עצמה והאוכלוסייה הערבית עזבה. הם מתארים קשיים שקליטה זו עוררה: כלכליים (שיכון ועבודה-מגורים במעברות), תרבותיים וחברתיים (העולים המזרחיים כחסרי השכלה, זרים למשחק הפוליטי, פליטי השואה המוכים בגוף ובנפש). זה הוביל לגישה פטרנליסטית, שתפסה את העולים כאובייקט לגיוס פוליטי ולא לאנשים בעלי רצונות משלהם. תהליכי הקליטה היו ארוכים ואיטיים, אבל הקליטה הפוליטית הייתה מהירה וחלקה מפני שנעשו פעולות טרם עלייתם ארצה של העולים אשר הכווינו את העולים לזרם פוליטי מסוים. הנציגות בחו"ל היא זו שכיוונה את העולים לזרם פוליטי, ובארץ הייתה זו ההסתדרות שהייתה אחראית על שירותי הבריאות וכיוונה את העולים לתמיכה במפלגת מפא"י (ששלטה בהסתדרות). זה נתן יציבות למערכת הפוליטית שהייתה צריכה להתמודד עם המון בעיות, מנע זעזוע פוליטי שיכל לאיים על האליטה הוותיקה.

סיכום ודיון-  הורוביץ וליסק מצדיקים את המדיניות החדשה כהכרחית. המחיר לטענתם זה שאם זה לא היה עובד ככה המערכת לא הייתה יציבה ולא היה ניתן לפתור את הבעיות שעלו עם קום המדינה. טקסט זה משמש להתכתבויות עם חוקרים מכל הגישות, למשל המאמר הבא של שפירא, המאמר של בן אליעזר וכדומה. יש הבדלים בין הטענות של בן אליעזר לטענות של הורוביץ וליסק על הקמת הצבא- בן אליעזר מדבר על מיליטריזם ועל יצירתו בחברה הישראלית. הוא מציג את הצבא כנוצר מתוך קונפליקט מתמשך בין היהודים לערבים לעומת הורוביץ וליסק שטוענים שהצבא נוצר ע"י המדינה באופן ממלכתי. הורוביץ וליסק טוענים שזה תהליך שהיה חייב לקרות לאור הנסיבות. תהליך בלתי נמנע. בן אליעזר פחות ברור לגבי הנושא הזה. הוא רומז שהמצב הביטחוני לא בהכרח היה נתון ולא בשליטת ישראל והוא לוקח את הניתוח של הורוביץ וליסק ומבקר אותו מנקודת המבט שלו, אך לא מציע דרך חלופית.

אריסטו על הדבר הכי טוב שיש

מה מניע את הפעולות שלנו, למה אנחנו שואפים לדברים טובים ומהו הטוב הגבוה ביותר שאליו ניתן לשאוף. אריסטו על מה שחשוב בחיים

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: