פסיכולוגיה חברתית: שיפוטים חברתיים

אחד הדברים החשובים בשיפוטים חברתיים הוא ההבניה; איך כל אדם תופס את המציאות בצורה סובייקטיבית.

ניסוי התיפוף- The tapping study (Newton 1990)

מהלך הניסוי: חלק מהנבדקים התבקשו לתופף עם האצבע שיר מאוד מוכר ("מקישים"), וחלק מהם התבקשו להאזין ולזהות את השיר ("מאזינים"). המקישים התבקשו להעריך את הסיכוי של המאזינים לנחש את השיר.

המקישים העריכו שיש 50 אחוז סיכוי שהמאזינים יזהו נכונה את השיר- בפועל אחוז נמוך מאוד של אנשים זיהו אותו. החוקרים הסבירו את הפער בין ניבוי המקישים להצלחה בפועל – בכך

 שהמקיש לא לוקח בחשבון את פערי האינפורמציה שיש לצד השני (השומע לא מזמזם לעצמו את השיר בראש) ולא מתקן את ההערכה בהתחשב בחוסר האינפורמציה של הצד השני.

תנאי נוסף: אומרים למאזינים מהו השיר לפני שמקשיבים למקיש. המאזינים מעריכים את אחוז הנבדקים שיזהו את השיר מבלי לדעת את שמו לפני כן. מצאו כי ההטיה מתקיימת גם אצל קבוצה זו – ההסבר של ניוטון לכך, הוא שבכך שאומרים לנו מה השיר- גם לנו מתנגן השיר בראש- אם כן המידע שיש לנו השתנה ושוב לא לוקחים בחשבון את פערי המידע בינינו לבין הקבוצה השנייה. הניסוייים ממחישים את הפרשנות הסובייקטיבית שיש לאנשים למציאות.

הגורמים המשפיעים על שיפוטים חברתיים  

א.     זמינות מידע

הטיה אגוצנטרית

אנו נוטים להבין התנהגות אחרים על בסיס המידע הזמין לנו. המידע שזמין לנו הוא המידע על עצמנו ולכן יש קושי לזהות שהחוויה שלי שונה משל אחרים וקושי להתחשב בשונות ביני לבין אחרים בשיפוטים חברתיים (ואלו הם ביטויי ההטיה האגוצנטרית). גם במחקרים בהם מעלים למודעות של אנשים כי הפרספקטיבה שלנו שונה מזו של אחרים- עדיין לא מדייקים בשיפוט חברתי- האגוצנטריות היא חסם של הבנייה.

Impression detection accuracy (Eyal & Epley, 2010)

המחקר מתבסס על הרעיון של הטיה אגוצנטרית. בדקו מה יעזור לאנשים להיות מדויקים יותר בניבוי הרושם שאנו משאירים על אחרים.

מהלך הניסוי – ביקשו מהנבדקים לכתוב חיבור על "מי אני", אמרו כי יראו את החיבור לנבדק אחר. בשלב הבא נתנו לנבדקים לקרוא חיבור של נבדק אחר (והוא זה שיעריך אותם בהתבסס על החיבור שלהם) וביקשו מהם להעריך איך האדם יתאר אותם- השתמשו בשאלון שבודק הטיית צופה-משתתף; יש רשימה של 14 זוגות תכונות (קיצוניים אחד לשני)- למשל האם האדם יתאר אותך כאנרגטי/רגוע /תלוי בסיטואציה- המשמעות של תלוי סיטואציה- לפעמים אני ככה ולפעמים אחרת.

כמות הפעמים בהם אנשים בוחרים ב"תלוי סיטואציה" מעידה על כך שאנו חושבים שהשיפוט יתבסס פחות על מאפיינים תכונתיים.

משתנה ב"ת – לחלק מהנבדקים נאמר שהמעריך יעריך אותם במהלך היום או מחר, לחלק נאמר שרק בעוד כמה חודשים. לפי תיאוריית רמת ההבניה שימוש בפרספקטיבה יותר רחוקה גורמת לחשיבה יותר אבסטרקטית כללית (תכונתית) של מצבים, בעוד פרספקטיבה קרובה גורמת לחשיבה יותר קונקרטית (מצבית).

תוצאות: נמצא פער גדול בתנאי הקרוב (יקראו מחר) בניבוי סימון "תלוי בסיטואציה" (מצב) לעומת פער קטן בתנאי הרחוק.  ככל שנרחיק יותר נהיה נתונים יותר להשפעת טעות הייחוס הבסיסית. טעות זו מתמתנת כשאנחנו חושבים על מישהו בפרספקטיבה קרובה יותר.

יש הבדל בין תכונה למצב: תכונה – היא דבר אבסטרקטי, מצב – זה דבר קונקרטי יותר.

ההבניה היא ברמה האבסטרקטית. אנחנו חושבים על אירועים רחוקים בצורה מופשטת יותר. אירועים קרובים יותר נשפטים בצורה קונקרטית ונקודתית. תיאוריה מאוד דומיננטית בפסיכולוגיה חברתית.

Impression of attractiveness

הניסוי רצה לבדוק איך אנשים מעריכים שאחרים תוספים את מידת האטרקטיביות שלהם.

מהלך הניסוי: דירוגי אטרקטיביות וחישוב הפער בין מה שניבאתי שידרגו אותי לבין מה שדירגו באמת.

משתנה ב"ת:  היום – רמת הבנייה נמוכה/ בעוד שלושה חודשים – רמה גבוהה/ לקיחת פרספקטיבה (אומרים במפורש כי לך ולאדם האחר פרספקטיבה שונה- אמור לדמות תנאי רחוק). בנוסף הייתה קבוצת ביקורת שהעריכה בפועל את מידת האטרקטיביות.

תוצאות (בגרף): ככל שהיה מרחק בזמן גדול יותר (מה האחר יחשוב עליי בעוד כמה חודשים לעומת היום), המרחק בדירוגים הצטמצם. בתנאי לקיחת הפרספקטיבה הייתה קורלציה שלילית מובהקת- ככל שאנו מנסים להיכנס יותר לנעליו של האחר- מייצר הפרעה- מקלקל, מביא לדיוק נמוך בניבוי.

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות