תרבות פופולרית – סיכומים: הקולנוע כאמנות של שעתוק על פי וולטר בנימין

תרבות פופולרית – סיכומים: הקולנוע כאמנות של שעתוק על פי וולטר בנימין

ראה סיכום קורס מלא: תרבות פופלרית – סיכומים

סיכומים, עדכונים, דברים מעניינים והרבה ידע בקבוצת הפייסבוק שלנו (לא תפרגנו בלייק?)

הקולנוע כאמנות של שעתוק

אחד הנושאים העיקריים בחיבור וולטר בנימין "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" הוא התפתחות הקולנוע. הקולנוע הוא דוגמה מרכזית להמחשת תהליכי השעתוק המכאני. בנימין ראה בקולנוע דוגמה לתרבות פופולארית שבתיווך טכנולוגי יוצרת גם דמוקרטיזציה של האומנות וגם וולגריזציה שלה.

בנימין מתייחס לקולנוע כשלב האחרון של ההתפתחות בתחום תרבות זה, כאשר השלבים הקודמים הם התיאטרון והפנוראמה הקיסרית.

התיאטרון היה השלב הראשון שצמח מההקשר הדתי והיה לו ערך פולחני. בהמשך הוא עבר חילון, כך שעדיין שימר את ההילה אבל רק בפן האותנטי. הטכנולוגיה של הפנוראמה הקיסרית היא שלב ביניים, כי עדיין לו הייתה כאן אפשרות לשכפול וכל הקרנה הייתה חד פעמית ולכן עדיין אותנטית. הקולנוע מייצג את המעבר לשלב האחרון. בשלב זה היצירה תלוייה בטכנולוגיה שמייצרת אותה – טכנולוגיה של שכפול.

גם בתוך השלב השלישי ניתן להבחין בשלבי משנה שמייצגים גם הם התפתחות טכנולוגית הדרגתית שככל שהיא מתקדמת ההילה הולכת ונעלמת: מקולנוע אילם לפס קול, משחור לבן לצבע, מצופה בודד דרך חור הצצה לקהל באולם.

מכאן וולטר בנימין עובר לנתח את ההשפעה של ההתפתחות הטכנולוגית בתחום הקולנוע על היצירה, השחקן וקהל הצופים.

השפעת הטכנולוגיה של הקולנוע על היצירה

משמעות הטכנולוגיה הקולנועית מבחינת היצירה היא שהסרט מוכרח להיות חלק ממערכת כלכלית- ממוסחר. בנימין טוען שכורח זה עולה מעלות הפקת הסרט – "ביצירה הקולנועית אפשרות שעתוקו של המוצר, איננה כמו בספרות ובציור- תנאי המתווסף מבחוץ. אלא מיוסדת במישרין על טכניקת הייצור של הקולנוע. טכנולוגיה זו לא רק מאפשרת את הפצתו ההמונית של הסרט אלא ממש כופה אותו בגלל הוצאות הייצור הגדולות."

העובדה שהקולנוע מוסרט הצורה שעולה הרבה כסף מכניסה אותו לעניין של שכפול שהוא מובנה ביצירה. להבדיל מספרות למשל ששם היצירה אינה תלויה בהכרח באפשרות לשכפל אותה. בקולנוע טכניקת ההפצה ההמונית כופה עצמה על התעשייה בשל ההוצאות הגדולות הכרוכות בה. לפיכך ניתן להבין מדוע התפתחו האולפנים הגדולים הוליווד, וגם למה כל סרט נוצר לפי נוסחה מסוימת שנועדה להשיג רווחיות. זאת משום שהמסחור הוא חלק מובנה בתרבות הפופולארית. בנימין מדבר על כך שסרט מוכרח להצדיק עצמו כלכלית כדי שהאמן יוכל להמשיך וליצור. לאמנות הקולנוע היגיון מסחרי והיא תוצאת הטכנולוגיה.

השפעת הטכנולוגיה של הקולנוע על השחקן

הטכנולוגיה של הקולנוע תופסת את המקום המרכזי ובאה ע"ח השחקן. השחקן חייב להתאים עצמן לטכנולוגיה ולא להיפך. מכאן, הופך לזניח, פריט של תפאורה שנתון להוראות הבמאי.

"הקסם הקלוקל של פולחן הכוכבים": זוהי קביעה שהולידה דור שלם וביקורתי על התרבות הפופולארית.

פרגמנט ט': מה קורה כששחקן משחק מול מצלמה ולא מול אדם קונקרטי? הטכנולוגיה יוצרת ניכור, השחקן מתאים עצמו להוראות הבמאי. הייצוג הטכנולוגי מחליף את האותנטי, תמונה ולא מציאות, ההילה אובדת.

טייפ קסטינג – יש ליהוק של שחקנים לפי מראה מסוים. זה תוצר לוואי של היחס בין הטכנולוגיה הקולנועית למשחק. לא התנהגות אותנטית אלא התנהגות שמוכתבת ע"י המצלמה- דבר שמוביל לסטריאוטיפים. בנימין צודק אך גם טועה, כמו בכל דבר שהוא אומר ניתן להביא את ההפוך ואת היוצא מן הכלל.

פרגמנט י': ניכורו של השחקן מול המכשור. "תשובתו של הסרט על הצטמקות ההילה הוא כינון וקידום מלאכתו של השחקן מחוץ לכותלי האולפן. פולחן הכוכבים שנתמך ע"י הון הסרטים, משמר את קסם האישיות שמחוץ לכותלי האולם". מערכת יחסי הציבור היא מערכת שנועדה לשם עשיית רווחים והקסם שמוכרים לנו בדרך זו אינו אמנות ולא הילה, אלא זיוף. זה הגלגול ה-3 של הפולחן – פולחן הסלבריטאיות, "הקסם הקלוקל של פולחן הכוכבים"

דווקא משום שהשחקן הופך לכלי שרת בידי הבימאי ומלוהק לפי דרישות של מראה חיצוני, כלומר, אין עוד ערך לעולמו הפנימי, המראה הופך לחזות הכול. לכן כלי התקשורת מנפחים את הדמויות האלה מעבר לכל פרופורציה לכדי יצירה של "הקסם הקלוקל של פולחן הכוכבים" – הסלבריטאות. יש כאן מאמץ גדול ליצור הילה, אך זו הילה מזויפת שרק מדגישה את הריקנות של התעשייה הזו (כנרה שבנימין לא חיבב במיוחד את הקולנוע).

השפעת הטכנולוגיה של הקולנוע על קהל הצופים

קהל הצופים הוא קהל מסוג חדש בעיני וולטר בנימין – קהל שהוא גם נהנה וגם ביקורתי בו-זמנית. הקולנוע בזכות הטכנו' הגיע מצד אחד לקהל גדול מאוד (דמוקרטיזציה משמע מגיע לכל המעמדות), ומצד שני בהשפעת המסחור, תוצאת התהליך היא גם וולגריזציה= הסרט פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר.

בנימין מתאר את שתי האפשרויות: "בילוי זמן בשביל עבדים, תשושי זמן אינו דורש ריכוז או חשיבה, בילוי לחסרי השכלה" זוהי נהנתנות וולגרית שאין בה שום תוכן (סוג חשיבה שמתפתח גם באסכולת פרנקפורט)

ומצד שני: "הקהל הוא הבוחן- אך בוחן שדעתו מוסחת".

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: