תיאוריות ייחוס
האדם כמדען (Heider, 1958)
על פי היידר ייחוס סיבתי הוא מה שקורה כאשר האדם מחפש סיבות למה שקורה סביבו באותו אופן שמדען מחפש סיבות לתופעות בטבע, מתוך הצורך להבנה עקבית וברורה של העולם. אנחנו מנסים לנבא איך אנחנו ואחרים מתנהגים בסיטואציות שונות, שנדע איך להתנהג. תיאוריות ייחוס מבקשות לנסות ולהציע הסבר לדרך שבה בני אדם מקנים סיבתיות לאירועים או גורמים שונים בחייהם והסיבות שהם נותנים למה שקורה להם אשר למעשה משקפות את מערכת היחסים של הם עם המציאות והאופן שבו הם תופסים את חייהם, את ההתרחשות בהם ואת עצמם בתוכם.
מודל השונות המשותפת Covariation Model– (Kelly, 1967)
במודל השונות המשותפת של קלי התנהגות מיוחסת לאחד משלושה גורמים: לאדם המתנהג, למושא ההתנהגות, לסיטואציה. ניתן להסיק על סיבה להתנהגות מסויימת רק כאשר הסיבה וההתנהגות מופיעים יחד (השתנות משותפת): (1)האם ההתנהגות מתקיימת כאשר הסיבה המשוערת נוכחת? (2) האם ההתנהגות אינה מתקיימת כאשר הסיבה המשוערת נעדרת?
ישנם שלושה קריטריונים להשתנות משותפת:
w קונצנזוס – איך אנשים אחרים מתנהגים כלפי אותו הגורם באותה הסיטואציה? האם רק האדם הזה מתנהג ככה או אנשים אחרים גם? ככל שתגובת האדם זהה לזו של האחרים (קונצנזוס גבוה) כך היא מעידה פחות על האדם ויותר על הסיטואציה.
w ייחודיות (Distinctiveness) – האם ההתנהגות הזאת מופיעה גם בהשפעת גירויים אחרים או שהיא מופיעה אך ורק כאשר הגירוי הספציפי הזה מתקיים? ככל שתגובת האדם מוגבלת יותר לסיטואציה מסוימת (ייחודיות גבוהה), כך היא פחות מעידה על האדם ויותר על הסיטואציה.
w עקביות (Consistency)- איך האדם מתנהג באותו מצב במועדים שונים? האם באמת בכל פעם שהגירוי מופיע, מופיעה גם ההתנהגות? ככל שהתגובה ספציפית לזמן מסוים (עקביות נמוכה) כך קשה יותר לבצע ייחוס כלשהו לאדם או לסיטואציה ויותר סביר שהתגובה נובעת מצירוף נסיבות – פחות ניתן לניבוי.
בעיות עם מודל השונות המשותפת
מעבר ממתאם להסקה על סיבתיות – לא נכון סטטיסטית. ניסיון לנסח איך אנשים יתנהגו – לא הגיוני לעשות זאת, רציונאלי מידיי. טעות הייחוס הבסיסית – מפורט בהמשך.
