מוטיבציה להערכה עצמית
מוטיבציה להערכה עצמית מושגת באמצעות שני מניעים; האדרה עצמית ואישוש עצמי.
האדרה העצמי (Self-enhancement) – מוטיבציה לשמור על דימוי עצמי גבוה. הפסיכולוגיה החברתית מזהה צורך לשמור על הערכה עצמית חיובית. בסוף שנות ה- 80 היגינס פרסם מאמר בנושא וטען שהנטייה לשמור על ערך עצמי חיובי (גם אם אינו מציאותי) היא מנגנון בריא ויעיל. אנשים שנוטים לדיכאון לוקים במנגנון ההאדרה העצמי, הם רואים את המציאות בצורה יותר חדה ואובייקטיבית. אבל איך עושים את זה?
מנגנונים להאדרה עצמית
(1) קוגניציות בשירות העצמי (Self serving cognitions)-
קיימים מספר מנגנונים מוטיבציוניים המשמרים תפיסה עצמית; (א) לקיחת קרדיט על הצלחות והתנערות מאחריות בעקבות כישלון- נטייה להסביר כישלונות ע"י גורמים חיצוניים ("הרצפה עקומה"). (ב)אופטימיות בלתי מציאותית- הסיכוי למשל הערכת יתר לסיכויים, אופטימיות זו טובה משום שהיא דוחפת אותנו לפעולה ("לי זה לא יקרה!"). (ג) האמונה שאני טוב מאחרים (above average effect)- הנטייה לאפיין את עצמך כמעל הממוצע.
(2) נכות עצמית
התנהגות שעלולה לחבל בסיכויים להצליח, כדי שאם נכשל נוכל לייחס זאת לסיבות חיצוניות. פעמים רבות נעשה באופן לא מודע. זוהי חבלה מכוונת המאפשרת ייחוס כשלון לגורמים חיצוניים וייחוס הצלחה לגורמים פנימיים. מנגנון נקודתי, נעשה לפני אירוע ספציפי. המנגנונים לנכות עצמית; הצבת מטרות גבוהות מדי, חוסר אימון או למידה, נטילת סמים או אלכוהול, פיתוח סימפטומים גופניים פסיכוסומאטיים (כאבי בטן,קשיי שינה), הנמכת ציפיות וניבוי כישלון (כך שאם יתרחש בפועל הוא לא יפגע בדימוי).
(3) השוואה חברתית
הקבוצה אליה אנו משתייכים עוזרת לנו לשמר את תחושת העצמי בעזרת שתי תופעות; (א) השתקפות בהצלחת האחר (Bask in reflected glory- BIRG) אנו זוקפים את הצלחת הקבוצה/הצלחת האחר הנתפס כחלק מהקבוצה לעצמנו ("אנחנו ניצחנו!"). (ב) ניתוק מהשתקפות כשלון האחר (Cut off reflected failure – CORF) אנו מייחסים כשלונות בקבוצה לקבוצת ה"הם" ולא אלינו ("הם הפסידו"). Cialdini מצא כי ככל שאנו מרגישים חפיפה גדולה יותר לקבוצה כך נייחס את הצלחתה אל עצמנו. הזהות האישית/התפיסה העצמית יש בה גם סממנים קבוצתיים.
מנגנון חברתי נוסף להאדרה עצמית הוא השוואה חברתית כלפי מטה- אדם הרוצה לשפר אץ תחושת הערך העצמי יטה להסתכל על אנשים שהצליחו פחות ממנו.
תיאורית שימור ההערכה העצמית(SEM) Self evaluation maintenance theory (Tesser, 1988).
התיאוריה עוסקת באופן בו אנשים משמרים את הדימוי העצמי שלהם לאוד ההשוואות החברתיות שהם עושים- איך אנו מתמודדים עם הצלחת האחר במיוחד כשהוא קרוב אלינו? לפי ת'אסר הצלחת אדם קרוב עשויה לעורר השתקפות (גאווה) או השוואה (קנאה).
השתקפות – אנחנו מחמיאים לעצמנו דרך קישור להישגי אחרים (Cialdini), בעיקר בתחומים שאינם חשובים להגדרה העצמית שלנו (אני פסיכולוגית, בן זוגי זואולוג מצטיין)- חיזוק להערכה העצמית.
השוואה – נשווה את הישגי האחר ליכולות שלנו, בעיקר בתחומים שחשובים להגדרה העצמית שלנו (אני פסיכולוגית חברתית טובה יותר)- פגיעה בהערכה העצמית.
הנטייה לבצע השתקפות או השוואה תלויה בין היתר במידת הקרבה (רחוק-השוואה, קרוב-השתקפות) ובחשיבות התחום בו הצליח האחר. כאשר מתפתחת השוואה לאדם קרוב, קיימים מנגנונים להתמודדות עם האיום; (1) להכשיל את האחר, (2)להגדיר מחדש את מידת הקרבה, (3)השתפרות עצמית, (4)שינוי חשיבות התחום (על ידי הגדרת תחום אחר כחשוב יותר או ע"י חלוקת לתתי קטגוריות).
ניסוי (Tesser & Smith, 1980):
שני זוגות חברים ישבו בחדרים נפרדים, כאשר כל נבדק ניחש מלים מתוך רמזים שניתנו על ידי כל אחד משלושת הנבדקים האחרים. הרמזים נבחרו מתוך רשימת רמזים שדורגו לפי מידת הקושי שלהם. הנבדקים הוקצו לשני תנאים: (1) רלבנטיות גבוהה: המטלה הוצגה כבודקת יכולת מילולית (משהו שהוא חשוב לדימוי העצמי). (2)רלבנטיות נמוכה: המטלה הוצגה כמשחק. המשתנה התלוי היה האם אדם יבחר לתת רמזים קלים/קשים לחבר או לזר בהתאם לרלבנטיות.
תוצאות: ניתן לראות כי בתנאי הרלוונטיות הנמוכה החבר קבל את הרמזים הקלים יותר ולעומת זאת, בתנאי הרלוונטיות הגבוהה ניתנו לחבר הרמזים הקשים יותר= מנגנון הכשלה.
ניסוי המשך (Tesser & Cornell, 1991):
במחקר מאוחר יותר ת'סר שחזר את הממצאים, אך נוסף לכך הוסיף תנאי שבו לפני המטלה מחצית הנבדקים עברו מניפולציה של אישוש עצמי- העלאת הדימוי העצמי שלהם (נתנו לנבדקים לכתוב על הערכים החשובים להם לעומת אלו שלא- עצם הכתיבה גורמת להגדלת הדימוי העצמי). ניתן לראות כי בתנאי זה, ברלוונטיות גבוהה התוצאה התהפכה- הנבדקים נתנו רמזים קלים יותר לחבר; ברגע שאני מרגישה טוב יותר עם עצמי, אני פחות צריכה לקבל את האישוש ממקור ההשוואה לאחר- הצלחתו פחות מאיימת עלי. הניסוי מראה כי נשתמש במנגנון ההשוואה כתלות בדימוי העצמי.