ברוך שפינוזה על דטרמיניזם

אחת השאלות שהעסיקו את הפילוסוף ברוך שפינוזה בחיבורו המפורסם "אתיקה" היא שאלת הדרטמיניזם וחופש הבחירה

הדטרמיניזם אומר שאם נדע את תכונות היסוד של אדם מסוים בזמן מסוים, וכן את חוקי הטבע – נוכל לדעת בוודאות איך אדם ינהג בעתיד, האם הדטרמיניזם הוא נכון?

בשאלת היחס בין דטרמיניזם לאחריות מוסרית, קיים עקרון מוסרי PAP (עקרון הפעולה החלופית), אשר אומר כי אני אחראי על פעולה X אם ורק אם יכולתי לעשות את 'לא X'. כלומר, אני לא אחראי לפעולות שלא יכולתי למנוע.

יש שיאמרו שזה לא נכון לגזור את עקרון הפעולה המוסרית מתוך תורת החובה של קנט (האומרת שמחובה מוסרית נובעת יכולת).

מהדטרמיניזם ומעקרון הפעולה החלופית נובע כי אין אחריות מוסרית (במובנה הרחב ביותר), כלומר, במצב כזה אין לאנשים אחריות על שום דבר ואז גם אי אפשר להיות מאוכזבים ממישהו או לכעוס על מישהו.

'דטרמיניזם רך' – מנסה לשלב בין הדטרמיניזם ובין האחריות המוסרית ולהראות כי יש מצבים בהם למרות הדטרמיניזם, כן יש לנו יכולת השפעה מסוימת על מהלך הדברים.

כמו כן, אלו אשר דוחים את הטעון לפיו שילוב של הדטרמיניזם וה PAP מוליך לכך שאין אחריות מוסרית, יאמרו שה PAP אינו עובד במקרים רבים ולכן הוא לא קביל (למשל, מקרים בהם אדם לא רוצה להשתמש בסמים אך מניפולציה כופה את זה עליו, למרות שכביכול הוא היה יכול למנוע זאת).

הדטרמיניזם הקשה אומר שכל המושגים שלנו הם ריקים מתוכן, בעוד שהדטרמיניזם הרך אומר שאנחנו כן יכולים לשמר את המושגים שלנו, אם כי הם דורשים שינויים (למשל, המושג 'רציתי' הוא לא במלוא מובן המילה) – חופש שלי תלוי בכך שרציתי בדיוק את מה שקרה לי. כלומר, כאשר יש התאמה בין מה שאני עושה ובין מה שאני רוצה (גם אם זה במקרה), יש לי תחושת חופש. ברוך שפינוזה נמנה על תומכי הדטרמיניזם הרך, ובכך הגדיר מחדש את מושג ה'חופש' – כלומר, הרעיון הוא שאדם לא צריך אפשרות מטא-פיזית לפעול אחרת, אלא מספיק שישנה את מבנה הרצון שלו כך שיתאים לאמת המטא-פיזית של העולם. מובן כי זוהי רמייה במובן מסוים, משום שאין מדובר בחופש מוחלט כפי שאנחנו מכירים, אך מבחינת ההרגשה למעשה אין כל הבדל, וזה מה שחשוב בעיניו.

עמ' 372, משפט 6: "רגשות" = אידיאות שיש בהן גם פן מפעיל. משפט זה מציג את האוטופיה הרציונליסטית: ככל שאני יודע יותר – כך אני עוצמתי יותר ומאושר יותר. ברגע שאדם מבין את הכרחיות העולם, הוא מבין שעליו להתאים את הרגשות שלו אל המטא-פיזיקה עצמה.

שפינוזה רוצה להפוך אותנו מסבילים לפעילים – כלומר, התאמה של הרצונות שלי אל העולם, כך שהדברים שאכן קורים (והם קורים בהכרח) – יהיו בהתאם למערכת הרצונות שלי. הוא אומר שככל שאדם עושה את התהליך הזה בצורה יותר חזקה, כך זה מעצים אותו, כאשר המצב האוטופי ע"פ שפינוזה הינו מעין 'התפשטות מוחלטת' – דהיינו מצב שבו כל מה שקורה סביב האדם הוא מתאים לרצונותיו.

קצת רקע:

מה זה דטרמיניזם?

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: