ברוך שפינוזה: מוניזם, עצם ותואר

ברוך שפינוזה: מוניזם, עצם ותואר

עצם

עצם, ע"פ דקארט, הינו דבר שלא תלוי אונטולוגית בשום דבר. שפינוזה מוסיף על כך שאי התלות היא גם מושגית (כלומר, הכרתית), ולא רק אונטולוגית. כמו כן, עצם אצל שפינוזה חייב לעמוד באילוץ של להיות מוסבר מתוך עצמו בלבד.

עצם ניתן להבין בשני אופנים שונים: כ 'יש' (כלומר, סוג של מצע – הן מצע אונטולוגי הן מצע לוגי) או כ 'ישות' (כלומר, סוג של יחס בין דברים המאפיין את המציאות כולה). ישות, באופן כללי, הינה דבר הרבה יותר מופשט מ'יש', משום שאין הכרח שיהיה מדובר באובייקט מסוים ומוחשי, אלא שישות יכולה להיות יחסים בין עצמים, אופן הבנה של אובייקטים וכו'.

'עצם', אם כן, הוא מה שלא תלוי לוגית או סיבתית בשום תכונה. כמו כן, זהו המקור להסבר אולטימטיבי, והמקור לאינטיליגביליות (=הניתנות להסבר/הבנה של העולם) של הדברים.

הטיעון למוניזם

הנחה ראשונה: "חייב להיות עצם בעל כל תואר אפשרי" (הגדרה 6, משפט 11). משפט זה משקף למעשה את אינסופיות התארים שיש לאל, אולם שפינוזה רואה ב'אינסוף' דבר שונה ממה שמוכר לנו כיום ולכן הוא בוחר להגדיר זאת כך.

הנחה שנייה: "לא יכולים להיות שני עצמים שחולקים תואר משותף" (משפט 5).

מסקנה: "לא יכול להיות יותר מעצם אחד" (משפט 14) – זהו למעשה המוניזם.

ההוכחה האונטולוגית אומרת שאם עצם מסוים כולל את כל התארים, הוא כולל גם את תואר הקיום. מכיוון שאת האל מאפיינת תכונת השלמות – הרי שיש לו את כל התארים, ומכאן שהוא בהכרח קיים.

מה זה תואר?

– פרספקטיבה

– תואר = מהות העצם (ע"פ הגדרה 4) – או מה שהכל תופס כמהות העצם. מהות העצם = תנאי הכרחי ומספיק לכך שהעצם הוא העצם שהוא.

אנחנו מכירים שני סוגים של תארים: תארים מנטאליים (תואר המחשבה) ותארים פיזיקאליים (תואר ההתפשטות) – כאשר למעשה כל דבר יכול להיות מתואר ע"י שני התארים הללו (בשילוב כזה או אחר). שני סוגי התיאור לא ניתנים לרדוקציה האחד לשני – כלומר, לא ניתן להסיק את האחד מהשני והם לא משפיעים האחד על השני.

חלק ממה שקובע את תוכן התואר הינו העצם עצמו, ומכאן שברור שלא יכול להיות שום דבר משותף בין שני תארים. עם זאת, אם אנחנו יכולים לתפוס רק שני תארים – מה המשמעות של המושג 'אינסוף תארים'?

אם יש אינסוף תארים, אין זה אומר שיש אינסוף תיאורים.

למה בעצם שפינוזה התעקש לומר שלאל יש אינסוף תארים, אם יכולת ההשגה של האדם הינה רק של שני תארים בלבד (ההתפשטות והמחשבה)?

אחת התשובות האפשריות הינה שטענה זו של שפינוזה הייתה מעין 'מס שפתיים' בתקופתו – כלומר, בגלל שגישתו הייתה כ"כ מנוגדת למה שרווח באותה עת, ועוררה רדיפות נגדו – ייתכן ונטה 'להסכים' עם הדת, לפחות בנקודה זו. תשובה אפשרית אחרת היא שמדובר ב'שריד' מהמסורת שהועברה אל שפינוזה, כלומר, שהוא לא הצליח להשתחרר מהתפיסה הדתית באופן מוחלט.

– אפשרות נוספת להבין את התואר הינה כאפיסטמולוגיה אלוהית (כלומר, שהשכל האלוהי הוא זה שתופס את העצם בתור מהות, אז המהות הופכת להיות למעשה איך שאלוהים תופס את הכרח קיומו).

שפינוזה אמר שלהדביק לדבר תכונה לא יהפוך דבר אחד לשניים, אלא אם כן הנחנו מראש שמדובר בשני דברים שונים. מעצם זה שיש תכונות שונות לא נובע שיש בעולם יותר מעצם אחד, כלומר, אם זה לא ינבע מהתארים זה בטח לא ינבע מהתכונות.

עוד דברים מעניינים:

האם מלחמה טובה לסולידריות? לא בטוח

החברה הישראלית כידוע לכל היא חברה רווית קונפליקטים ובין אם זה על פוליטיקה, דת או סתם זכות קדימה בכביש הישראלים לא מהססים לצלוב אחד את השני. אולם כל אימת שיש

שינוי גודל גופנים
ניגודיות