'אתיקה' של ברוך שפינוזה בנוי בצורה של גיאומטריה אוקלידית: הגדרות יסוד, אכסיומות – באמצעותן הוא מוכיח משפטים שונים. כמובן שתמיד יכולה להישאל השאלה האם המסקנות אכן נובעות מההנחות או לא, וכן ניתן להטיל ספק באקסיומות שהוא קובע.
יתרונות המתודה של שפינוזה:
אחד הרעיונות המרכזיים של אתיקה הינו בהוצאת כל מרכיב של תכליתיות גם מהטבע וגם מהאל (כלומר, הם פשוט קיימים).
הדיון נוגע במהויות של הדברים, לרוב המדובר במהויות של אובייקטים מתמטיים (מספרים, גופים גיאומטריים וכו')
הוודאות שקשורה למתמטיקה.
מצד שני, שפינוזה לא חושב שהמתודה הזו מבטיחה אמיתות. אמיתות, כאמור, מחייבת נביעה של המסקנות מהאמיתות תמיד (כלומר, מבחינה צורנית).
המתודה של שפינוזה היא מתודה שכלית (היא לא פונה אל הדמיון שלנו אלא אל הכושר השכלי שלנו), אך מצד שני, לא מדובר פה עדיין בדרגת ההכרה הרביעית (העליונה), כלומר, קריאה שלימה של 'אתיקה' איננה מבטיחה הבנה והפנמה מלאה של הרעיון.
בהקשר המתמטי, אם המתודה של דקארט הייתה אנליטית, המתודה של שפינוזה היא מתודה סינתטית (במובן של בנייה, הרכבה). יש לזכור כי למרות שמדובר במתודה גיאומטרית, אין הכוונה שכך היקום בנוי, אלא רק שזה האופן בו ניתן להציג אותו כלפי השכל. שפינוזה אינו 'בורא' את העולם במובן זה, אלא שהוא עושה שימוש במתודה הסינתטית הזו רק כדי להסביר את הרעיון. המתודה של דקארט, לעומת זאת, מבוססת על ניתוח של מה שקיים בפועל בעולם.
חלקי הספר 'אתיקה'
החלק הראשון של אתיקה דן בשאלת האל: הוא מדבר על הוכחת קיום האל של דקארט, וטוען שאם דקארט מגיע בסופו של דבר להוכחת קיומו של האל, למה בעצם הוא לא מתחיל משם (כלומר, האם יש צורך בכל מה שנמצא לפני הוכחת קיומו של האל)? – גם אצל דקארט עצמו, אם כן, יש 'מתח' בין הפן האונטולוגי ובין הפן האפיסטמולוגי.
החלק השני של אתיקה מוקדש לטבע הנפש – בחלק זה הוא מדבר על דרגות ההכרה, הקשר בין גוף ונפש.
החלק השלישי והרביעי מבוססים על ההנחה שהרגשות הם שמניעים את האדם. הוא נותן תמונה שלמה של המבנה הרגשי של האדם והדרך בה הרגשות מפעילים אותו.
החלק החמישי של אתיקה של שפינוזה מסתיים ברעיון של אהבת האלוהים השכלית, אליה מגיעים רק בדרגת ההכרה העליונה, שם גם מתממשת החירות שלנו אשר מחייבת הכרה תבונית שלנו על העולם, כלומר, מעין התגברות של השכל על הרגשות – כי רק כך נוכל לשלוט ברגשות שלנו (דרך השכל), במקום שהרגשות ישלטו בנו. השיטה של שפינוזה, בתור שיטה פילוסופית שלמה, איננה נוגעת כ"כ לנושא הרגשות, ולכן החלק הזה הוא פחות חשוב.