'מאמר על תיקון השכל'- ברוך שפינוזה – סיכום
החיבור "מאמר על תיקון השכל" של ברוך שפינוזה עוסק בשאלות של מתודה, אך היא לא תופסת מקום כ"כ מרכזי כמו אצל דקארט. דרך מאמר זה נבקש להבין מה מוליך אל התגבשות רעיון המוניזם של האל אצל שפינוזה.
"מאמר על תיקון השכל" נושא שני מרכיבים חשובים:
א. חיפוש הטוב. כלומר, הוא מדבר במונחים של אתיקה (הבחנה בין טוב ורע) ולווא דווקא במונחים של מטא-פיזיקה, על אף שמוניזם היא עמדה מטא-פיזית (עוסקת ב'מה יש בעולם').
ב. רגשות/היפעלויות. חלק ממה ששפינוזה מנסה לעשות זה מודיפיקציה (שינוי) של הרגשות שלנו. כלומר, הוא שואף לעשות שינוי של ממש ברגשות שלנו, ולהגיע, למשל, למצב של שמחה. לשם כך, הוא סבור שאנחנו חייבים להשתמש בשכל – זה לא דבר שיקרה מעצמו, וסוג כזה של שינוי לא יכול להיות רצוני בלבד, אלא כרוך בהבנה מוחלטת של העולם – אשר רק היא תאפשר שינוי רגשי משמעותי.
שפינוזה מדבר על כך שהוא רוצה להגיע ל'סדר חיים חדש', כלומר, הוא רוצה לערוך שינוי בחייו, והדרך לשינוי 'עוברת' במטא-פיזיקה. במקומות מסוימים שפינוזה גם מדבר במונחים של גאולה עצמית – השינוי הזה כרוך בכך שאני משחרר את עצמי מהבנה חלקית ו'לא טובה' של העולם, אשר גורמת לי לסבל. את התחושה הזו ניתן לראות כבר בדיון שלו שבתחילת המאמר. את השינוי הזה ניתן לעשות ע"י התנתקות מרדיפה אחרי דברים כמו עושר, כבוד ותענוגות הבשר, אשר בסופו של דבר לא באמת גורמים לי לאושר. מאידך, אפשר להגיע לאושר ע"י "…אהבה לדבר הנצחי והאינסופי…". מצד אחד ניתן לראות המשכיות מסוימת למשנתו של דקארט (הקשר בין גוף ונפש וכו'), אך מצד שני ניתן לראות מטרה שונה לחלוטין מהמטרה שמציב דקארט. בעוד שדקארט עוסק בידע וודאי המבוסס על מתודה מתמטית, אצל שפינוזה המטרה היא פרקטית, וכדי לממש אותה עלינו לעבור את כל התהליך הזה. כלומר, באופן כללי יש קירבה גדולה באמצעים הפילוסופים של דקארט ושפינוזה, אך היעד שלהם שונה.
הצורך בתיקון השכל על פי שפינוזה מופיע משום שחלק מהאומללות של האדם נובע מחוסר הידיעה שלו על מה שהוא יכול לדעת ומה שהוא לא יכול לדעת. כלומר, המתודה הזו תלויה ביכולת של האדם, ובסופו של דבר, כל אדם שיכיר את עצמו מספיק טוב יוכל להגיע אל האושר. השאלה היא, אם כן, איזו הכרה של אדם את עצמו היא אפשרית. שפינוזה מבחין, בהקשר זה, בין ארבע דרגות של הכרה:
– דרגה ראשונה: תפיסה מתוך שמועה ששמעתי – הכוונה גם לדבר מאוד בדוק (למשל, משהו קראתי או שמעתי), אך שאינני מבין את סיבתו.
– דרגה שנייה: תפיסה עמומה – לגבי דברים שאני יודע אך לא בדיוק יודע למה (למשל, אני יודע שמים מכבים אש אבל אני לא בדיוק מבין את ההסבר המדעי לכך). הכוונה להכללה אינדוקטיבית (כלומר, על סמך בחינה אמפירית של תופעה מסוימת מוסקת הכללה לגביה), גם אם היא יכולה להיות מאוד מקרית, אך בכל מקרה ההכללה מלווה בתחושה של וודאות, אך ללא סיבה העומדת מאחוריה. מדובר, אם כן, בהכללה 'נכונה', מכיוון שיש הרבה מקרים שהביאו לידי הסקתה, אך באופן תיאורטי היא יכולה להיות שגויה.
– דרגה שלישית: הסקת מהותו של דבר אחד מדבר אחר – למשל, הסקה מתמטית מתוך אכסיומות ונוסחאות. גם במקרה זה ההבנה העומדת מאחורי זה היא לא מוחלטת, אם כי זה יותר וודאי לי מאשר מקירם של הדרגה השלישית. כאן מדובר בהסקה דדוקטיבית, ועל כן, בניגוד לדרגה השלישית, כאן לא יכולה להיות טעות מכיוון שמדובר במשהו שהוכח באופן מדעי.
– דרגה רביעית: תפיסה דרך מהות או דרך סיבה קרובה. הרעיון של הסיבה הקרובה הוא שאנחנו מבינים מהאופן בו הדבר נוצר.
מהו הערך המוסף של הדרגה הרביעית?
על פי שפינוזה אם אני יודע לפתור משוואה מסוימת בדרגה השלישית, למשל, אז הידיעה שלי היא נכונה – אך רק הדרגה הרביעית 'מעניקה' הבנה למה זה נכון. הדרגה הרביעית, אם כן, נותנת הבנה אינטואיטיבית.
'תיקון השכל' הוא למעשה תהליך שעובר עלי עד שאני מגיעה לדרגת הידיעה הרביעית, והמבוסס על איזושהי הכרה בסיסית, כלומר, אני לא יכול לנתק את ההכרה שלי מהדבר אותו אני מכיר. לכן, בסופו של דבר אצל שפינוזה אין דיון מתודי נפרד – אלא הוא תלוי בהכרה. לא יכול להיות לי קריטריון למתודה, שהוא בלתי תלוי באותו הדבר אותו אני מכיר. לכן, בכל מתודה יש תמיד איזושהי מעגליות – כלומר, אני תמיד מניח כבר איזושהי הכרה בסיסית כאשר אני מנסח כללים של מתודה. קיצורו של דבר, המתודה מבוססת על הכרה כלשהי, ואיננה תלושה מהאופן בו אני תופס דברים. מכאן, שמתודה היא בעצם רפלקסיה על הכרה נכונה – ואיננה א-פריורית לידיעה, אלא להפך – היא נבנית עליה. הוא אומר שצריכה להימצא בנו ראשית כל אידיאה אמיתית, ע"מ שאוכל אח"כ לנסח כלים או מתודה נכונה.
מכאן, ששפינוזה, בניגוד לדקארט, לא יקבל את ההבחנה בין סדר ההכרה ובין סדר דברים, ויגיד שזה חסר ביסוס, משום שהם קשורים זה בזה קשר הדוק, ולמעשה הוא אומר שהם אותו הדבר – משום שההכרה מתחילה מהדבר עצמו.
נקודה נוספת של הבחנה בין שפינוזה ודקארט – אצל שפינוזה יש מטרה פראקטית לפילוסופיה (האושר), והפילוסופיה (או: הצורך בתיקון השכל) הינו אמצעי בכדי להשיג את האושר.
בהינתן שני ההבדלים הללו בין דקארט ושפינוזה, עדיין יש לשפינוזה התייחסות ל'מתודה', בדמות שלושת או ארבעת דרגות ההכרה. אחד הפערים המרכזיים בדרגת ההכרה השנייה הוא שאנחנו לא מבינים למה, וכן זה לא באמת מאפשר לנו לבצע בפועל את הדבר (לדוגמא: קריאה של ספר הוראות ללא יכולת לבצע אותן בגלל היעדר ההבנה הבסיסית שלהן).
