מגמות בפילוסופיה של המאה ה-16

במהלך המאה ה-16 עברה הפילוסופיה תהליכי שינוי ניכרים על עלייתה של הפילוסופיה של העת החדשה בדמותם של הוגים כמו בייקון ודקארט שהניחו את התשתית לצורה חדשה לגמרי של חשיבה פילוסופית.

סכולסטיקה (ראשית הנאורות) – תופעה של בחינה מחדש של גישתו של אריסטו במאות ה-13 וה-14 אך לא על בסיס ניסויי, אלא רק דיון מושגי. כלומר, מה שבמידה מסוימת נחשב לדיון מחודש בגישתו של אריסטו בצורה ביקורתית, היה כולו מבוסס על גישות והשקפות שונות, בין היתר בנושאים של מדעי הטבע, אך ללא בדיקה מעמיקה. זהו למעשה שם כולל לצורת לימוד שרווחה בתקופה זו, אשר הייתה חסרה בסיס אמפירי. 'המדע החדש' של המהפכה המדעית, מגלם בתוכו גישה חדשה המתבססת על ניסויים ובדיקות אמפיריות, מה שלא היה כ"כ מקובל לפני כן.

נומינליזם וריאליזם בימה"ב

ניתן למצוא אבחנה דומה באבחנה בין הנומינליזם ובין הריאליזם. הגישה הנומינליסטית סבורה כי שמות של דברים או של קבוצות מהווים בסה"כ שם ותו לא, בעוד שהגישה הריאליסטית סבורה כי שם של דבר מייצג תכונה שלו (למשל, הנומינליסטים יסברו כי דברים המוגדרים כ'אדומים' מוגדרים כך רק מבחינה טרימינולוגית, בעוד שהריאליסטים יסברו כי יש תכונה כזאת).

אימפיריציזם ורציונליזם

רציונליזם – נציגיו המובהקים של הזרם הזה הם דקארטשפינוזה ולייבניץ. הזרם הרציונליסטי דוגל בשימוש בעקרונות יסוד מכווינים ובהגדרות יסוד, כלומר, יציאה מתוך עקרונות א-פריורים אשר לא ניתנים להפרכה משום שהינם בגדר הנחות יסוד.

אימפיריציזם – (בייקון, לוק, ברקלי, יום): גישה זו סברה כי העקרונות הפילוסופים צריכים להיות מבוססים על דוגמאות מן הטבע, כלומר, ביסוס השקפות על המציאות ולא ע"פ הנחות יסוד. הגישה האימפיריציסטית יצאה כנגד תופעת הסכולסטיקה, אשר שיקפה בעיניהם את הלימוד הלא מבוסס.

האימפיריציזם והרציונליזם הינם למעשה בגדר פיתוח של הנומינליזם והריאליזם אשר רווחו בימה"ב.

פרנסיס בייקון (1561-1626)

בייקון שימש כתובע הכללי, חבר פרלמנט ושר האוצר באנגליה. הוא ביקש לבסס מתודה חדשה – אינדוקציה, וכן התמקד ברעיון של 'יישום הידע'. בייקון האמין מאוד בחשיבותו של הידע, אשר עשוי להיתרגם גם לכוח פוליטי, ולכן נהג לומר כי "ידע הוא כוח". הפן השני של הביטוי הזה הינו בחשיבות מושג הידע בפוליטיקה, כלומר, שהפוליטיקה חייבת להיות מבוססת על ידע. השילוב בין הפוליטי והמדעי בא לידי ביטוי בספרו 'אטלנטיס החדשה', המציג חברה אידיאלית המבוססת על ידע שלם אודות העולם. מרכז הידע הינו בחברה הנקראת 'בית שלמה'. בייקון האמין שידע צריך להיות דבר פומבי, כלומר, להיות נחלת הכלל. ייסודה של 'החברה המלכותית הבריטית למדע' ב 1962 הייתה יישום מובהק של גישתו של בייקון.

מישל פוקו, אשר כתב בשנות ה-60' לקח את האמירה 'ידע הוא כוח' לכיוון קצת אחר: הוא ראה זאת בצורה של 'ידע זה רק כוח', כלומר, הוא ראה בידע את הדבר השלילי, משום שהוא עלול להביא לכוחניות.

האינדוקציה: הרעיון אומר שיש להתחיל מהדברים הפרטיים, ובסופו של דבר, במערכת של הכללות, מגיעים אל עקרונות היסוד. הוא סבר כי יש להקפיד לעשות הכללות רק מדברים נכונים ומבוססים מספיק. הגישה האינדוקטיבית של בייקון, אם כן, הדגישה את חשיבות ההצדקה של הכללות.

רנה דיקארט (1596-1650)

דקארט נולד בצרפת אך חי רוב חייו בהולנד, לאחר שלחם במלחמת 30 השנים.

הספרים שהוציא:

– 1626-1628: כתב את 'כללים להדרכת השכל' אשר לא פורסם, והיווה את הספר הראשון שעוסק ב'מתודה' מהבחינה המתמטית-מדעית. זהו ניסיון לחלץ את היסוד הוודאי מהמתמטיקה ולעשות בזה שימוש בניסוח המתודה.

– 1630: "העולם" – (לא פורסם) אשר מציג תפיסה מכאניסטית של היווצרות העולם: התארגנות החומר מתוך מערבולות ראשוניות. הגישה שבבסיסו של הספר דומה מאוד לרעיון הנפוץ כיום של תיאורית המפץ הגדול.

– 1637: פרסום המאמר 'על המתודה' של דקארט, שהינו בסיס לשלושה ספרים שכתב על המדע: בגיאומטריה, אופטיקה ומטאורולוגיה. מתוכם הספר הידוע ביותר הינו הספר על הגיאומטריה (גיאומטריה אנליטית – כלומר, ביטוי של קוים ע"י משוואות).

– 1641: פרסום 'הגיונות' על פילוסופיה ראשונית. פה ניתן לראות שינוי גדול בעיסוקו של דיקראט מהתחום המדעי יותר אל תחום המטא-פיזיקה, המבטאים מהלך שיטתי שלם.

– 1644: "עקרונות הפילוסופיה". הספר מציג את גישתו של דיקארט באופן מקובל יותר, מכיוון שקיווה שאולי כך יאומץ ע"י הקהילה הפילוסופית והאקדמאית.

– 1649: "היפעלויות הנפש". הספר הזה מציג מעין 'מתמטיקה של רגשות'.

אם במקרה של בייקון ראינו חוסר התאמה בין הביוגרפיה שלו ובין הפילוסופיה שלו, ניתן לראות שבמקרה של דיקארט המצב שונה. הוא מספר בספרו את הביוגרפיה שלו ע"מ להבהיר את הרעיון הפילוסופי שלו – באומרו שכל אחד מהווה מקור סמכות לעצמו (כלומר, מקור הסמכות, בעיניו, איננו חיצוני). המתודה שלו, אם כן, אומרת שאין לקבל שום דבר כמובן מאליו, כלומר, מסמכות חיצונית, והדרך הינה חשיבה עצמאית. הביקורת על דיקארט תוכל לומר שהוא לא כ"כ רדיקלי משום שהוא לא הלך 'עד הסוף', והתבסס במובנים רבים על פילוסופים שקדמו לו (אוגוסטינוס למשל), בין היתר על הפילוסופיה הסכולסטית. עם זאת, הביקורת הזו הגיעה לאחר דיקארט והושפעה רבות ממנו. כלומר, מבחינה זו דיקארט היווה נקודת מפנה בפילוסופיה משום שהפילוסופיה שהגיעה אחריו כבר הייתה שונה, אפילו האנטי-תזה לגישה שלו נבעה, במידה מסוימת, מהגישה שלו ולא הייתה יכולה להתפתח לפניו. הפילוסופיה הסכולסטית שניסתה להתפתח לאחר דיקארט, מבחינה זו, כבר לא כ"כ הייתה רלוונטית.

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: