פילוסופיה של העת החדשה

בעת החדשה נוצר קישור עמוק בין הפילוסופיה ובין אופי התקופה, וזאת לעומת תקופות אחרות (בהן הייתה לפילוסופיה השפעה ניכרת אולי, אך לא היה לה תפקיד מכונן כפי שהיא 'קיבלה' בעת החדשה). הפילוסופיה, אם כן, קיבלה את תפקידה המהותי בניסיון להגדיר מהו, למעשה, העידן המודרני (מדינה מודרנית, אורח חיים מודרני). לעיתים נתפס אורח החיים המודרני יחד עם חילון – דהיינו שחרור של האדם מהכבלים הדתיים. לעיתים נתפסת המודרניות עם טכנולוגיה ותיעוש. הרעיון הוא שבעידן המודרני האדם לא מקבל את הדברים כמות שהם, אלא מתוך תבוניות ורציונליות (מה שמתיישב עם תופעת החילון, 'שאילת השאלות' וכן עם ההתפתחויות במישור המדעי). הפילוסופיה של קאנט הינה דוגמא מובהקת לרעיון האוטונומיה של האדם, הן בתחום המוסרי, הן בתחום ההכרה של העולם. לכן, קאנט במידה רבה מגלם את התפיסה המודרנית של הפילוסופיה – משום שהוא נותן לאדם עצמו את התפקיד של קביעת המוסר בעולם.

דקארט כתב את ספרו המרכזי ב 1641 (כ 150 שנים לפני קאנט). הוא מתחיל את הפילוסופיה (ולמעשה את הפילוסופיה של העת החדשה) שלו בהטלת ספק בכל מה שרווח לפניו, וזוהי נקודת המוצא הפילוסופית שלו, אשר מתיישבת היטב עם רעיון האוטונומיה של האדם, אשר לא זקוק לשום מקור חיצוני אשר יכווין אותו. עם זאת, מהלך זה אינו 'שלם' אצל דקארט (מה שכן קורה בצורה מושלמת אצל קאנט), משום שהאל, למשל, כן משחק תפקיד במשנתו.

דקארט וקאנט, אם כן, מסמלים את 'גבולות' הקורס מבחינת השקפות העולם.

דקארט, במובן מסוים, מתמצת את מה שילך ויתפתח לרעיון המרכזי של העת החדשה – האדם במרכז.

המעבר לעת החדשה

השינוי הראשון התרחש במאה ה-14, אשר ביטא את עצם הרעיון של 'לחשוב באופן חדש'. כלומר, במאה ה-14 לראשונה הגדירו בני התקופה את התקופה שקדמה לה כ'ימי הביניים', וזו הייתה גם התקופה בה לראשונה נערכה חזרה לכתבים הישנים של העת העתיקה. זוהי למעשה תקופת הרנסאנס – במקביל לחזרה לערכים אסתטיים קלאסיים, נערכה גם חזרה להומאניזם קלאסי (חזרה לטקסטים קלאסיים – הן מדעיים הן פילוסופיים).

בתחילת המאה ה-16 החלה הרפורמציה הפרוטסטנטית, אשר יוצרת בראש ובראשונה שבר עמוק בעולם הנוצרי של אירופה, וזאת הרבה לפני שהחל הליך החילון הרשמי. כלומר, מדובר בפגיעה בהגמוניותה של הכנסייה באירופה, אך זאת במקביל לניסיונה של הכנסייה לחזק את השפעתה. זהו למעשה מודל שבו העולם משנה את משמעותו הדתית, כאשר נכנס הגורם האישי בדת ושאילת שאלות. מקס ובר קשר בין הרפורמציה ובין צמיחת הקפיטליזם, אשר החלה בערך באותה התקופה. השיטה הקפיטליסטית, בסופו של דבר, משתלבת מצוין עם רפורמציה וחילון, ומצביעה על הבחירה המוקדמת של האדם (כלומר, בניגוד לקבלת האדם עליו דברים בצורה אוטומטית, א-פריורית).

כל התופעות הללו (הרנסאנס, הומאניזם, רפורמציה וקפיטליזם) הינן למעשה דחייה של משנתו של אריסטו בעת החדשה (וזאת משום שהמחשבה של אריסטו די התיישבה עם רעיון הכנסייה באותה עת).

ראו גם פוסט בבלוג שלנו: אז מה חדש בעת החדשה

עוד דברים מעניינים:

שינוי גודל גופנים
ניגודיות